אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא צ״וOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 96
א׳ואי תפס ניזק מנכסים של מזיק לא מפקינן. ואין מכריחין הניזק לפרוע מה שתפס. ואי לא תפס ניזק ואזמניה לדינא בארץ ישראל ואמר קיבעו לי זמנא דליתי בהדי לארעא דישראל קבעינן ליה. ואי לא אזיל משמתינן למזיק דליזול בתריה לבי דינא. פירש ר"ת ז"ל דהא דאסקינן דאי תפס לא מפקינן מיניה היינו דתפס כלבא או שונרא שהזיקהו. דבאותו דבר שהזיק דוקא הקילו לו חכמים שיכול להחזיק בו אם לקחו בשעת ההיזק. אבל במידי אחרינא לא. דאי אמרת כל מאי דתפס מדידיה לא מפקינן מיניה אתי לידי תקלה. דהיום או מחר יגזול לו את כל אשר לו. ולא מפקינן מיניה משום דאין דנין דיני קנסות בבבל וזה יפסיד יתר על מה שהזיק. והא דאשכחן בכמה דוכתי שהיו דנין דיני קנסות כגון לקמן בפ' כיצד הרגל ההוא חמרא דאכיל נהמא ופלסיה לסלא חייביה רב יהודה לשלם. ובפ' שור שנגח ארבעה וחמשה חנן בישא תקע ליה לההוא גברא אתא לקמיה דר"י אמר ליה זיל הב ליה פלנא דזוזא. ובפ' הגוזל קמא ההוא דגזל פדנא מחברי' כרב בהו וזרע בהו כולהו אדעתיה לסוף אהדרינהו למרייהו. אתא לקמיה דר"נ אמר ליה זילו שיימו ליה שבחא דאשבח. ובפ' הגוזל בתרא ההוא גברא אכריית' דחיטי דבי ריש גלותא אתא לקמיה דר"נ חייביה ר"נ לשלומי. חנן בישא גנב גלימא וזבנה אתא לקמיה דרב הונא אמר ליה זיל שרי עביטיך. ונרשא גנב ספרא זבנה לפפונא בתמנן זוזי אתא פפונא זבניה לבר מחוזא במאה ועשרים זוזי לסוף הוכר הגנב אמר אביי ליזול מריה דספרא ויהיב ליה לבר מחוזא תמנן זוזי ושקיל ספרא. ובהגוזל קמא גבי שורף שטרותיו של חבירו הוה עובדא וכייפה לרב אשי ואגבי ביה כי כשורי לצילמי. הרי אשכחן שהיו דנין דיני קנסות בבבל. וגניבות וגזילות. דההיא דכיריא דחיטי דחייביה רב נחמן בעי למימר דקנסא הוא. ויש לפרש דכל הני בתפשו אי נמי דאזמניה לדינא למיזל לארעא דישראל דאי לא אזיל משמתינן ליה כדאיתא בשמעתתין :
1