אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא קמ״וOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 146
א׳פסק ר"ת זצ"ל הלכה כרבי יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות. תדע דרבא גופיה פסיק בריש החולץ כר' יוחנן לגבי רשב"ל בכל דוכתא לבד מהני תלת דמייתי התם וכי תימא דשאני הכא דתניא כוותיה הא התם נמי דחשיב חדא מילתא דרשב"ל דתניא כוותיה. ואי אפשר לומר דהנהו תלת גריס בהדי הדדי ואכתי איכא טובא דהא אמרי' בפרק בהמה המקשה הנהו גידין הרכין דאתו לקמיה דרבא אמר רבא למאי ניחוש להו חדא דאמר ר' יוחנן גידין שסופן להקשות נמנין עליהן בפסח. ועוד התורה חסה על ממונן של ישראל. א"ל רב פפא לרבא רשב"ל דאיסור דאורייתא ואת אמרת למאי ניחוש לה אישתיק. ופרכינן אמאי שתיק והאמר רבא הילכתא כוותיה דרשב"ל בהני תלת כלו' דוקא בהני תלת א"כ הכא הלכה כר' יוחנן ואמאי שתיק. ושנינן שאני הכא דהדר ביה ר' יוחנן לגבי דרשב"ל בפ"ק דסנהדרין דא"ל אל תקניטני שבלשון יחיד אני שונה אותה. הא למדת דדוקא בהנהו תלת פסיק כוותיה ותו לא. והא דפליגי ר' יוחנן ורשב"ל פ"ק דסנהדרין דתנן התם הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והנחש בעשרים ושלשה ר' אליעזר אומר כל הקודם להורגן זכה ואמר רשב"ל והוא שהמיתו ר' יוחנן אמר אע"פ שלא המיתו. ותניא כוותיה דרשב"ל התם אליבא דר' אליעזר פליגי והלכה כרבנן. וההיא דפ"ק דע"ז דאיבעיא להו נשא ונתן מאי ר' יוחנן אמר נשא ונתן אסור רשב"ל אומר נשא ונתן מותר והתם תניא כוותיה דרשב"ל. התם ר' יוחנן נמי אית ליה חד תנא דקאי כוותיה דפרכינן התם אהא דקתני וחכמים אומרים לפני אידיהן אסור לאחר אידיהן מותר ופרכינן חכמים היינו ת"ק ושנינן בחד לישנא דנשא ונתן איכא בינייהו ת"ק סבר נשא ונתן מותר. ורבנן בתראי סברי נשא ונתן אסור. מיהו יש לדחות ראיה דרבא דכיון דרשב"ל לאו משמיה דנפשיה קאמר לה ומשום דר' אושעיא קאמר לה כדמוכח דפ"ב דבכורות דאמר רשב"ל משום ר' אושעיא ישראל שנתן מעות לנוי בבהמתו בדיניהם שפסקה להם תורה או קנה מיד עמיתך מיד עמיתך הוא דבמשיכה הא מיד גוי בכסף בכי האי גוונא לא איירי רבא לפסוק הלכה כר' יוחנן לגבי רשב"ל בדבר שהיה אומר רשב"ל בשם רבותיו שכך צריך לומר בפ"ב דחולין דאמר רשב"ל משום לוי סבא אינה לשחיטה אלא לבסוף. ור' יוחנן אמר ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף. ורבא גופיה סבר כרשב"ל בפ"ב דזבחים דאיבעיא להו הרי זו תמורת עולה ושלמים מהו לחצות מהו אמר אביי בהאי ודאי מודה ר' מאיר. אמר רבא עדיין היא מחלוקת א"ל רבא לאביי לדידך דאמרת בהא ודאי מודה ר' מאיר הרי שחיטה דכי לחצות דמי ופליגי א"ל מי סברת אינה לשחיטה אלא לבסוף ישנה מתחילה ועד סוף. הא למדת דרבא סבר כרשב"ל. והכי נמי בפ' תמיד נשחט דתניא אחרים