אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא קכ״וOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 126
א׳וכן הלכה כרבנן ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי. ודוקא שמדד לו בימות הגורן ומחזיר לו בימות הגורן. אבל מדד לו בימות הגורן והחזיר לו בימות הגשמים אינו מוצא לו חסרונות. מפני שחזרו ותפחו מלחלוחית הנשמים והקור. ונראה בעיני דהואיל שדרכם להתנפח כשיעור החסרונות היכא שהפקיד לו בימות הגשמים והחזיר לו בימוה"ח שמוציא לו כפלים חסרונו' כשיעור חסרונו' שפירשנו. וכשיעור שחזר ונתייבש בימות החמה. ר' יהודה אומר אם היתה מידה מרובה אין יוצא לו חסרונות מפני שמותירית שבימות הגורן כשמפקידין החיטין יבישות ובימי הגשמים כשמחזירים נופחות ובאכילת העכברים אינן נחסרים כך לכל כור וכור דכולי האי לא אכלי העכברים מעשרת כורין הילכך נפיחתן משלמת החסרון המגיע לשני כורין או שלשה שהעכברים אכלו. כמה מידה מרובה עשרת כורין. ירוש' הלין עכבריא רשעיא כי משכחי עיבור סגין לא מסתיהון דאכלין אלא קריין לחבריהון דאכלי עמהון והיינו טעמא דרבנן כדמפרש בירושלמי והא דאמרו לו הרבה אובדות מהן והרבה מתפזרות מהן לדבריו דר' יוחנן אמרו לו כך. ירוש' בדמאי בפ' הקלין שבדמאי ר' פנחס בן יאיר אזל לאלתר חד א"ל עכבריא קאכלי עבורן גזר עליהן וצמתון שריין מצפצפין אמר לון ידעין אתון מה אינון אמרין אמרי ליה לא אמר לון אמרין דלא מתקנן א"ל ערבו ערבון ולא אינכון :
1
ב׳[שם]
המפקיד יין אצל חבירו וערבו עם יינו יוציא לו שתות שהקנקנים בולעים שתות ר' יהודה אומר חומש ואוקימנא מילתא דת"ק כגון שטחו החביות מבפנים בשעוה כדרך שאנו עושין בזפת דלא בלע קנקן טובא הילכך אינו מוציא לו אלא שתות ור' יהודה כגון דטחו ליה בזפת דבלע טובא הילכך מוציא לו חומש ואע"ג דאיכא לישנא אחרינא דשנינן משום דגרגישתא דהיינו קרקע שעושין ממנה חביות דהא מייצא והלז לא מייצא. אפי' הכי סמכינן אלישנא קמא ומוציא לו חומש לחסרונות בחבית של חרס חדשה שטחו אותה בזפת דמאיזה כח נחייב אותו לשלם ואם טחו אותה בשעוה אינו מוציא לו חסרונות כי אם שתות:
המפקיד יין אצל חבירו וערבו עם יינו יוציא לו שתות שהקנקנים בולעים שתות ר' יהודה אומר חומש ואוקימנא מילתא דת"ק כגון שטחו החביות מבפנים בשעוה כדרך שאנו עושין בזפת דלא בלע קנקן טובא הילכך אינו מוציא לו אלא שתות ור' יהודה כגון דטחו ליה בזפת דבלע טובא הילכך מוציא לו חומש ואע"ג דאיכא לישנא אחרינא דשנינן משום דגרגישתא דהיינו קרקע שעושין ממנה חביות דהא מייצא והלז לא מייצא. אפי' הכי סמכינן אלישנא קמא ומוציא לו חומש לחסרונות בחבית של חרס חדשה שטחו אותה בזפת דמאיזה כח נחייב אותו לשלם ואם טחו אותה בשעוה אינו מוציא לו חסרונות כי אם שתות:
2
ג׳[שם]
