אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא תס״חOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 468
א׳כתב רבינו יצחק אלפסי זצ"ל וסוגיין אסור לאבדן ביד דאיבעי' לן התם עשו תקנת נגזל במסור דמשתבע ושקיל מיניה דמסור או לא ואסקינן בתיקו ושמעית מינה דכ"ש דאסור לאבדו ביד עכ"ל. ופר"ח זצ"ל ממון מסור בר ישראל דמסר ממונם של ישראל לגוים ממון זה המסור רב יהודה ורב הונא חד אמר מותר לאבדו ביד לא יהא ממונו חמור מגופו ממעשה דרב כהנא דשמטיה לקועיה דההוא מסור וחד אמר אסור לאבדו ביד דילמא נפיק מיניה זרעא כו' ובס"פ הכונס בעי אמימר עשו תקנת נגזל במסור או לאו ועלתה בתיקו ש"מ דלא יהבינן ליה לנגזל אע"ג דאיכא סהדי דמסריה ביד אנס גוי כיון דליכא סהדי כמה נענש לא מחייבינן ליה למסור לשלומי מידיה ועלתה בתיקו וקיימא לן כל תיקו דממונא לקולא. וכ"ש דאסור לאבדו ממונו כולו. עכ"ל:
1
ב׳מתני' לוקחין מן הנשים צמר ביהודה וכלי פשתן בגליל זו היא מלאכת נשים והן עצמן עושות ומוכרות ולדעת בעליהן הוא. וענלים מן השרון פי' עגלים מן הרועים. בשרון ברחבה לעין הכל דמדמוכרין לעיני הכל לא גנבום שרון שם מקום הוא ומקום גידול עגלים הוא ומגדלין אותן ושלהן הוי ולשון זה עיקר דתניא במנחות פ' כל קרבנות אילים ממואב כבשים מחברון עגלים משרון. וכולן שאמרו להטמין אסור. לוקחין בצים ותרנגולים בכל מקום:
2
ג׳[שם]
ת"ר לוקחין מן הנשים בלי צמר ביהודה וכלי פשתן בגליל אבל לא יינות שמנים וסלתות שדרך האיש למוכרן ואינו עושה את אשתו שליח לכך ושמא גנבתן מבעלה. אבא שאול אומר מוכרת אשה בארבעה וחמשה דינרים כדי לעשות כפה לראשה פי' כפה צעיף. וכולן שאמרו להטמין אסור. גבאי צדקה מקבלין מהן דבר מועט דאין הבעל מקפיד אבל לא מרובה. הבדדים לוקחין מן הנשים זיתים ושמן במדה כלומר דרך מכירה בפרהסיא ודבר מרובה דאין יכולה לגנוב כל זאת ולעשות בצנעה אבל לא זיתים במיעוט ולא שמן במיעוט דגנבתן ויכולה לעשות בצנעה ולא ירגיש בעלה במיעוט שנטלתן במעטן. רשב"ג אומר לוקחין מן הנשים זיתים במיעוט בגליל העליון שהשמן ביוקר ומקפיד על דבר מועט וטעמא שאדם בוש למכור על פתח ביתו ונותן לאשתו ומוכרת. רבינא איקלע למחוזא וגבאי של צדקה היה אתאן נשי דבני מחוזאי בכלי שיראי פי' בכלי שרשות זהב ושיראי צמידים דמיין קמיה וקביל מינייהו א"ל רבא תוספאה לרבינא והתניא גבאי צדקה מקבלין מהן דבר מועט אבל לא דבר מרובה א"ל הני לבני מחוזא כדבר מועט דמי':
ת"ר לוקחין מן הנשים בלי צמר ביהודה וכלי פשתן בגליל אבל לא יינות שמנים וסלתות שדרך האיש למוכרן ואינו עושה את אשתו שליח לכך ושמא גנבתן מבעלה. אבא שאול אומר מוכרת אשה בארבעה וחמשה דינרים כדי לעשות כפה לראשה פי' כפה צעיף. וכולן שאמרו להטמין אסור. גבאי צדקה מקבלין מהן דבר מועט דאין הבעל מקפיד אבל לא מרובה. הבדדים לוקחין מן הנשים זיתים ושמן במדה כלומר דרך מכירה בפרהסיא ודבר מרובה דאין יכולה לגנוב כל זאת ולעשות בצנעה אבל לא זיתים במיעוט ולא שמן במיעוט דגנבתן ויכולה לעשות בצנעה ולא ירגיש בעלה במיעוט שנטלתן במעטן. רשב"ג אומר לוקחין מן הנשים זיתים במיעוט בגליל העליון שהשמן ביוקר ומקפיד על דבר מועט וטעמא שאדם בוש למכור על פתח ביתו ונותן לאשתו ומוכרת. רבינא איקלע למחוזא וגבאי של צדקה היה אתאן נשי דבני מחוזאי בכלי שיראי פי' בכלי שרשות זהב ושיראי צמידים דמיין קמיה וקביל מינייהו א"ל רבא תוספאה לרבינא והתניא גבאי צדקה מקבלין מהן דבר מועט אבל לא דבר מרובה א"ל הני לבני מחוזא כדבר מועט דמי':
