אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא קמ״הOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 145
א׳כתב רבי' יצחק אלפס זצ"ל דהלכה כרב דאמר בכליו של קונה חדא דקם ליה כתנא קמא דסתם הוא ולוי קם ליה כר' יהודה דיחיד הוא. ועוד דמסקנא דשמעתין כרב אתיא:
1
ב׳[שם]
תנא קונין בכלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה אמר רב נחמן לא שנו אלא בכלי אבל בפירות לא ורב ששת אמר אפי' בפירות וליתא לדרב ששת דקיימא לן הילכתא כרב נחמן בדיני. ועוד דאסקינן אמר רב ששת בריה דרב אידי כמאן כתבינן האידנא וקנינא מיניה במנא דכשר למקניא ביה. במנא. לאפוקי מדרב ששת דאמר קונין בפירות. דכשר. לאפוקי מדשמואל דאמר שמואל קונין במרוקא. למיקניא. לאפוקי מדלוי דאמר בכליו של מקנה למיקניא ולא לאקנויי. ביה. משמע דבעינן כלי דאית ביה מששא. רב פפא אמר למעוטי מטבע. רב זביד ואיתימא רב אשי למעוטי איסור הנאה. איכא דאמרי כיון דאמר רב פפא למעוטי מטבע. דכשר. אמר רב זביד ואיתימא רב אשי למעוטי איסור הנאה אבל מרוקא לא צריך למימר דלא קני. מרוקא פי' רש"י זצ"ל כלי העשוי מגללי בקר. ורבי' חננאל זצ"ל פי' גרעיני תמרה שמחליקין להם את הקלף. וכן פסק רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דהלכה כרב דאמר בכליו של קונה והביא ההיא דהשולח דההיא איתתא דהוה שכיב מרה הות בכיא מתיא אמרה ליה עד אימת תשתעבד ותיזל ההיא איתתא שקל בו מתיא שרא ליה אמר לה זיל קני וקני לנפשך. אתו לקמיה דרב נחמן אמר להו לא עשה ולא כלום מאן דחזיא סבר משום דהלכה כר' שמעון ולא היא אלא משום. דהוה ליה כליו של מקנה. ובפ' השותפין בנדרים אמר רב אשי האי סודרא קני על מנת להקנות הוא. וכן פסק מו' רבינו אבי העזרי זצ"ל מההיא דהשולח וכתב דמה שנהגו בסודר של עדים דעדים יהבי ליה לקונה בתקנת דרבנן וחשו לאיחלופי ולמטעי. והכי אמר רב עמרם גאון זצ"ל תיקנו במתיבת דליקני עדים ועדים שליחותייהו דמקנה וקונה עבדי וכיון דקנו מן מקנה ונקיט סודר בידיה גמר ואקני ואי בעי המקנה תפיס הסודר ופסיק ליה כדאיתא בפ' השותפין בנדרים וצריך ג' על ג' דהוי כלי דומיא דשלף נעלו. מתני' אסימון קונה את המטבע והמטבע אינו קונה אסימון:
תנא קונין בכלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה אמר רב נחמן לא שנו אלא בכלי אבל בפירות לא ורב ששת אמר אפי' בפירות וליתא לדרב ששת דקיימא לן הילכתא כרב נחמן בדיני. ועוד דאסקינן אמר רב ששת בריה דרב אידי כמאן כתבינן האידנא וקנינא מיניה במנא דכשר למקניא ביה. במנא. לאפוקי מדרב ששת דאמר קונין בפירות. דכשר. לאפוקי מדשמואל דאמר שמואל קונין במרוקא. למיקניא. לאפוקי מדלוי דאמר בכליו של מקנה למיקניא ולא לאקנויי. ביה. משמע דבעינן כלי דאית ביה מששא. רב פפא אמר למעוטי מטבע. רב זביד ואיתימא רב אשי למעוטי איסור הנאה. איכא