אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא תע״אOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 471
א׳הילכך יש לי לומר היכא שאמר מנה לויתי ממך ופרעתיו לך דחייב שבועת היסת שפרע ואע"ג דלא תבע ליה אלא על פי הודאת עצמו דומיא דההוא דהוו קרו ליה קב רשו אמר מאן מסיק בי אלא פלניא ופלניא אתו תבעוהו בדינא קמיה דר"נ אמר רב נחמן אדם עשוי שלא להשביע את עצמו וחייבין שבועה לדברי הגאון אע"פ דעל פי הודאת עצמו תבע ליה. הילכך דריש פ"ב דכתובות דמסיק וליתני מודה ר' יהושע באומר לחבירו מנה לויתי ממך ופרעתיו לך שהוא נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ה"פ שהוא נאמן בדאורייתא וחייב שבועה מדרבנן ומשני משום דקא בעי למיתני אם יש עדים שלוה הימנו והוא אומר פרעתיך אינו נאמן פי' משמע שאינו נאמן אפי' בשבועה. הא קיימא לן המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים פי' ונאמן בשבועה שפרע הכי אית לן לפרש הואיל שפירשנו שטוען משטה חייב שבועה. מיהא אתיא ליה בגימגום. דהוה מצי לפרש אם יש עדים שלוה הימנו והוא אומר פרעתיך אינו נאמן דהיינו אינו נאמן בלא שבועה אלא חייב שבועה ואכתי ליתני בדידיה. וזה שפירשנו לעיל שיכול לטעון משטה אני בך היינו דוקא שהוא בעצמו טוען אבל אי לא טעין לא טענינן הכי איתא בפ' זה בורר :
1
ב׳תניא בתוספתא בפירקין הודאת בעל דין כמאה עדים והשליש נאמן משניהם זה אומר כך וזה אומר כך והשליש אומר כך השליש נאמן אימתי בזמן שהשלישות יוצא מתחת ידו אבל אם אין השלישות יוצא מתחת ידו אין השליש נאמן אלא הוי הוא ככל אדם:
2