3
ד׳[שם]
מתני' מוכין את שהכובס מוציא הרי אלו שלו פי' כובס מוציא מבגד צמר דבר מועט על ידי הקוצים שקורין מרודנש. ושהסורק מוציא הרי אלו של בעל הבית פי' סורק שם האומנות על שם שהוא סורק בקוצים כעין מסרק הרי אלו של בעל הבית שדבר חשוב הוא ולא מחיל. הכובס נוטל שלשה חוטין והן שלו יתר מיכן של בעל הבית אם היה שחור על הלבן שארגו בבגד לבן נוטל את הכל לפי שהשחור מגנה את הלבן והן שלו. לשון פר"ח:
מתני' מוכין את שהכובס מוציא הרי אלו שלו פי' כובס מוציא מבגד צמר דבר מועט על ידי הקוצים שקורין מרודנש. ושהסורק מוציא הרי אלו של בעל הבית פי' סורק שם האומנות על שם שהוא סורק בקוצים כעין מסרק הרי אלו של בעל הבית שדבר חשוב הוא ולא מחיל. הכובס נוטל שלשה חוטין והן שלו יתר מיכן של בעל הבית אם היה שחור על הלבן שארגו בבגד לבן נוטל את הכל לפי שהשחור מגנה את הלבן והן שלו. לשון פר"ח:
4
ה׳[שם]
ת"ר לוקחין מוכן מן הכובס מפני שהן שלו שני חוטין העליוני' שלו באלימתא ובקטיעי שלשה ולא יטול בו יותר מג' חוטין :
ת"ר לוקחין מוכן מן הכובס מפני שהן שלו שני חוטין העליוני' שלו באלימתא ובקטיעי שלשה ולא יטול בו יותר מג' חוטין :
5
ו׳[שם ע"ב]
בעי ר' ירמיה אמטויי ואתויי חד או דילמא אמטויי ואייתויי תרי תיקו. לא יסרוק הבגד לשיתיו אלא לערבו בגלימי ולערבו ולא לשיתיו בסרבלי ואיכא דאמרי איפכא. ומשוי לאורכו ולא לרחבו בהמייניה לרחבו ולא לארכו בגלימי:
בעי ר' ירמיה אמטויי ואתויי חד או דילמא אמטויי ואייתויי תרי תיקו. לא יסרוק הבגד לשיתיו אלא לערבו בגלימי ולערבו ולא לשיתיו בסרבלי ואיכא דאמרי איפכא. ומשוי לאורכו ולא לרחבו בהמייניה לרחבו ולא לארכו בגלימי:
6
ז׳[שם]
ת"ר אין לוקחין מוכן מן הסורק משום שאינו שלו ובמקום שנהגו להיות שלו לוקחין ובכל מקום לוקחין מהן כד מלא מוכין וכסת מלא מוכן מאי טעמא דקננהו בשינוי:
ת"ר אין לוקחין מוכן מן הסורק משום שאינו שלו ובמקום שנהגו להיות שלו לוקחין ובכל מקום לוקחין מהן כד מלא מוכין וכסת מלא מוכן מאי טעמא דקננהו בשינוי:
7
ח׳[שם]
מתני' אם היה שחור על הלבן נוטל את הכל והן שלו. אמר רב יהודה קצרה שמיה וקצרה שקיל ליה. פי' רש"י זצ"ל הכובס נקרא קצרא בלשון ארמי וקצרה שהוא מקצר מן הבגד איהו שקיל ליה וקצרה שמיה ואיהו שקיל ליה ואמר רב יהודה הכל עולה לענין תכלת ויצחק ברי קפיד עלייהו פי' רש"י זצ"ל אותן ג' חוטין אם לא קצרו הכובס עולין למדת מלא קשר גודל שצריך להרחיק את התכלת משפת הבגד ויצחק בני קפיד עלייהו ונוטלן. עכ"ל. פר"ח זצ"ל עולין למנין תכלת אלו חוטין דשמייהו קצרה עולין למנין כמלא קשר גודל ויצחק ברי הוה קפיד ולא היה מכניסם בחשבון כמלא קשר גודל:
מתני' אם היה שחור על הלבן נוטל את הכל והן שלו. אמר רב יהודה קצרה שמיה וקצרה שקיל ליה. פי' רש"י זצ"ל הכובס נקרא קצרא בלשון ארמי וקצרה שהוא מקצר מן הבגד איהו שקיל ליה וקצרה שמיה ואיהו שקיל ליה ואמר רב יהודה הכל עולה לענין תכלת ויצחק ברי קפיד עלייהו פי' רש"י זצ"ל אותן ג' חוטין אם לא קצרו הכובס עולין למדת מלא קשר גודל שצריך להרחיק את התכלת משפת הבגד ויצחק בני קפיד עלייהו ונוטלן. עכ"ל. פר"ח זצ"ל עולין למנין תכלת אלו חוטין דשמייהו קצרה עולין למנין כמלא קשר גודל ויצחק ברי הוה קפיד ולא היה מכניסם בחשבון כמלא קשר גודל:
8