אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא ז׳Ohr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 7
א׳[דף ה ע"א]
המטמא. היינו דמגיע שרץ בתרומה של חבירו. המדמע דהיינו שעירב תרומה עם חולין של חבירו דהשתא מזבין ליה בזול הואיל ואינו ראוי אלא לכהן. והמנסך שניסך יין של חבירו לע"ז ואסרו בהנאה. כך פי' רבי' שלמה זצלה"ה. ובפרק הניזקין אפליגו בה רב ושמואל. דרב אמר מנסך ממש. ושמואל אמר מערב. מאן דאמר מערב מאי טעמא לא אמר מנסך. אמר לך מנסך קם ליה בדרבה מיניה. ולא מצי (לממתני') למיתני' למתניתין דהניזקין במזיד חייב בתשלומין דהא עובד ע"ז ונסקל. ורב דאמר מנסך מאי טעמא לא אמר מערב. אמר לך מערב היינו מדמע שמערב בהיתר דבר האסור. ופי' רש"י ז"ל כיון דאשמעינן דקנסוהו רבנן ה"ה ילפינן מיני'. ומנסך לא אצטריך לאתנייה. ושמואל מטמא ומדמע ומנסך דחייב קנסא הוא דהיזק שאינו ניכר לאו שמיה היזק וקנסא מקנסא לא ילפינן. ולמאן דיליף קנסא מקנסא כל הני למה ליה צריכי. ופירש"י זצ"ל דהיינו רב דיליף קנסא מקנסא. אלמא רב ושמואל תרוייהו סבירי לי' דהמטמא והמדמע והמנסך קנסא הוא. ותנן התם בהניזקין המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב. ואמר חזקי' דבר תורה אחד שוגג ואחד מזיד חייב מאי טעמא. היזק שאינו ניכר שמיה היזק ומ"ט אמרו בשוגנ פטור כדי שיודיעהו. ר' יוחנן אמר דבר תורה אחד שוגג ואחד מזיד פטור מאי טעמא היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק. ומה טעם אמרו במזיד חייב כדי שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו ואומר פטור אני. ואיתותב חזקי' התם:
המטמא. היינו דמגיע שרץ בתרומה של חבירו. המדמע דהיינו שעירב תרומה עם חולין של חבירו דהשתא מזבין ליה בזול הואיל ואינו ראוי אלא לכהן. והמנסך שניסך יין של חבירו לע"ז ואסרו בהנאה. כך פי' רבי' שלמה זצלה"ה. ובפרק הניזקין אפליגו בה רב ושמואל. דרב אמר מנסך ממש. ושמואל אמר מערב. מאן דאמר מערב מאי טעמא לא אמר מנסך. אמר לך מנסך קם ליה בדרבה מיניה. ולא מצי (לממתני') למיתני' למתניתין דהניזקין במזיד חייב בתשלומין דהא עובד ע"ז ונסקל. ורב דאמר מנסך מאי טעמא לא אמר מערב. אמר לך מערב היינו מדמע שמערב בהיתר דבר האסור. ופי' רש"י ז"ל כיון דאשמעינן דקנסוהו רבנן ה"ה ילפינן מיני'. ומנסך לא אצטריך לאתנייה. ושמואל מטמא ומדמע ומנסך דחייב קנסא הוא דהיזק שאינו ניכר לאו שמיה היזק וקנסא מקנסא לא ילפינן. ולמאן דיליף קנסא מקנסא כל הני למה ליה צריכי. ופירש"י זצ"ל דהיינו רב דיליף קנסא מקנסא. אלמא רב ושמואל תרוייהו סבירי לי' דהמטמא והמדמע והמנסך קנסא הוא. ותנן התם בהניזקין המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב. ואמר חזקי' דבר תורה אחד שוגג ואחד מזיד חייב מאי טעמא. היזק שאינו ניכר שמיה היזק ומ"ט אמרו בשוגנ פטור כדי שיודיעהו. ר' יוחנן אמר דבר תורה אחד שוגג ואחד מזיד פטור מאי טעמא היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק. ומה טעם אמרו במזיד חייב כדי שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו ואומר פטור אני. ואיתותב חזקי' התם:
1
ב׳הלכך הואיל ורב ושמואל קיימי כר' יוחנן. ותו דאיתותב חזקיה ומעתה הלכה כר' יוחנן דהיזק שאינו ניכר לאו שמיה היזק וקנסא הוא:
2
