אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא ק״יOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 110
א׳ופסק הרב ר' ברוך מארץ יון זצ"ל הלכה כרבא וההיא דשילהי הנושא בכתובות חמתיה דר' חמא אריכא איתת אחוה הואי זנה עשרין וחמש שנה בבית נשא לסוף אמרה ליה הב לי מזוני אמר לא אית לך מזוני רב לי כתובה לא מזוני אית לך ולא כתובה אית לך תבעי לדינא קמיה דרבא בר שילא א"ל אימא לי איזי גופא דעובדא היכי הוה אמר זניתה עשרין וחמש שנה בבית נשא פי' בבית אביה דדראי בכתפאי ואמטי לה א"ל טעמא מאי אמור רבנן כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה לעולם דאמרי משום דכסיפא לה הכא נמי כ"ש דכסיפא לה מחמת הכבוד הזה שעשית לה לא הוה קא ציית דינא כתב לה אדרכתא אנכסיה אתא לקמיה דרבא אמר ליה חזי מר היכי דנן א"ל שפיר דנך א"ל וליהדר לי פירי דארעא דשיעור כתובתי דאכל מיומא דאיכתיב לי אדרכתא עלוהי שמאותו היום הם ברשותי א"ל אחוי לי אדרכתיך חזייה דלא הוה כתיב ואישתמודעי דניכסי אלין דמיתנא אינון א"ל אדרכתא לאו שפיר כתיבא שנכתבה על כל נכסיו של זה ושדות שלו אינן משועבדים לכתובתיך אלא שירש מבעלך א"ל תיזל אדרכתא נישקול מיומא דשלימו ימי אכרזתא עד השתא מיום שמצאתי שדה משדות המת והראתי אדרכתא שבידי לב"ד ושמאוה והכריזו עליה שלשים יום כמשפט. א"ל הני מילי היכא דליכא מעות בדאדרכתא אבל הכא דאדרכתא בטעות כתיבא לא זכית בה עד דמטיא ארעא לידך שהרי מכח האדרכתא שמאוה ב"ד והכריזו והא מר הוא דאמר אחריות טעות סופר הוא שטר שאין בו אחריות גובה מנכסים משועבדים שלא הלוה זה מעות אלא באחריות שיעבד כל נכסיו והסופר טעה והכי נמי ב"ד ציוו לסופר לכתוב אדרכתא הוגנת והוא טעה שלא כתב ואישתמודענא דנכסי אלין דמותנא אינון והכל יודעים שלא נכתבה אלא על ניכסי המת. אמר לה בהא אפי' רבה בר שילא טעי הוא סבר מכדי הני והני דמוקמיה וסבור שתגבה מנכסים שלו ולא היא זימנין דמגבי לה מארעא ואזלה ומשבחה לארעא דא ששמו לה מב"ד ודבעלה מכספא שלא ישביחנה היורש שהוא בטוח שיחזור ויקח את שלו מידה ובתר הכי אמר לה האי לאו דידך הוא שקול דידך והב דידי ואתי לאפוקי לעז על ב"ד שלא עיינו בתקנה זו. אע"ג דאמר לה רבא אחוי לי אדרכתיך לא שרוצה לומד דמכי מטיא אדרכתא לידה אוכלת פירות אלא נתכוון לידע אם נכתבה כדין שאם לא נכתבה כדין אין לה פירות עד שתזכה בקרקע. ואין לומר דהתם רבה גרסינן דא"כ היינו צריכין להגיה רבה גם בפ"ק דמכילתין דפסק אחריות טעות סופר הוא כדקאמר ליה והא מר הוא דאמר אחריות טעות סופר הוא:
1
ב׳[דף ל"ו ע"ב]
אמר רבא הילכתא שומר שמסר לשומר חייב לא מבעיא שומר שכר שמסר לשומר חנם דגרועי גרעה לשמירתו אלא אפילו שומר חנם שמסר לשומר שכר חייב מאי טעמא דאית ליה אנת מהימנת לי בשבועה האיך לא מהימן לי בשבועה:
אמר רבא הילכתא שומר שמסר לשומר חייב לא מבעיא שומר שכר שמסר לשומר חנם דגרועי גרעה לשמירתו אלא אפילו שומר חנם שמסר לשומר שכר חייב מאי טעמא דאית ליה אנת מהימנת לי בשבועה האיך לא מהימן לי בשבועה:
2