המפקיד שמן לחבירו ועירבו עם שמנו הרי זה מוציא לו חסרונות שלשת לוגין שמן למאה לוג ומחצה שמרים לוג ומחצה בלע אם היה שמן מזוקק אינו מוציא לו שמרים קנקנים ישנים אינו מוציא לו מה שבלע. ר' יהודה אומר המוכר שמן מזוקק לחבירו כל ימות השנה הרי זה מקבל עליו לוג ומחצה שמרים למאה פי' כשם שאמרו שמרים בהמפקיד כך אמרו שמרים בהמוכר שהמוכר שמן לחבירו ונותן לו מתוך חביותיו כשהוא מסתפק תמיד והוא מזוקק הרי לוקח מקבל עליו לפחות לו לוג ומחצה מחמת שמרי' למא' לוג ות"ק סבר דאינו מקבל עליו כלום הואיל שמכר לו בעת שהוא שמן מזוקק. ואמר אביי לדברי ר"י המוכר שמן לחבירו סתם בעת שהוא מזוקק ששקעו ושקטו שמרים מותר לו לערב ולבלבל השמרים המשוקעים שיחזרו ויתערבו ויצאו והיינו טעמא דמקבל לוקח לוג ומחצה שמרים בשלא עירבו ונתנו לו מזוקק דאמר ליה מוכר אי בעאי לערובי מי לא ערבי השתא נמי קביל לדברי חכמים אסור לערב שמרים והיינו טעמא דלא מקבל דא"ל אי בעי לערובי מי הוה שרי לך השתא נמי לא מקבילנא א"ל רב פפא לאביי אדרבה איפכא מיסתברא לדברי חכמים מותר לערב שמרים והיינו טעמא דלא מקבל דא"ל אחילת לי לדברי ר' יהודה אסור לערב שמרים והיינו טעמא דמקבל דא"ל אי בעאי לערובי לא שרו לערובי לך קבולי לא מקבלת זבון וזבין תגרא אקרי. מדלא מהדר ליה אביי לרב פפא ולא מידי ש"מ דקבלה לדרב פפא ותו לדאביי אתיא בגמגום ובעינא לשנויי ואשינויי לא סמכינן:
המפקיד שמן לחבירו ועירבו עם שמנו הרי זה מוציא לו חסרונות שלשת לוגין שמן למאה לוג ומחצה שמרים לוג ומחצה בלע אם היה שמן מזוקק אינו מוציא לו שמרים קנקנים ישנים אינו מוציא לו מה שבלע. ר' יהודה אומר המוכר שמן מזוקק לחבירו כל ימות השנה הרי זה מקבל עליו לוג ומחצה שמרים למאה פי' כשם שאמרו שמרים בהמפקיד כך אמרו שמרים בהמוכר שהמוכר שמן לחבירו ונותן לו מתוך חביותיו כשהוא מסתפק תמיד והוא מזוקק הרי לוקח מקבל עליו לפחות לו לוג ומחצה מחמת שמרי' למא' לוג ות"ק סבר דאינו מקבל עליו כלום הואיל שמכר לו בעת שהוא שמן מזוקק. ואמר אביי לדברי ר"י המוכר שמן לחבירו סתם בעת שהוא מזוקק ששקעו ושקטו שמרים מותר לו לערב ולבלבל השמרים המשוקעים שיחזרו ויתערבו ויצאו והיינו טעמא דמקבל לוקח לוג ומחצה שמרים בשלא עירבו ונתנו לו מזוקק דאמר ליה מוכר אי בעאי לערובי מי לא ערבי השתא נמי קביל לדברי חכמים אסור לערב שמרים והיינו טעמא דלא מקבל דא"ל אי בעי לערובי מי הוה שרי לך השתא נמי לא מקבילנא א"ל רב פפא לאביי אדרבה איפכא מיסתברא לדברי חכמים מותר לערב שמרים והיינו טעמא דלא מקבל דא"ל אחילת לי לדברי ר' יהודה אסור לערב שמרים והיינו טעמא דמקבל דא"ל אי בעאי לערובי לא שרו לערובי לך קבולי לא מקבלת זבון וזבין תגרא אקרי. מדלא מהדר ליה אביי לרב פפא ולא מידי ש"מ דקבלה לדרב פפא ותו לדאביי אתיא בגמגום ובעינא לשנויי ואשינויי לא סמכינן:
3