אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא קנ״בOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 152

א׳ופי' הרב ר' ברוך בר יצחק זצ"ל מריגנשבורק דהיינו דוקא אם נתן מעות. אבל אם לא נתן מגו דיכול לומר נתתי לך יכול לומר לא נתרציתי. כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל והיכא דזבין אינש לחבריה ולאחר זמן איתגלי ליה דאית ביה מומא דהוה ביה מקמי דליזבניה אית ליה לאהדורי למריה ולא אמרי' בכי האי גוונא בכדי שיראה לתגר או לקרובו דלא אמור רבנן הכי אלא גבי אונאה אבל גבי מומין מקח טעות הואי וכל אימת דמגלי ליה מהדר ליה למריה. והכי כתב רב האי גאון זצ"ל עכ"ל:
1
ב׳מתני' עד מתי מותר להחזיר עד כדי שיראה לתגר או לקרובו.
2
ג׳[שם]
אמר רב נחמן לא שנו אלא לוקח אבל מוכר לעולם חוזר:
3
ד׳[דף נ"א ע"א]
אושפזיכניה דרמי בר חמא זבין חמרא וטעה אשכחיה דהוה קא עציב אמר ליה אמאי קא עציבת א"ל זבנאי חמרא וטעאי א"ל זיל הדר בך א"ל שהאי יתר מכדי שיראה לתגר או לקרובו שדריה לקמיה דרב נחמן א"ל לא שנו אלא לוקח אבל מוכר לעולם חוזר מאי טעמא לוקח מקחו בידו כל היכא מחוי ליה דאמרי אי טעה אי לא טעה מוכר לא נקיט מקחיה בידיה עד דמיתרמי ליה זבינתא כזבינתיה. פרש"י זצ"ל הילכך לעולם חוזר אם לא נתייקרו הטליתות בינתיים:
4