אומרים הקדים מולים לערלים כשר ערלים למולים פסול. מאי שנא מולים לערלים דכשר דכולה ערלה בעינן וליכא ערלים למולים כולה ערלה בעינן וליכא. נימא קסברי אחרים אינה לשחיטה אלא וכדרבא דאמר רבא עדיין הוא מחלוקת אלא על כרחין בכי האי גוונא לא פסיק רבא כר' יוחנן: מיהו לעיל אשכח' רבא כר' אמר רב הונא מכור לי באלו קנה ומפרש תלמודא דסבר כר' יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות. אכן נראה דרבה גרסי' דרבא לא ראה רב הונא מעולם דאפי' רב יהודה לא ראה כדאמ' יום שמת רב יהודה נולד רבא וכשמת רב יהודה כבר נפטר רב הונא כדאמרי' בפ' בתרא דמועד קטן גברא כר' יהודה ליכא הכא דלישרי לך. ורב הונא היה גדול אפילו משמואל רבו של רב יהודה מדאמ' בריש גיטין בעא מיניה שמואל מרב הונא שנים שהביאו גט כו'. ובפ"ק דחולין בעא מיניה שמואל מרב הונא מנין למתעסק בקדשים כו'. אבל יש להביא ראי' דהלכה כר' יוחנן דרב נחמן דהילכתא כוותיה בדיני קאי כוותיה וההיא דפ"ב דבכורות דתניא הלוקח גרוטאות מן הגוים ומצא בהן ע"ז אם עד שלא נתן מעות משך יחזיר משנתן מעות יוליך לים המלח ואוקימ' מדרישא משיכה אינה קונה סיפא נמי משיכה אינה קונה ואיידי דתנא רישא משך תנא נמי סיפא משך אלמא קסבר רב אשי משיכה בגוי אינה קונה א"כ דריש לעמיתך במשיכה הא לגוי בכסף דהיינו כר"ש ב"ל דאי כר' יוחנן הוה ליה למידרש לעמיתך בכסף הא לגוי במשיכה התם חזר בו רב אשי כדמוכח בפרק בתרא דע"ז דאמר אמימר משיכה בגוי קונה תדע דהני ארמאי משדרי פרדשכי להדדי ולא אהדרי בהו. רב אשי אמר לעולם משיכה בגוי אינה קונה והא דלא אהדרי בהו רמות רוחא הוא דנקיטא בהו וא"ל רבינא לרב אשי ת"ש דאמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ולא ניתן להשבון ואי אמרת משיכה בגוי קונה אמאי נהרג משום דצעריה לישראל ומאי לא ניתן להשבון דאינו בתורת השבה. אי הכי אימא סיפא בא חבירו ונטלו הימנו נהרג בשלמא רישא משום דצעריה לישראל אלא סיפא אמאי אלא לאו ש"מ משיכה בגוי קונה ש"מ. הא למדת דחזר בו רב אשי וקרא ומתניתין לאו תיובתא דר' יוחנן נינהו אלא לכאורה מסייעי ליה אבל אפשר לקרא שפיר אליבא דר' יוחנן ומתני' דנתנה לבלן מעל בבלן גוי וההיא דנתנה לספר בספר ישראל ולכך מעל אע"ג דלא משך דמעות קונות. וההיא דפ"ק דקידושין גבי עבד עברי הנמכר לגוי דמסיק אשכחנ' גוי דכל קנינו בכסף פי' רבינו תם זצ"ל דבעבד עברי קאמר ולא בכל דבר דלרשב"ל הוי במשיכה וההיא דפ' בתרא דע"ז בא עליה ואחר כך נתן אתננה מותר והתניא בא עליה ואחר כך נתן לה אתננה אסור אמ' רבנא בריה דרב חסדא אמר רב לא קשיא הא דאמר הבעלי לי בטלה זה. הא דאמר הבעלי בטלה סתם. כי אמר הבעלי לי בטלה זה מאי הוי הא מיחסרא משיכה בזונה גוים דלא קניא במשיכה. איבעית תימא בזונה ישראלית כגון דקאי בחצירה. התם שינויא קאמ' כרשב"ל