אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא קפ״בOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 182

א׳הא למדת שיש ריבית בהמתנת שכירות ואסיר:
1
ב׳[שם]
שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף אע"ג דפליגי תנאי אי ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף או אינה אלא לבסוף בהגוזל קמא ובהאיש מקדש גבי עשה לי שיריים ונזמים ואקדש אני לך. ובפרק האומר שחוק לפני רקוד לפני כולהו מודו שאינה משתלמת אלא לבסוף שאז הוא הסוף כשחוזר בו ואינה רוצה לעשות עמו יותר. ולא נפקא מינה בההיא פלוגתא דישנה לשכירות ואינה לשכירות אלא לענין קידושין דאי ישנה מתחי' ועד סוף חשיבה מלוה. ועוד נפקא מינה לענין ההיא דפ"ק דע"ז גבי הגיע לכיפה שמעמידין בה ע"ז אסור לבנותה דקאמר בגמרא אם בנה שכרו מותר. ומפרש טעמא משום דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף. ואימת מיתסרא במכוש האחרון ולית ביה שוה פרוטה. כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל בשם תוספתא הלוקח מקח מחבירו על מנת ליתן לו מיכן ועד י"ב חדש רשאי שיאמר לו תן לי מיד בפחות ואינו חושש משום ריבית. וכן כתב הרב ר' משה בר מיימון זצ"ל הלוקח חפץ מחבירו בשויו על מנת שיתן לו מיכן עד י"ב חדש הרי זה רשאי לומר לו תן לי מיד בפחות ואינו חושש משום רבית עכ"ל:
2
ג׳[שם]
אמר רב נחמן טרשא שרי. פירש"י זצ"ל למכור סחורה בהמתנה ביותר מדמיה ובלבד שלא יפרש לו אם מעכשיו הרי היא לך בפחות אלא ימכור סתם בכך וכך ליום פלוני. איתיביה רמי בר חמא לרב נחמן ואמרי לה רב שרביא בר חמא לרב נחמן ואם לגורן בשנים עשר מנה אסור א"ל התם קץ ליה ואמר אם מעכשיו הרי הוא לך בפחות. דבהדיא פריש ליה ששכר המתנה הוא נוטל. הכא לא קץ ליה:
3