אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא קי״גOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 113
א׳ושמעינן מינה דהיכא דתחילתו בפשיעה ואפילו איתניס שלא מחמת הפשיעה חייב ההיא מימרא דאביי ורבא ולא עדיף מהאי מימרא דאית ליה הכא וכבר דחייה רבא. והא מתני' דרועה כפשטא סברא לן דאומדין אותו אם היה יכול להציל חייב ואם לאו פטור ודקא מוקים לה אביי דעל בעידנא דעיילי אינשי וקא מוקים לה רבא דשמע קול ארי ועל שינויי נינהו ולא סמכינן אשינויי אלא בין דעל בעידנא דעיילי אינשי בין על בעידנא דלא עיילי אינשי אם היה יכול להציל אפילו על ידי רועים ומקלות חייב ואם לאו פטור עכ"ל. וכן פסק הרב ר' ברוך מארץ יון דהלכה כרבא וכן סובר רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דהא דפסקינן לקמן והילכתא תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב דהיינו דוקא שהאונס בא מחמת הפשיעה. ור"ח זצ"ל כתב הכא דהלכה כאביי משום ההיא פיסקא דלקמן וליתא. וכן פי' רבינו יצחק בר אשר זצ"ל דדוקא באונס הבא מחמת הפשיעה חייב אבל האונס הבא שלא מחמת הפשיעה הוי כמו תחילתו וסופו באונס ופטור:
1
ב׳[דף ל"ז ע"א]
[מתני'] אמר לשנים גזלתי אחד מכם ואיני יודע איזה מכם או אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה ואיני יודע איזהו נותן לזה מנה ולזה מנה שהודה מפי עצמו. ודמינן בגמרא פקדון אפקדון הא דקתני בסיפא שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים זה אומר מאתים שלי וזה אומר מאתים שלי נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו אלמא מספיקא לא מפקינן ממונא אמר רבא רישא נעשה במי שהפקידו אצלו בשתי כריכות דהוה ליה למידק פי' הואיל וחד גברא מפקיד אצלו הוה ליה בשנים שהפקידו אצלו בשתי כריכות זה שלא בפני זה דהוה ליה למידק מי נפקד אצלו מנה ומי מאתים. הואיל ולא דק הרי פשע בפקדון. הילכך נותן לזה מנה ולזה מנה ומוציאין ממנו בדין ולא בבא לצאת ידי שמים והא דקתני שהודה מפי עצמו דדייקינן מינה שבבא לצאת ידי שמים עסקינן ההיא ארישא קאי אמר לשנים גזלתי אחד מכם וכו' ותלמודא דשני נמי בבא לצאת ידי שמים אגזל ולא אפקדון סיפא נעשה כמי שהפקידו לו בכרך אחד דלא הוה ליה למידק הואיל שהפקידו אצלו שניהם זה בפני זה הוה ליה כמי שנאמנין זה על זה להפקיד שניהם פקדונותיהם בצרור אחד דלית ליה למידק מה יש לו לזה בתוכו או לחבירו ואע"ג דלאו בכרך אחד הוה. מיהו כיון דהפקידו זה בפני זה גילו בדעתם שלא חשדו זה את זה לומר שמא חבירי יתבע לו המאתים הילכך לא פשע ולא מידי ונותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו או עד שיודה אחד לחבידו שהמאתים שלו ויטול המנה השני:
[מתני'] אמר לשנים גזלתי אחד מכם ואיני יודע איזה מכם או אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה ואיני יודע איזהו נותן לזה מנה ולזה מנה שהודה מפי עצמו. ודמינן בגמרא פקדון אפקדון הא דקתני בסיפא שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים זה אומר מאתים שלי וזה אומר מאתים שלי נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו אלמא מספיקא לא מפקינן ממונא אמר רבא רישא נעשה במי שהפקידו אצלו בשתי כריכות דהוה ליה למידק פי' הואיל וחד גברא מפקיד אצלו הוה ליה בשנים שהפקידו אצלו בשתי כריכות זה שלא בפני זה דהוה ליה למידק מי נפקד אצלו מנה ומי מאתים. הואיל ולא דק הרי פשע בפקדון. הילכך נותן לזה מנה ולזה מנה ומוציאין ממנו בדין ולא בבא לצאת ידי שמים והא דקתני שהודה מפי עצמו דדייקינן מינה שבבא לצאת ידי שמים עסקינן ההיא ארישא קאי אמר לשנים גזלתי אחד מכם וכו' ותלמודא דשני נמי בבא לצאת ידי שמים אגזל ולא אפקדון סיפא נעשה כמי שהפקידו לו בכרך אחד דלא הוה ליה למידק הואיל שהפקידו אצלו שניהם זה בפני זה הוה ליה כמי שנאמנין זה על זה להפקיד שניהם פקדונותיהם בצרור אחד דלית ליה למידק מה יש לו לזה בתוכו או לחבירו ואע"ג דלאו בכרך אחד הוה. מיהו כיון דהפקידו זה בפני זה גילו בדעתם שלא חשדו זה את זה לומר שמא חבירי יתבע לו המאתים הילכך לא פשע ולא מידי ונותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו או עד שיודה אחד לחבידו שהמאתים שלו ויטול המנה השני:
2