אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא תס״טOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 469
א׳וכתב מו' רבי' אבי העזרי זצ"ל שמעתי בשם מו' רבינו יצחק בר יהודה זצ"ל שפירש קפיד שלא להכניס לחשבון מלא קשר גודל אלא למעלה בין אותן חוטין של שחור ע"ג לבן והיה מרחיק מלא קשר גודל כשמכניס ותולה ציצתו בבגדו:
1
ב׳[שם]
מתני' החייט ששייר את החוט כדי לתפור בו מטלית שהיא שלש על שלש חייב להחזיר לבעלים וכמה אמר רב אשי אמר רב יהודה מלא מחט חוץ למחט ואוקמינן מלא מחט וחוץ למחט כמלא מחט. תניא החייט ששייר את החוט פחות מכדי לתפור בו מטלית פחותה משלש על שלש בזמן שבעל הבית מקפיד עליהן הרי אלו של בעל הבית אין בעל הבית מקפיד עליהן הרי אלו שלו. ירוש' תני בר קפרא מלא משיכת מחט תני ר' חייא מלא מחט מה פליגי מה דתני ק' חייא מלא מחט דבית ר' ינאי פתקין לה כפלים מלא מחט מה דתני בק קפרא מלא משיכת מחט דבית ר' פתקין לה כפלים במשיכת מחט:
מתני' החייט ששייר את החוט כדי לתפור בו מטלית שהיא שלש על שלש חייב להחזיר לבעלים וכמה אמר רב אשי אמר רב יהודה מלא מחט חוץ למחט ואוקמינן מלא מחט וחוץ למחט כמלא מחט. תניא החייט ששייר את החוט פחות מכדי לתפור בו מטלית פחותה משלש על שלש בזמן שבעל הבית מקפיד עליהן הרי אלו של בעל הבית אין בעל הבית מקפיד עליהן הרי אלו שלו. ירוש' תני בר קפרא מלא משיכת מחט תני ר' חייא מלא מחט מה פליגי מה דתני ק' חייא מלא מחט דבית ר' ינאי פתקין לה כפלים מלא מחט מה דתני בק קפרא מלא משיכת מחט דבית ר' פתקין לה כפלים במשיכת מחט:
2
ג׳[שם]
מתני' מה שהחרש מוציא במעצד הרי אלו שלו ובכשיל הרי אלו של בעל הבית אם היה עושה אצל בעל הבית אף הנסורת של בעל הבית. ורמינהו מה שחרש מוציא במעצד והנפסק במגירה סכין שיש בו פגימות וקוצצת מהר ונפסק במגירה פיסקי עצים כשהעץ ארוך ופוסקו הרי אלו של בעל הבית והיוצא מתחת יד המקדח רק ומתחת הרהיטני והנגרר במגירה דק דק כשהיא נעשת במקום חתך הרי אלו שלו אמר אביי באתרא דתנא דידן איכא תרתי רבתי קרי כשיל וזוטרתי קרי לה מעצד באתרא דתנא ברא חדא ומעצד קרו לה. ת"ר מסתתי אבנים פי' מדבעין (רבעין) אותן מפסני אילנות כשיש בהן (אילנות) ענפים יותר מדאי קוצץ אחת מבינתיים והיינו פיסוג לשון דילוג והרחבה ומפסקי מנקפי היגי ניקוף שייך בהיגי כמו וניקף סבכי היער הגה סנה. מנכשי זרעים נוטלין ירק מבינתיים ועודרין ירקות כשהן תכופין יותר מדאי נוטל אחת מבינתיים כדי שיהא מקום להרחיב ולהתפשט. בזמן שבעל הבית הרי אלו שלו. אמר רב יהודה אמר רב כשות וחזיז פי' חזיז שחת של תבואה חיטין ושעורין בעודן ירק אין בהן משום גזל ובמקום שמקפידין יש בהן משום גזל. אמר רבא ומתא מחסיא אתרא דקפיד הוא ומקום בהמות הוא ומרעה טוב:
מתני' מה שהחרש מוציא במעצד הרי אלו שלו ובכשיל הרי אלו של בעל הבית אם היה עושה אצל בעל הבית אף הנסורת של בעל הבית. ורמינהו מה שחרש מוציא במעצד והנפסק במגירה סכין שיש בו פגימות וקוצצת מהר ונפסק במגירה פיסקי עצים כשהעץ ארוך ופוסקו הרי אלו של בעל הבית והיוצא מתחת יד המקדח רק ומתחת הרהיטני והנגרר במגירה דק דק כשהיא נעשת במקום חתך הרי אלו שלו אמר אביי באתרא דתנא דידן איכא תרתי רבתי קרי כשיל וזוטרתי קרי לה מעצד באתרא דתנא ברא חדא ומעצד קרו לה. ת"ר מסתתי אבנים פי' מדבעין (רבעין) אותן מפסני אילנות כשיש בהן (אילנות) ענפים יותר מדאי קוצץ אחת מבינתיים והיינו פיסוג לשון דילוג והרחבה ומפסקי מנקפי היגי ניקוף שייך בהיגי כמו וניקף סבכי היער הגה סנה. מנכשי זרעים נוטלין ירק מבינתיים ועודרין ירקות כשהן תכופין יותר מדאי נוטל אחת מבינתיים כדי שיהא מקום להרחיב ולהתפשט. בזמן שבעל הבית הרי אלו שלו. אמר רב יהודה אמר רב כשות וחזיז פי' חזיז שחת של תבואה חיטין ושעורין בעודן ירק אין בהן משום גזל ובמקום שמקפידין יש בהן משום גזל. אמר רבא ומתא מחסיא אתרא דקפיד הוא ומקום בהמות הוא ומרעה טוב:
3
ד׳הדרן עלך הגוזל בתרא. שבח לדר בנהורא. וסליקא לה בבא קמא. ברוך שוכן רומה. שזיכני לסיימה.
