אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא י״זOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 17
א׳הילכך מקרקעי דאיגזול מיניה ואית ליה ראיה בעדים אעפ"י שהם ביד גזלן יכול הנגזל להקדיש ואם אין לו עדים אין יכול להקדיש ומטלטלי דאיגזול מיניה והם ביד הגזלן אף על פי שיש לו עדים אינו יכול להקדיש אבל פקדון שהנפקד מודה לו ומזומן להחזיר לו אע"פ שהם ביד הנפקד יכול המפקיד להקדישו. וכן פסק רבינו יצחק אלפסי זצ"ל וכן פסק הרב ר' ברוך זצ"ל מארץ יון בפירושיו וכן מוכיח בפרק המוכר את הספינה גבי ההוא גברא דאייתי קרי לפומבדיתא אתא כל חד וחד ושקל קרא מיניה קם ואקדשינהו אתא לקמיה דרב כהנא אמר ליה אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו וה"מ הוא דקייצי דמי אבל לא קייצי דמי ברשותא דמרייהו קיימי וקדשו ופי' רבינו שמואל זצ"ל שהרי לא לגוזלו נתכוונו דנימא שניהם אינם יכולים זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו שהרי על מנת להחזירם לקחם אם יעלה בדמיהם הילכך אכתי ברשותיה קאי עכ"ל. הא למדת דכל היכא דהנפקד בעי להחזיר למפקיד דברשות המפקיד קאי וקדיש. והיכא שהיו שנים נידונים על מטלטלי דהאי אמר דידי הוא והאי אמר דידי הוא ותרווייהו תפסי וקם חד מינייהו ואקדשה ושתיק ליה אידך ודאי אודויי אודי ליה וקדשה דאי לא ידע בעידנא דאקדשה אי נמי ידע וצווח מתחילה ועד סוף לא קדשה ואי דשתיק מעיקרא ולבסוף צווח פי' הרב ר' ברוך מארץ יון זצ"ל וקיימא לן כאם תמצי לומר בתרא דר' זירא שאם תקפה אחד בפנינו שאין מוציאין אותה מידו:
1