ואידך כר' יוחנן. הילכך איתבריר לן דהלכה כרבי יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות והא דאמור רבנן דבמשיכה קונה אוקמה רבנן ברשותיה דמוכר כי היכי דליטרח ויציל. וכתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל שמעינן מהא דכל כמה דלא משכיה לוקח לזבינתיה ואיתניס דלמוכר איתניס. ורבי' שמואל כתב ואני שמואל מוסיף דהכי מוכח בפ' אותו ואת בנו היכא דלא משך אם מת מת למוכר. ולפי ששמעתי מרבותיי דאי לא בעי למיטרח ואצולי לא הפסיד בכך ולא אוקמ' ברשותיה אלא לענין יוקרא וזולא דאי בעי למיהדר ביה מצי הדר ביה להרויח אם תוקיר החטה. מיהו אי לא טרח והציל וגם לא חזר בו לא הפסיד בכך. ולכך הוצרכתי להביא סיוע משום דלגמרי אוקמה ברשותיה ואי לא טרח והציל הוא נפסד ולא הלוקח ואית ליה ללוקח למימר ליה תן לי אתו מהחי או תן לי את מעותיי ואם היתה עלייתו של לוקח מושכרת למוכר אין הלוקח יכול לחזור בו ואי איתניסו איתניסו ללוקח טעמא מאי תקינו רבנן משיכה קונה שמא יאמר לו נשרפו חיטיך בעליה הכא ברשותיה דלוקח נינהו אי נפלה ליה דליקה באונס איהו טרח ומציל להו ואע"ג דה"מ לר' שמעון אינון מדר' שמעון נשמע לרבנן עכ"ל. וכן פסק מו' רבינו אבי העזרי זצ"ל כדבריו. אבל בההיא דרב חסדא דבסמוך דאמר רב חסדא כדרך שתקנו משיכה במוכרין כך תקנו משיכה בלקוחות פירש"י זצ"ל כך תקנו משיכה לחזור בו הלוקח דכ"ש דכי מוקמית חזרה נמי ברשות לוקח מסר נפשיה המוכר וטרח והציל שמא יראה דליקה באה יאמר חזרתי בי ומדנקט חזרתי בי משמע מלשונו דלאחר שנשרפו אינו יכול לחזור בו אלא כשיראה הדליקה יחזור בו. ורבינו תם זצ"ל פי' דאפי' לאחר שנשרפו יכול לחזור בו כדתנן בפ' אותו ואת בנו בארבעה פרקים הללו משחיטי' את הטבח בעל כרחו אפי' שור שוה אלף דינרין ואין ללוקח אלא דינר אחד כופין אותו לשחוט לפיכך אם מת מת למוכר ופריך עלה בגמ' והא לא משך פי' יכול לחזור בו אלמא אע"ג דמית כבר יכול לחזור בו ואפי' במי שפרע ליכא כיון שהפסיד הכל. אמר רבא קרא ומתני' מסייעי ליה לרשב"ל קרא דכתיב וכחש בעמיתו בפקדון וכו' מתני' דתנן נתנן לבלען מעל ואמר רבא דוקא בלען דלא מיחסרא משיכה אבל מידי אחרינא דמיחסרא משיכה לא מעל עד דמשיך פי' רש"י זצ"ל דוקא בלען קתני דמעל הנותן משום דשכירו' גמורה היא כנתינת הפרוטה ואינו יכול לחזור בו שאין כאן מה למשוך אבל אם נתנה על דבר שיש בו למשוך ממנו לא מעל עד דמשיך והך מתניתין דנקט בלען ולא נקט מידי דאית ביה משיכה מסייע' ליה לרשב"ל. מיכן יש לי ללמוד דמעות קונות לרשב"ל כל היכא דאין לו מה למשוך. ומדרשב"ל נשמע לר' יוחנן דכי היכי דלר"ש ב"ל דאמר משיכה מפורשת מן התורה אפי' הכי היכא דאין לו מה למשוך מעות קונות לר' יוחנן נמי דאמר שהמשיכה קונה לגוי ולא מעות היכא דאין לו לגוי מה למשוך מעות קונות:
1