4
ה׳הלכות הודאת בעל דין
5
ו׳תניא בתוספתא דפירקין הודאת בעל דין כמאה עדים אימתי בזמן שתבע והודה אבל אם מעצמו הודה יכול לחזור בו שהפה שאסר הוא הפה שהתיר:
6
ז׳ונראה בעיניי פי' אע"פ שלא אמר אתם עדיי ברישא אינו יכול לחזור בו והיינו דמחלק בין תבעוהו להודה מפי עצמו דאי בדאמר אתם עדיי דוקא ליפלוג וליתני בדידה בד"א שאמר אתם עדיי אבל לא אמר אתם עדיי יכול לחזור בו. אלא ודאי היכ' דתבעוהו אע"ג דלא אמר אתם עדיי אינו יכול לחזור בו. והשתא קשה לי מההיא דס"פ גט פשוט דבעי רבא שכיב מרע שתבעוהו והודה מהו צריך לומר אתם עדיי או אין צריך לומר ואסקי' דאין צריך משום דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו. משמע הא בריא דצריך לומד אתם עדיי אע"פ שתבעוהו ותנן נמי פ' זה בורר כיצד בודקין את העדים היו מכניסין אותן ומאיימין עליהם ומוציאין אותן ומשיירין הגדול שבהם ואומר לו היאך אתה יודע שזה חייב לזה אם אמר הוא אמר לי שאני חייב לאיש פלוני או איש פלוני אמר לי שהוא חייב לו לא אמר כלום עד שיאמר בפנינו הודה שהוא חייב לו. ואמר בגמ' מסייע ליה לרב יהודה דאמר רב יהודה אמר רב צריך שיאמר אתם עדיי. איתמר נמי אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן מנה לי בידך א"ל הן למחר אמר לו תניהו לי אמר לו משטה אני בך פטור פי' בעבור שלא אמר אתם עדיי אלמא אע"ג דתבעיה צריך לומר אתם עדיי. וקשה לההיא דתוספ' ובשלמ' לאביי דאמר התם בזה בורר לא שנו שאמר לו משטה אני בך אבל אמר לא היו דברים מעולם הוחזק כפרן. איכ' לפרש ההיא דתוספת' דהיכ' שתבעו והודה כמאה עדים דמי היינו לענין שאינו יכול לומר להד"מ אבל משטה אני בך יכול לומד הואיל ולא אמר אתם עדיי והא דבעינ' בגט פשוט ובזה בורר שצריך לומד אתם עדיי היינו לענין שאינו יכול לומר משטה אני בך אלא לרב פפא בריה דרב אויא בר אדא דאמר הכי משמיה דרב דכל מידי דכדי לא דכירי אינשי ואפי' להד"מ יכול לומר קשה ההיא דתוספתא. ונראה בעיני דההיא דתוספת' איירי בבית דין הילכך הואיל ותבעוהו אע"ג דלא אמר אתם עדיי אינו יכול לומר משטה אני בך הואיל ותבעוהו בב"ד והודה בב"ד אבל היכא שלא תבעוהו אלא שהודה מעצמו אע"פ שהודה בב"ד הואיל ומעצמו הודה ולא אמר אתם עדיי מצי למימר להד"מ או משטה אני בך אבל ההיא דגט פשוט ודפ' זה בורר מיירי שתבעו חוץ לבית דין והודה חוץ לב"ד להכי צריך שיאמר אתם עדיי אבל היכא שהודה מפי עצמו חוץ לבית דין אע"ג דאמר שכנגדו אתם עדיי מצי למימר השטיתי בך אבל אי אמר המודה אתם עדיי אע"פ שאמר חוץ לב"ד הואיל שאמר אתם עדיי לא מצי למימר השטיתי בך דמה השטאה היא זו שמעמיד עדים על עצמו אבל היכא שתבעו חוץ לבית דין והודה לו קיימא לן בהא דאמר רבינא ואיתימא רב פפא דלא שנא כי אמר לוה ולא שנא כי אמר מלוה ושתיק ליה דהויא עדות גמורה ולא מצי למימר להד"מ ולא מצי למימר משטה אני בך. אבל היכא שלא אמר אתם עדים לא לוה ולא מלוה קיימ' לן כרב פפא דמצי למימר אפי' להד"מ וכ"ש משטה אני בך. וכן פסק באלפס:
7