אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא קפ״גOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 183
א׳פסק רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל הילכתא כטרשא דר"נ. כדקאמ' הילכתא כרב חמא. משום דרב חמא איירי על טרשא דרב פפא לאפוקי דרב פפא. מיהו כרב נחמן נמי הילכתא דמכר הוא בדלא קץ איירי אבל כדרב פפא בדקץ. ה"ג אמר רב פפא טרשא דידי שרי ול"ג ודאי שרי. דלישנא ודאי משמע דטפי שריא מדרב נחמן. ואית דגרס' ליה ואית ליה למימר קאי כפי מאי דס"ר דשריא טפי כדקאמ' טעמ' ולא מיתהני מידי. מיהו לא קיימא לן הכי. ויש מפרשים טרשא דרב נחמן היינו שנותן לחבירו ה' דינרין בתשרי בשביל סחורה שימכור לו בניסן בשוה ה' דינרין ואינו מרויח בהקדמת מעות אלא שבטוח במקחו. ולפי פי' זה צריך לפרש מתני' דקתני אם לגורן בשנים עשר מנה אסור כגון שאז היה שוה כך דאז אין המוכר מרויח אלא שהוא בטוח במקח שלו ואפי' הכי אסור משום דקץ ליתן. ואין נראה לר"ת זצ"ל פי' זה דמתני' משמע דמיירי כגון שמייקר לו החפץ בשכר המתנת מעות. וכן פר"ח זצ"ל נותן לו הפירות במרחשון ומתנה לפורעו הדמים באייר כשער של אייר שהוא ביוקר. ומקשי' עלה והא תנן אם לגורן בי"ב מנה אסור. ופרקינן מתני' דקץ לה ולפיכך אסור. אבל בטרשא לא קץ אלא אמר לו תן לי כמו ששוין פירותיי בעת שתפרעני דמיהן עכ"ל. הרי פי' כדברי רבינו תם זצ"ל שמייקר המקח אלא בזה פליגי שלרש"י זצ"ל אע"פ שהפירות שנתן לו במרחשון אינן שוין באייר הדמים שנותן לו באייר אפי' הכי שרי. ולפי פי' ר"ח זצ"ל לא שרי אלא א"כ אם שוים באייר לפי שהדמים שהוא נותן לו. וכתב בפר"ח זצ"ל ולית הילכתא כרב פפא. והילכתא כרב חמא. אבל לית הילכתא כרב נחמן לא כתב שסובר דהילכתא כרב נחמן:
1
ב׳וזה לשון דרב ר' משה בר מיימון זצ"ל אסור להרבות על המכר. כיצד המוכר לחבירו קרקע או מטלטלי וא"ל אם מעכשיו תתן לי דמים הרי הן שלך במאה ואם עד זמן פלוני הרי הן שלך במאה ועשרים הרי זה אבק ריבית שזה דומה כמו שנוטל עשרים בשביל שנותן לו מאה להשתמש בהם עד זמן פלוני. וכשהוא יתבענו בדין אינו חייב ליתן לו אלא מה שהיה שוה בשעת המכר. או יחזיר ממכרו בידו אם היה קיים. וכן אם מכר לו מטלטלין עד זמן פלוני במאה והם שוים בשוק למי שקונה במעותיו מיד תשעים הרי זה אסור ואינו נותן לו אלא תשעים או מחזיר לו סחורתו אם היתה קיימת גם הוא סובר דהילכתא כטרשא דרב נחמן. מיהו ה"מ מוכר שאין שומתו ידועה כדפרי' לעיל גבי מאן דיהיב זוזי לקיראה דלא שרי רב נחמן לטרשא דידיה. אבל בדבר שאין השומא ידועה כגון פרה וטלית. אבל בפירות אם יצא השער אסור לעשות בהן טרשא אע"פ שמוכרם סתם ביותר. בערך טרש פר"ח זצ"ל אמר רב פפא טרשא דידי שרי. עושה שכר תמרים היה ומוכר לו בזמן הזול בתשרי כשער של ניסן וממתין לו עד ניסן. מאי טעמא שיכראי לא פסיד אינו מתקלקל והייתי יכול להצניעו עד ניסן. זוזי לא צריכנא שאני עשיר ואיני דחוק למכור כשער של עכשיו אנא הוא דקא עבידנא מילתא גבי לוקח א"ל רב שישא בריה דרב אידי לרב פפא מאי חזית מר דקאזלת בתר דידך זיל בתר דידהו דאי הוו להו זוזי הוו שקלי כדהשתא השתא דלית להו זוזי שקלי כיוקרא דלקמי'. אלא רב חמא טרשא דידי ודאי שרי. מוכר פרקמטיא ומוכר במקום הזול כשער שהוא נמכר במקום היוקר וממתין להם והם מעלין אותו למכור למקום היוקר והוא מקבל עליו אחריות הדרך בהליכה. והלקוחות משתכרים בפרקמטיא שלוקחים שם במעותיו ומביאים לכאן ואחריות החזרה עליהם. וכיון דלא מקבלי עלייהו אחריות לא הוה מלוה גבייהו עד שהפרקמטיא נמכרת והם מקבלים המעות אותם מעות נעשת עליהם מלוה ואין כאן ריבית מאי טעמא דניחא להו דליקום ברשותי' דכל היכא דקאזלי ואתו שבקי להו מוכסא ונקטי להו שוקא ומכריזין שלא יהא אדם רשאי למכור עד שימכרו הם. והילכתא כרב חמא. ולית הילכתא כרב פפא:
2