אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא קי״בOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 112
א׳וכן רבי' חננאל זצ"ל פסק בפ"ק דבבא קמא דקיימא לן כרבא. ויש שפוסקים באביי משום דפסקינן בשילהי פירקין הלכה כל שתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב ואי אפשר לומר כן דבכל דוכתא קיימא לן כרבא לגבי אביי בר מיע"ל קג"ם ואין שייך כאן כל שתחילתו בפשיעה וסופו באונס דלאביי דמפרש טעמ' משום דאין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר אפי' למ"ד תחילתו בפשיע' וסופו באונס פטור הכא חייב דנעשה כאומר לו אם תמסור ביד אחר תתחייב בכל אונס שאוכל לתלות שלא היה לה אם היתה בידך והילכך חייב. הילכך קיימא לן כרבא דשומר שמסר לשומר חייב משום דאמר ליה אנת מהימן לי בשבועה והאיך לא מהימן לי בשבועה. מיהו אם היו הבעלים רגילין אצל שומר שני פטור שומר ראשון בשבוע' שומר שני. דהנהו גינאי דכל יומא הוו מפקדי מרייהו גבי ההיא סיבתא יומא חד אפקדוה גבי חד מינייהו שמע קל בי הלולא אפקדינהו גבי ההיא סיבתא עד דאזל ואתא איגנוב מאייהו אתא לקמיה דאב פטריה מאן דחזא סבר משום דשומר שמסר לשומר פטור. ולא היא שאני התם דכל יומא גבי סיבתא הוו מפקדי לה ולא מצי למימר לאביי אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר. וכן לרבא לא מצי למימר אנת מהימן לי בשבועה ואיהי לא מהימנא לי הואיל ואינהו גופייהו כל יומא הוו מפקדי גבה דההיא סיבתא:
1
ב׳[שם]
איתמר פשע בה ויצאת לאגם ומתה כדרכה אביי משמיה דרבה חייב רבא משמיה דרבה אמר חייב כל דיין דלא דאין כי האי דינא לאו דיינא הוא לא מיבעיא למ"ד תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב דחייב אלא אפי' למ"ד פטור הכא חייב מאי טעמא הבלא דאגמא קטלה. רבא משמיה דרבה אמר פטור כל דיינא דלא דאין כי האי דינא לאו דיינא הוא לא מיבעיא למ"ד תחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור דפטור אלא אפי' למ"ד חייב הכא פטור מאי טעמא מלאך המות מה לי הכא מה לי התם. ומודה אביי דאי הדרא לבי מרה ומתה דפטור מאי טעמא דהא הדרא לה ולא הבלא דאגמא קטלה. ומודה רבא דאי גנבה גגב מאגם ומתה כדרכה בי גנב דחייב מאי טעמא אי שבקה מלאך המות בי גנב הוה קיימא. וכתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל אית מאן דאמרי הילכתא כאביי. ואע"ג דקיימא לן כל היכא דפליגי אביי ורבא הילכתא כרבא בהא הילכתא כאביי דהא אמרינן בהדי' הילכתא תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב. ואנן לא סבירא לן הכי אלא הלכה כרבא דקיימא לן כל היכא דפליגי אביי ורבא הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם. ואע"ג דקיימא לן לקמן תחילתו בפשיעה וסופו באונס ה"מ דנטרינהו כאורחא דהוי נטירותא לענין מידי דפשיעות לענין מידי אחרינא ואיכא אורחא אחריתי דאי עבד לי' לא הוה מטי לי' לאונסא הילכך אע"ג דאיתנהו מיחייב דאמרינן אי לאו דפשע לענין ההוא מידי אחרינא לא הוה מטי ליה להאי אונסא כגון ההוא דאמרי' ההוא דאפקיד זוזי גבי חברי' אותבינהו בצריכא דאורבני ואיגנוב. ואמר רב יוסף אע"ג דלענין גנבי נטירותא לענין נורא פשיעותא היא תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב דאי אקברינהו בארעא כדאמר שמואל כספים אין להם שמירה אלא בקרקע לא הוו מיגנבי ולא מיתליא בהו נורא הילכך מיחייב בגניבה ואע"ג דאניס דאי לאו דפשע לענין נורא לא הוה מיתניסא בגניבה. ומהאי טעמא אמרינן תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב דההוא אונסא דגניבה מחמת פשיעה דנורא הוא ולהכי חייב דלא נטרה כדאיבעי ליה אבל הכא אם מתה כדרכה מאי אורחא דאית ליה למיעבד