אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא ק״זOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 107
א׳שמעינן מהכא דהטוען טענת אבידה בפקדון ושילם ולא רצה לישבע ונמצא הפקדון ונתייקר על הדמים שפרע למפקיד שדמי היוקר לנפקד הואיל ולא אטרחיה לבי דינא אקני ליה יוקרא. וכן הלכה. הילכך גרסי' במתני' ונגנבו או שאבדו תנא נגנבו לכפילא ותנא אבדו ליוקרא:
1
ב׳[שם]
אמר אמימר אנא נהרדעא אנא וסבירא לי דשומא הדרא לעולם. והילכתא דשומא הדרא לעולם משום ועשית הישר והטוב פי' נכסי לוה ששמו ב"ד לבעל חוב חוזרים אליו אם נותן מעות החוב. ובמה שמין וענין השומא מיפרשא לקמן בפ' בית כור. פשיטא שמו ליה לבעל חוב ואזיל ושמה לבעל חוב דידיה הא אמרי' ליה לבעל חוב שני לא עדיפת מגברא מבעל חוב ראשון שבאת מכחו כשם שהוא מחזירה ויטול מעותיו משום ועשית הישר והטוב אף אתה תקבל מעותיך מבעלים הראשונים משום ועשית הישר והטוב. זבנה אורתה יהבה במתנה ודאי הני מעיקרא אדעתא דארעא נחית ולאו אדעתא דזוזי נחית פי' בעל חוב ששמו לו קרקע ומכרה או נתנה או הורישה הני אחרונים לוקח או יורש או מקבל מתנה אדעתא דארעא נחות שיהא קרקע שלהם ולא שיקבלו מעות דאילו בעל חוב אית ביה משום ועשית הישר והטוב דאמ' ליה לא היה לך עליו אלא מעות והרי הן לך אבל אלו קרקע קנו. שמו לה לאשה ואינסיבת או שמו מינה דאשה ואינסיבת ואפי' לא שמאתן לבעלה בכתובתה להיות נכסי צאן ברזל שהן קנויין לבעל אלא עכבתו לעצמה להיות נכסי מלוג הקרן שלה והבעל אוכל פירות. בעל בנכסי מלוג של אשתו לוקח הוי דין לוקח נתנו בו חכמים הילכך לא מהדר היכא דשמו לה ואינסיבא ומתה וירשה בעלה כדאמ' זבנה אדעתא דארעא נחות ולא מהדרינן ליה היכא דשמו מינה ואינסיבא אם מתה האשה וירשה בעלה ובא להחזיר החוב וליטול הקרקע ולא מצי למימר יורש אני דכלוקח שויה רבנן ולא כיורש. ואע"ג דאמרי' שילהי יש נוחלין דטבא לי' עבדו לי' הא אמרי' התם היכא דליכא פסידא לאחריני לא עבדו ליה דטבא ליה:
אמר אמימר אנא נהרדעא אנא וסבירא לי דשומא הדרא לעולם. והילכתא דשומא הדרא לעולם משום ועשית הישר והטוב פי' נכסי לוה ששמו ב"ד לבעל חוב חוזרים אליו אם נותן מעות החוב. ובמה שמין וענין השומא מיפרשא לקמן בפ' בית כור. פשיטא שמו ליה לבעל חוב ואזיל ושמה לבעל חוב דידיה הא אמרי' ליה לבעל חוב שני לא עדיפת מגברא מבעל חוב ראשון שבאת מכחו כשם שהוא מחזירה ויטול מעותיו משום ועשית הישר והטוב אף אתה תקבל מעותיך מבעלים הראשונים משום ועשית הישר והטוב. זבנה אורתה יהבה במתנה ודאי הני מעיקרא אדעתא דארעא נחית ולאו אדעתא דזוזי נחית פי' בעל חוב ששמו לו קרקע ומכרה או נתנה או הורישה הני אחרונים לוקח או יורש או מקבל מתנה אדעתא דארעא נחות שיהא קרקע שלהם ולא שיקבלו מעות דאילו בעל חוב אית ביה משום ועשית הישר והטוב דאמ' ליה לא היה לך עליו אלא מעות והרי הן לך אבל אלו קרקע קנו. שמו לה לאשה ואינסיבת או שמו מינה דאשה ואינסיבת ואפי' לא שמאתן לבעלה בכתובתה להיות נכסי צאן ברזל שהן קנויין לבעל אלא עכבתו לעצמה להיות נכסי מלוג הקרן שלה והבעל אוכל פירות. בעל בנכסי מלוג של אשתו לוקח הוי דין לוקח נתנו בו חכמים הילכך לא מהדר היכא דשמו לה ואינסיבא ומתה וירשה בעלה כדאמ' זבנה אדעתא דארעא נחות ולא מהדרינן ליה היכא דשמו מינה ואינסיבא אם מתה האשה וירשה בעלה ובא להחזיר החוב וליטול הקרקע ולא מצי למימר יורש אני דכלוקח שויה רבנן ולא כיורש. ואע"ג דאמרי' שילהי יש נוחלין דטבא לי' עבדו לי' הא אמרי' התם היכא דליכא פסידא לאחריני לא עבדו ליה דטבא ליה:
2
ג׳[שם ע"ב]
אגביה איהו בחובו כלומר אם לא שמאוה ב"ד למלוה על כרחו של לוה וקם לוה מעצמו ולא הטריחו לדין ואמר לו טול קרקע זו בחובך פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר הדרא וחד אמר לא הדרא. מאן דאמר לא הדרא סבר דהא מדעתיה דנפשיה אגבייה האי וזביני מעליא הוא. ומאן דאמר הדרא לאו זבינא מעליא הוא והאי דאגביה מנפשיה ולא אתא לבי דינא מחמת כיסופא הוא דאגביה:
אגביה איהו בחובו כלומר אם לא שמאוה ב"ד למלוה על כרחו של לוה וקם לוה מעצמו ולא הטריחו לדין ואמר לו טול קרקע זו בחובך פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר הדרא וחד אמר לא הדרא. מאן דאמר לא הדרא סבר דהא מדעתיה דנפשיה אגבייה האי וזביני מעליא הוא. ומאן דאמר הדרא לאו זבינא מעליא הוא והאי דאגביה מנפשיה ולא אתא לבי דינא מחמת כיסופא הוא דאגביה:
3