אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא תס״הOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 465
א׳מהכא הוה ר' בעי למידק אדם שחייב לחבירו מנה אם יכול לומר הנה המנה מזומן לו ואם לא תרצה ליקחנו מידי דע כי איני רוצה להתחייב עוד באחריותו אך אניחנו כך בביתי הואיל ואינו מקבל מי אמרי' הוי נתינה בעל כרחו כי האי גוונא. ודאי פקדון פשיטא כיון דא"ל אין רצוני יותר לשומרו קחהו אינו חייב עוד עליו אפי' לא שמרו שהניח הבית פתוח ובפשיעה נגנב פטור. דהכי אמרי' גבי אומן כיון שהודיע לבעל הבית שגמרו פטור ואינו חייב עוד באחריותו. אבל גבי חוב מספקא ליה. ומהכא דרבא ליכא למידק מידי. חדא דלא דמי לגמרי לחוב ועוד דתרי לישני נינהו. ואית דאמר איפכא דהויא נתינה ודאי היכא דהשליך בביתו או בחיקו בעל כרחו והלך לו לא איכפת ליה עוד אם יאבד. אבל היכא דתפיס המנה בידו עדיין ואמר לו קחהו וזה אינו רוצה לקבל אם ילך אז הלוה לביתו ולא יגע בו עוד ויניח כך המנה מספקא לד' אם באחריותו הוא מאותו היום אם לאו. ובעי נמי לאתויי ראיה מדתנן בהגוזל בתרא הגוזל את חבירו או שלוה הימנו או שהפקיד לו ביישוב לא יחזיר לו במדבר מכלל דביישוב יכול להחזיר לו אפי' בעל כרחו ואין ראיה מהתם דהתם איכא למימר שורת הדין קתני. ומספקא ליה נמי מי אמרי' מתוך שהלוה יכול לחזור ולהוציא אותו מנה בהוצאתו והרשות בידו הרי הוא בידו עדיין להתחייב באחריותו או דילמא הרי לא הוציאו והניחו כך ולא נגע בו. ושמעתי שבא דין לפני רבותיי וחייבו ללוה לפרוע בשביל שלא היה יכול לישבע שאותו מנה נאבד ואינו ברשותו שנאבד משום שהיה רוצ' לפרוע לו ולא רצה ליקח ואינו באחריותו מאותו היום. עכ"ל ויסודו ופסק דין נכתב מאד בגמגום:
1
ב׳ואומר אני הקטן דלפי עניות דעתי לא שנא מלוה לא שנא אם ירצה להחזיר לפניו ביישוב במקום המשתמר בעל כרחו יש לו לקבל ומההיא שעתא ואילך פטור הלוה והנפקד כדמשמע בהגוזל בתרא הגוזל את חבירו או שלוה הימנו או שהפקיד אצלו מכלל דביישוב מחזיר לו בעל כרחו ואיני יודע מאי שורת הדין דקאמר הרב דאדרבה דין גמור הוא כמו גבי פקדון דמודה הרב דדינא הוי הכי נמי גבי מלוה דהא לא פלגינהו מתני' ותדע דמפר' בגמ' על מנת לצאת למדבר דא"ל ניהוי האי פקדון גבך וא"ל האיך למדברא נפיקנא וכו' עד ה"ק ליה אי מהדרת ניהלי במדברא קבילנא מינך אלמא דבתר סברא ודין קא אזילנא. ואמרינן נמי בפרק השוכר את האומנין וכולן שאמרו טול את שלך והבא מעות שומר חנם. ואמרי' טול את שלך איצטריכא ליה סד"א שומר חנם לא הוי קמ"ל. ופרש"י זצ"ל קמ"ל דאינו תופשו על שכרו קאמר ליה אבל מדין פקדון לא סליק נפשיה אבל אי אמר ליה איני שומרו אפי' שומר חנם לא הוי ופטור אפי' מפשיעה כגון שהניחו בבית פתוח או שהניחו לפניו ברשות הרבים. ותו דגרסי' בפ' הזהב ההוא גברא דיהיב זוזי אשומשמי לסוף אייקור שומשמי וא"ל שקול זוזך לא שקיל זוזי ואיגנוב זוזי אתא לקמיה דרבא א"ל לא מיבעיא שומר שכר לה הוי אלא אפי' שומר חנם נמי לא הוי והטעם שהיה חפץ לתת מעותיו בידו ולא רצה לקבלם ופטור אפי' מפשיעה וה"מ דפטור היינו היכא דבידו מזומנים להחזיר לו וזה אינו רוצה לקבלם וזה הניחם לפניו או בביתו והמלוה והמפקיד הלכו להם השתא איכא למימר למה לא לקחום. אבל אם אינו תופשם מזומנים ואומר אני אביא לך פקדונך וזה המפקיד הלך לו חייב הנפקד באחריותו כדאמ' פ"ק דקידושין ההוא גברא דקדיש בצפתא דאסא אמרו ליה והא לית ביה שוה פרוט' אמר להו תיקדוש לה לי בארבעה זוזי דאית בה שקלתה ואישתיקא ואמר רבא הוי שתיקה דלאחר מתן מעות דלא הוי קידושי מייתי ראיה מדסייעת' אמר לה כנסי סלה בפקדון וחזר ואמר לה התקדשי לי בו בשעת מתן מעות מקודשת לאחר מתן מעות רצתה מקודשת לא רצתה אינה מקודשת ואוקימנא רצתה דאמרה הן לא רצתה דאישתיקא וש"מ דשתיקה לאחר מתן מעות לאו כלום היא. קשו בה בפומפדית' משמיה דרב הונא בריה דרב יהושע מי דמי התם בתורת פקדות יהב לה סבר אי שדינא להו ומיתברי מיחייבנא בהו הכא בתורת קידושין יהב לה אם איתא דלא ניחא לה תשדינהו. פריך רב אחאי אטו כולהו נשי דינא גמירי הכא נמי סברא אי שדינא להו ומיתברי מיחייבנא. דמשמע מהתם דדינא הכי דאם השליכה הפקדון היתה מתחייבת בו והיינו טעמא שלא היה בידה מזומן שמתחילה נתן לה בפקדון ושוב לאחר ימים אמר לה התקדשי לי בו ואפי' אם תלך להביאו איהו לא קאי עד דתייתינהו דאי לא תימא הכי נימ' דשתיקה כהודאה הויא דאי לא ניחא לה תיזיל בתריהון ותשרי אפי' שלא בפניו ותפטר אלא שמע מינה דבכי האי גוונא מיחייב הילכך בעל כרחה יש לה לשתוק:
2