דאמרי כיון דאמר רב פפא למעוטי מטבע. דכשר. אמר רב זביד ואיתימא רב אשי למעוטי איסור הנאה אבל מרוקא לא צריך למימר דלא קני. מרוקא פי' רש"י זצ"ל כלי העשוי מגללי בקר. ורבי' חננאל זצ"ל פי' גרעיני תמרה שמחליקין להם את הקלף. וכן פסק רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דהלכה כרב דאמר בכליו של קונה והביא ההיא דהשולח דההיא איתתא דהוה שכיב מרה הות בכיא מתיא אמרה ליה עד אימת תשתעבד ותיזל ההיא איתתא שקל בו מתיא שרא ליה אמר לה זיל קני וקני לנפשך. אתו לקמיה דרב נחמן אמר להו לא עשה ולא כלום מאן דחזיא סבר משום דהלכה כר' שמעון ולא היא אלא משום. דהוה ליה כליו של מקנה. ובפ' השותפין בנדרים אמר רב אשי האי סודרא קני על מנת להקנות הוא. וכן פסק מו' רבינו אבי העזרי זצ"ל מההיא דהשולח וכתב דמה שנהגו בסודר של עדים דעדים יהבי ליה לקונה בתקנת דרבנן וחשו לאיחלופי ולמטעי. והכי אמר רב עמרם גאון זצ"ל תיקנו במתיבת דליקני עדים ועדים שליחותייהו דמקנה וקונה עבדי וכיון דקנו מן מקנה ונקיט סודר בידיה גמר ואקני ואי בעי המקנה תפיס הסודר ופסיק ליה כדאיתא בפ' השותפין בנדרים וצריך ג' על ג' דהוי כלי דומיא דשלף נעלו. מתני' אסימון קונה את המטבע והמטבע אינו קונה אסימון:
2
ג׳[שם ע"ב]
מאי אסימון אמר רב מעות הניתנין בסימן לבית המרחץ שהבלן מקבל סימנין מיד הנימנין לרחוץ במרחץ לדעת כמה הם ולפיהם ייחם המים ויכין אלונטיאות ונותנין לו מעות פחותות ורעות בסימן. מיתיבי אין מחללין מעשר שני על אסימון על מעות הניתנין לבית המרחץ מכלל דסימון לאו מעות הני תניא לבית המרחץ נינהו וכי תימא פרושי קמפרש והא לא תני הכי מחללין מעשר שני על אסימון דברי ר' דוסא וחכמים אומרים אין מחללין ושוין שאין מחללין על מעות הניתני' לבית המרחץ. אלא אמר ר' יוחנן מאי אסימון פולסא ואזדא ר' יוחנן לטעמיה דא"ר יוחנן ר' דוסא ור' שמעון אמרו דבר אחד ר' דוסא הא דאמרן ור' ישמעאל מאי היא דתניא וצרת הכסף בידך לרבות כל דבר הנצרר ביד דברי ר' ישמעאל ר' עקיבה אומר לרבות כל דבר שיש עליו צורה פי' רש"י זצ"ל פולסא מחוסר צורה וקורין לו פלדא. והקשה רבינו תם זצ"ל מהא דאמרי' בפ' במה אשה יוצאה גבי יוצאה בסלע שעל גבי הצינית מאי שנא סלע אילימא דכל מילי דאקושי מעלו לה ליעביד חספא אלא משום סוכתא ליעביד ליה טסא אלא משום צורתא וליעביד ליה פולסא אלמא משמע דפולסא אית ביה צורה. ועוד אי דלית ביה צורתא מאי שנא אסימון ממעות הניתנות בסימן לבית המרחץ דהא ר' דוסא כר' ישמעאל סבירא ליה דאמר לרבות בל דבר הנצרר ביד. ופי' רבינו תם זצ"ל דפולסא הוא מטבע שנפסל ויש בו צורה אבל מעות הניתנות במרחץ בסימן לית בהו צורה ור' ישמעאל ור' עקיבה תרוייהו מורו דבעינן דבר שיש בו צורה כדמשמע לשון וצרת דקרא אלא ר' ישמעאל מרבי כל דבר הנצרר ביד שמצניעין אותו לשום צורך מאחר דיש בו צורה אע"פ שאינו יוצא בהוצאה מחמת צורתו ור' עקיבה סבר לרבות שיש בו צורה חשובה דמחמת צורה יוצאה בהוצאה. ולפי' רש"י זצ"ל יש לתרץ דלכל דבר שאינו עשוי כשאר מטבע קרי ליה פולסא. הילכך הכא דאין בו צורה קרי להו פולסא. וההיא דשבת פי' רש"י זצ"ל שהוא של עץ הילכך נמי אע"פ שיש בו צורה קרי לה פולסא שאינו כשאר מטבע. והא דמחללין על אסימון טפי מעל מעות הניתנות בסימן במרחץ לרבי ישמעאל דמרבי כל דבר הנצר ביד משום דמטבע בעינן ואסימון חשיב מטבע כיון דלא מיחסר אלא תיקון מועט אבל מעות הניתנות סימן במרחץ לאו מטבע הוא ופשטיה דקרא משמע דמטבע בעי כדכתיב ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר וכן פי' בערוך אסימון כסף שאין עליו צורה מלשון סומא שאין לו עינים. מתני' מטלטלין קונין את המטבע והמטבע אינו קונה את המטלטלין זה הכלל כל המטלטלין קונין זה את זה:
מאי אסימון אמר רב מעות הניתנין בסימן לבית המרחץ שהבלן מקבל סימנין מיד הנימנין לרחוץ במרחץ לדעת כמה הם ולפיהם ייחם המים ויכין אלונטיאות ונותנין לו מעות פחותות ורעות בסימן. מיתיבי אין מחללין מעשר שני על אסימון על מעות הניתנין לבית המרחץ מכלל דסימון לאו מעות הני תניא לבית המרחץ נינהו וכי תימא פרושי קמפרש והא לא תני הכי מחללין מעשר שני על אסימון דברי ר' דוסא וחכמים אומרים אין מחללין ושוין שאין מחללין על מעות הניתני' לבית המרחץ. אלא אמר ר' יוחנן מאי אסימון פולסא ואזדא ר' יוחנן לטעמיה דא"ר יוחנן ר' דוסא ור' שמעון אמרו דבר אחד ר' דוסא הא דאמרן ור' ישמעאל מאי היא דתניא וצרת הכסף בידך לרבות כל דבר הנצרר ביד דברי ר' ישמעאל ר' עקיבה אומר לרבות כל דבר שיש עליו צורה פי' רש"י זצ"ל פולסא מחוסר צורה וקורין לו פלדא. והקשה רבינו תם זצ"ל מהא דאמרי' בפ' במה אשה יוצאה גבי יוצאה בסלע שעל גבי הצינית מאי שנא סלע אילימא דכל מילי דאקושי מעלו לה ליעביד חספא אלא משום סוכתא ליעביד ליה טסא אלא משום צורתא וליעביד ליה פולסא אלמא משמע דפולסא אית ביה צורה. ועוד אי דלית ביה צורתא מאי שנא אסימון ממעות הניתנות בסימן לבית המרחץ דהא ר' דוסא כר' ישמעאל סבירא ליה דאמר לרבות בל דבר הנצרר ביד. ופי' רבינו תם זצ"ל דפולסא הוא מטבע שנפסל ויש בו צורה אבל מעות הניתנות במרחץ בסימן לית בהו צורה ור' ישמעאל ור' עקיבה תרוייהו מורו דבעינן דבר שיש בו צורה כדמשמע לשון וצרת דקרא אלא ר' ישמעאל מרבי כל דבר הנצרר ביד שמצניעין אותו לשום צורך מאחר דיש בו צורה אע"פ שאינו יוצא בהוצאה מחמת צורתו ור' עקיבה סבר לרבות שיש בו צורה חשובה דמחמת צורה יוצאה בהוצאה. ולפי' רש"י זצ"ל יש לתרץ דלכל דבר שאינו עשוי כשאר מטבע קרי ליה פולסא. הילכך הכא דאין בו צורה קרי להו פולסא. וההיא דשבת פי' רש"י זצ"ל שהוא של עץ הילכך נמי אע"פ שיש בו צורה קרי לה פולסא שאינו כשאר מטבע. והא דמחללין על אסימון טפי מעל מעות