אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא קמ״חOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 148
א׳מיכן פסק רבינו תם זצ"ל דהמשכיר סופר כיון שמשך קולמוס אין יכול לחזור בו. ורבינו יצחק בר שמואל זצ"ל אומר דלא דמי דלא גרע מעבד עברי שמגרע פדיונו ויוצא. והכא לא לענין שיכול לחזור מועיל משיכת התספורת אלא לענין שיכול לעכבו במספריים עד שיספר אותו וה"ה שיכול לעכבו הקולמוס. מיהו אין ראיה מעבד עברי אלא לגבי פועל דבקבלן לא שייך כי עבדי הם ולא עבדים לעבדים כיון שאינו לא שכיר יום ולא שכיר שנה ואפשר דמהניא ביה משיכה שאינו יכול לחזור בו. והא דאיפלגו בקבלן בפ' השוכר את האומנין התם שלא משך כלי אומנתו. מתני' אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו:
1
ב׳[דף מ"ח ע"ב]
איתמר היכי עבדינן ליה אביי אמר אודועי מודיעינן ליה ורבא אמר מילט לייטי' ליה. אביי אמר אודועי מודיעינן ליה דכתיב ונשיא בעמך לא תאר. ורבא אמר מילט לייטינן ליה בעושה מעשה עמך. אמר רבא מנא אמינא לה דר' חייא בר יוסף הבו(ו) ליה זוזי אמילחא לסוף אייקור מילחא אתא לקמיה דר' יוחנן א"ל זיל הב ליה ואי לא ליקבל עלך מי שפרע ואי אמרת אודועי מודיעינן ליה ר' חייא בר יוסף בר אודועי הוא אלא מאי מילט לייטינן ליה ר' חייא בר יוסף אתי לקבולי עליה לטותא דרבנן. אלא ר' חייא בר יוסף ערבון הוא דיהבו ליה הוא סבר כנגדו הוא קונה וא"ל ר' יוחנן כנגד כולו הוא קונה. פי' ערבון פריעת מקצת מעות נתנו לו על פיסוק מרובה דאיתמר ערבון רב אמר כנגדו הוא קונה פי' אם מכירת קרקע היא קונה כנגדו קנין גמור. ואם מכירת מטלטלין היא קונה כנגדו להתחייב במי שפרע. ור' יוחנן אמר כנגד כולו הוא קונה בקרקע בקנין גמור. ובמטלטלין לקבל במי שפרע. פר"ח זצ"ל הלכה כרבא ור' יוחנן. ירוש' חד בר נש יהב דינרין למי כובסא הדר ביה אתא עובדא קומי ר' חייא בר יוסף ור' יוחנן. ר' חייא בר יוסף אמר יתן לו כדי ערבונו או ימסור אותו למי שפרע ר' יוחנן אמר יתן כל מקחו או ימכור אותו למי שפרע. ר' אמר לא ערבון הוה ר' זעירא אמר מקצת דמים נתן לו. מודה ר' חייא בר יוסף לר' יוחנן במקח שאין דרכו לקנות לחצאין כגון פרה וטלית. ר' יעקב בר זבדי ר' אבהו בשם ר' יוחנן טבעת אין בו משום ערבון:
איתמר היכי עבדינן ליה אביי אמר אודועי מודיעינן ליה ורבא אמר מילט לייטי' ליה. אביי אמר אודועי מודיעינן ליה דכתיב ונשיא בעמך לא תאר. ורבא אמר מילט לייטינן ליה בעושה מעשה עמך. אמר רבא מנא אמינא לה דר' חייא בר יוסף הבו(ו) ליה זוזי אמילחא לסוף אייקור מילחא אתא לקמיה דר' יוחנן א"ל זיל הב ליה ואי לא ליקבל עלך מי שפרע ואי אמרת אודועי מודיעינן ליה ר' חייא בר יוסף בר אודועי הוא אלא מאי מילט לייטינן ליה ר' חייא בר יוסף אתי לקבולי עליה לטותא דרבנן. אלא ר' חייא בר יוסף ערבון הוא דיהבו ליה הוא סבר כנגדו הוא קונה וא"ל ר' יוחנן כנגד כולו הוא קונה. פי' ערבון פריעת מקצת מעות נתנו לו על פיסוק מרובה דאיתמר ערבון רב אמר כנגדו הוא קונה פי' אם מכירת קרקע היא קונה כנגדו קנין גמור. ואם מכירת מטלטלין היא קונה כנגדו להתחייב במי שפרע. ור' יוחנן אמר כנגד כולו הוא קונה בקרקע בקנין גמור. ובמטלטלין לקבל במי שפרע. פר"ח זצ"ל הלכה כרבא ור' יוחנן. ירוש' חד בר נש יהב דינרין למי כובסא הדר ביה אתא עובדא קומי ר' חייא בר יוסף ור' יוחנן. ר' חייא בר יוסף אמר יתן לו כדי ערבונו או ימסור אותו למי שפרע ר' יוחנן אמר יתן כל מקחו או ימכור אותו למי שפרע. ר' אמר לא ערבון הוה ר' זעירא אמר מקצת דמים נתן לו. מודה ר' חייא בר יוסף לר' יוחנן במקח שאין דרכו לקנות לחצאין כגון פרה וטלית. ר' יעקב בר זבדי ר' אבהו בשם ר' יוחנן טבעת אין בו משום ערבון:
2
ג׳[דף מ"ט ע"א]
איתמר הנושא ונותן בדברים ונתרצו במקח וחוזר בו. או שאמר לו אתן לך מתנה וחזר בו רב אמר אין בו משום מחוסר אמנה ור' יוחנן אמר יש בו משום מחוסר אמנה ומי אמר ר' יוחנן הכי והאמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן האומר לחבירו מתנה אני נותן לך מותר לחזור בו. אמר רבה מודה ר' יוחנן במתנה מועטת דסמכה דעתי' דמקבל אדיבוריה וכי אמר מותר לחזור במתנה מרובה קאמר דלא סמכ' דעתי' דמקבל דלקייומיה בדיבוריה. ומקח וממכר כמתנה מועטת דמי וסמכ' דעתי':
איתמר הנושא ונותן בדברים ונתרצו במקח וחוזר בו. או שאמר לו אתן לך מתנה וחזר בו רב אמר אין בו משום מחוסר אמנה ור' יוחנן אמר יש בו משום מחוסר אמנה ומי אמר ר' יוחנן הכי והאמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן האומר לחבירו מתנה אני נותן לך מותר לחזור בו. אמר רבה מודה ר' יוחנן במתנה מועטת דסמכה דעתי' דמקבל אדיבוריה וכי אמר מותר לחזור במתנה מרובה קאמר דלא סמכ' דעתי' דמקבל דלקייומיה בדיבוריה. ומקח וממכר כמתנה מועטת דמי וסמכ' דעתי':
3