כי היכי דלא ליקטלה מלאך המות. הילכך אע"ג דקיימא לן תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב הכא פטור מאי טעמא דכתבי' דהיינו טעמא דרבא וטעמא תריצא הוא דליכא עליה פירוכא והילכתא כוותיה ואע"ג דאקשינן עלה דאביי ופריק ההוא פירוקא שינויא בעלמא הוא ולא סמכינן עליה. ואי דקשיא לך ההיא דגרסינן בפ' השוכר את הפועלים איתיביה אביי לרבא רועה שהיה רועה והניח עדרו ובא לעיר ובא זאב. וטרף ובא ארי ודרס אין אומרין אילו היה שם היה מציל אלא אומדין אותו אם היה יכול לעמוד ולהציל חייב ואם לאו פטור מאי לאו דעל בעידנא דעיילי אינשי לא דעל בעידנא דלא עיילי אינשי אי הכי אימא סיפא אם לאו פטור ואמאי פטור תחילתו בפשיעה וסופו באונס הוא וחייב:
איתמר פשע בה ויצאת לאגם ומתה כדרכה אביי משמיה דרבה חייב רבא משמיה דרבה אמר חייב כל דיין דלא דאין כי האי דינא לאו דיינא הוא לא מיבעיא למ"ד תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב דחייב אלא אפי' למ"ד פטור הכא חייב מאי טעמא הבלא דאגמא קטלה. רבא משמיה דרבה אמר פטור כל דיינא דלא דאין כי האי דינא לאו דיינא הוא לא מיבעיא למ"ד תחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור דפטור אלא אפי' למ"ד חייב הכא פטור מאי טעמא מלאך המות מה לי הכא מה לי התם. ומודה אביי דאי הדרא לבי מרה ומתה דפטור מאי טעמא דהא הדרא לה ולא הבלא דאגמא קטלה. ומודה רבא דאי גנבה גגב מאגם ומתה כדרכה בי גנב דחייב מאי טעמא אי שבקה מלאך המות בי גנב הוה קיימא. וכתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל אית מאן דאמרי הילכתא כאביי. ואע"ג דקיימא לן כל היכא דפליגי אביי ורבא הילכתא כרבא בהא הילכתא כאביי דהא אמרינן בהדי' הילכתא תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב. ואנן לא סבירא לן הכי אלא הלכה כרבא דקיימא לן כל היכא דפליגי אביי ורבא הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם. ואע"ג דקיימא לן לקמן תחילתו בפשיעה וסופו באונס ה"מ דנטרינהו כאורחא דהוי נטירותא לענין מידי דפשיעות לענין מידי אחרינא ואיכא אורחא אחריתי דאי עבד לי' לא הוה מטי לי' לאונסא הילכך אע"ג דאיתנהו מיחייב דאמרינן אי לאו דפשע לענין ההוא מידי אחרינא לא הוה מטי ליה להאי אונסא כגון ההוא דאמרי' ההוא דאפקיד זוזי גבי חברי' אותבינהו בצריכא דאורבני ואיגנוב. ואמר רב יוסף אע"ג דלענין גנבי נטירותא לענין נורא פשיעותא היא תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב דאי אקברינהו בארעא כדאמר שמואל כספים אין להם שמירה אלא בקרקע לא הוו מיגנבי ולא מיתליא בהו נורא הילכך מיחייב בגניבה ואע"ג דאניס דאי לאו דפשע לענין נורא לא הוה מיתניסא בגניבה. ומהאי טעמא אמרינן תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב דההוא אונסא דגניבה מחמת פשיעה דנורא הוא ולהכי חייב דלא נטרה כדאיבעי ליה אבל הכא אם מתה כדרכה מאי אורחא דאית ליה למיעבד כי היכי דלא ליקטלה מלאך המות. הילכך אע"ג דקיימא לן תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב הכא פטור מאי טעמא דכתבי' דהיינו טעמא דרבא וטעמא תריצא הוא דליכא עליה פירוכא והילכתא כוותיה ואע"ג דאקשינן עלה דאביי ופריק ההוא פירוקא שינויא בעלמא הוא ולא סמכינן עליה. ואי דקשיא לך ההיא דגרסינן בפ' השוכר את הפועלים איתיביה אביי לרבא רועה שהיה רועה והניח עדרו ובא לעיר ובא זאב. וטרף ובא ארי ודרס אין אומרין אילו היה שם היה מציל אלא אומדין אותו אם היה יכול לעמוד ולהציל חייב ואם לאו פטור מאי לאו דעל בעידנא דעיילי אינשי לא דעל בעידנא דלא עיילי אינשי אי הכי אימא סיפא אם לאו פטור ואמאי פטור תחילתו בפשיעה וסופו באונס הוא וחייב:
2