הניתנות בסימן במרחץ לרבי ישמעאל דמרבי כל דבר הנצר ביד משום דמטבע בעינן ואסימון חשיב מטבע כיון דלא מיחסר אלא תיקון מועט אבל מעות הניתנות סימן במרחץ לאו מטבע הוא ופשטיה דקרא משמע דמטבע בעי כדכתיב ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר וכן פי' בערוך אסימון כסף שאין עליו צורה מלשון סומא שאין לו עינים. מתני' מטלטלין קונין את המטבע והמטבע אינו קונה את המטלטלין זה הכלל כל המטלטלין קונין זה את זה:
3
ד׳[שם]
אמר ר' יוחנן דבר תורה מעות קונות ומה טעם אמרו משיכה קונה גזירה שמא יאמר לו נשרפו חיטיך בעליה. סוף סוף ההוא דשדא דליקה לאו שלומי בעי. אלא גזירה שמא תפול לו דליקה באונס אי מוקמת להו ברשותיה דמוכר מסר נפשיה וטרח ומציל ואי לא לא מסר נפשיה וטרח ומציל. ורשב"ל אמר משיכה מפורשת מן התורה מאי טעמא דרשב"ל דכתיב או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד:
אמר ר' יוחנן דבר תורה מעות קונות ומה טעם אמרו משיכה קונה גזירה שמא יאמר לו נשרפו חיטיך בעליה. סוף סוף ההוא דשדא דליקה לאו שלומי בעי. אלא גזירה שמא תפול לו דליקה באונס אי מוקמת להו ברשותיה דמוכר מסר נפשיה וטרח ומציל ואי לא לא מסר נפשיה וטרח ומציל. ורשב"ל אמר משיכה מפורשת מן התורה מאי טעמא דרשב"ל דכתיב או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד:
4
ה׳[דף מ"ח ע"א]
אמר רבא מתני' וקרא מסייעי ליה לרשב"ל. קרא דכתיב וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק. תשומת יד אמר רב חסדא כגון שייחד לו הלוה בלי להלואתו דהוי דומיא דפקדון. עשק אמר רב חסדא כגון שייחד לו כלי לעושקו וכי אהדריה קרא דכתי' והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל או את העושק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקד. ואילו תשומת יד לא אהדריה קרא מאי טעמא לאו משום דמחסרא משיכה אותו כלי ולא קנאו מלוה דכיון דלא משך לא לא קנה. מתני' דתנן נתנן לבעלן מעל. ואמר רב דוקא בעלן דלא מיחסרא משיכת אבל מידי אחרינא דמיחסרא משיכה לא מעל עד דמשיך. וכן אמר רב נחמן דבר תורה מעות קונות:
אמר רבא מתני' וקרא מסייעי ליה לרשב"ל. קרא דכתיב וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק. תשומת יד אמר רב חסדא כגון שייחד לו הלוה בלי להלואתו דהוי דומיא דפקדון. עשק אמר רב חסדא כגון שייחד לו כלי לעושקו וכי אהדריה קרא דכתי' והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל או את העושק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקד. ואילו תשומת יד לא אהדריה קרא מאי טעמא לאו משום דמחסרא משיכה אותו כלי ולא קנאו מלוה דכיון דלא משך לא לא קנה. מתני' דתנן נתנן לבעלן מעל. ואמר רב דוקא בעלן דלא מיחסרא משיכת אבל מידי אחרינא דמיחסרא משיכה לא מעל עד דמשיך. וכן אמר רב נחמן דבר תורה מעות קונות:
5