אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא ר״דOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 204
א׳כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל וכן הילכתא. כתב הרב ר' אלחנן בשם רבי' יצחק אביו זצ"ל בשעה שמושך את הספינה מתחייב שכר אפגרה משעת שבירה שהספינה אינ' מלוה ביד השוכר עד שעת שבירה ולכך אינו ריבית אם נותן דמי שבירה ושכרה. ומ"מ כשנותן שבירה פוחת כפי מה שפחתה משעת שכרה ועד אותה שעה שהרי הוא נותן לו שכרה שהשכירה לו והמשכירה מקבל עליו הפחת כדאמרי' לקמן דמקבלי יתמי עלייהו חיסכא דנחשא ולא כמו שמשמע פירש"י זצ"ל. שכיון שמקבל עליו המשכיר זולא לחודיה שרי. עכ"ל:
1
ב׳[דף ע' ע"א]
אמר רב ענן אמר שמואל מעות של יתומים מותר להלוותן בריבית. א"ל רב נחמן משום דיתמי נינהו ספינן להו איסורא יתמי דאכלי דלאו דידהו ליזיל בתר שיבקייהו א"ל אימא לי איזי גופא דעובדא היכי הוה א"ל ההוא דודא דבני רב עוקבא דהוה בי מר שמואל קאי. תקיל ויהיב ליה תקיל ושקיל ליה ושקיל אגריה ושקיל פחתיה אי אגרא לא פחתה אי פחתה לא אגרא א"ל כי הא אפי' בדיקנני נמי שרי דהא מקבלי עלייהו חיסכא דנחשא פי' דכמה דמיקלי נחשא בצדי דמיה. הילכך אע"פ שמשלמין לו את חוסר המשקל יש כאן פחת בנחשת הנותר בה שנשרף באור וכל נחשת שרוף דמיו פחותין. כתב הרב ר' אלחנן בשם רבינו יצחק אביו זצ"ל דמיכן להוכיח דאין לפרש כמו שפירש ר' יהודה בר נתן זצ"ל לעיל דמותר ליתן קרוב לשכר ורחוק להפסד היכא דמקבל מריה דעיסקא זולא כדאמ' לעיל כיון דקביל עליה זולא קרוב לזה ולזה הוא דא"כ לא הוה ליה למימר חיסכא דנחשא דלא מקבלי עלייהו זולא. ועוד דאמרי' לעיל אי פלגא באגר תרי תילתי בהפסד כו' אמאי בעי למיעבד והא אפי' כל האחריות על המקבל ולא יהא לו כי אם חצי ריוח מותר כיון דהנותן מקבל עליה זולא. אלא פשיטא דאסור והא דאמ' לעיל כיון דמקבל עליה זולא קרוב לזה ולזה הוא הא לא אתא למימר דכיון דקביל עליה זולא דמי כמכר שפיר ולא הוי הלואה אלא מכר שעל ידי המעות שנותן לו מתחייב בזולא שמתחילה לא היה שואל והא קרוב לשכר ורחוק להפסד הוא ולא משלם שהי' סובר שהיא הלואה ודמי ריבית פורתא. ומתרץ לו דמכר הוא אבל הכא הלואה היא שהמקבל חייב באחריותו עכ"ל. רבא בר רב שילא אמר רב חסדא ואמרי לה אמר רב יוסף בר חמא אמר רב ששת מעות של יתומים נותנים אותם קרוב לשכר ורחוק להפסד. פירש"י זצ"ל שיהיו היתומים נוטלין חלק בשכר ולא בהפסד אבל ריבית ממש לא אלא מה שישתכרו מעותיהם יחלוקו ואע"ג דבדיקנני אסיר לאו ריבית ממש הוא אלא אבק ריבית הוא ומדרבנן וביתמי לא גזור שלא יכלו מעותיהם להאכילן פרוטה ופרוטה:
אמר רב ענן אמר שמואל מעות של יתומים מותר להלוותן בריבית. א"ל רב נחמן משום דיתמי נינהו ספינן להו איסורא יתמי דאכלי דלאו דידהו ליזיל בתר שיבקייהו א"ל אימא לי איזי גופא דעובדא היכי הוה א"ל ההוא דודא דבני רב עוקבא דהוה בי מר שמואל קאי. תקיל ויהיב ליה תקיל ושקיל ליה ושקיל אגריה ושקיל פחתיה אי אגרא לא פחתה אי פחתה לא אגרא א"ל כי הא אפי' בדיקנני נמי שרי דהא מקבלי עלייהו חיסכא דנחשא פי' דכמה דמיקלי נחשא בצדי דמיה. הילכך אע"פ שמשלמין לו את חוסר המשקל יש כאן פחת בנחשת הנותר בה שנשרף באור וכל נחשת שרוף דמיו פחותין. כתב הרב ר' אלחנן בשם רבינו יצחק אביו זצ"ל דמיכן להוכיח דאין לפרש כמו שפירש ר' יהודה בר נתן זצ"ל לעיל דמותר ליתן קרוב לשכר ורחוק להפסד היכא דמקבל מריה דעיסקא זולא כדאמ' לעיל כיון דקביל עליה זולא קרוב לזה ולזה הוא דא"כ לא הוה ליה למימר חיסכא דנחשא דלא מקבלי עלייהו זולא. ועוד דאמרי' לעיל אי פלגא באגר תרי תילתי בהפסד כו' אמאי בעי למיעבד והא אפי' כל האחריות על המקבל ולא יהא לו כי אם חצי ריוח מותר כיון דהנותן מקבל עליה זולא. אלא פשיטא דאסור והא דאמ' לעיל כיון דמקבל עליה זולא קרוב לזה ולזה הוא הא לא אתא למימר דכיון דקביל עליה זולא דמי כמכר שפיר ולא הוי הלואה אלא מכר שעל ידי המעות שנותן לו מתחייב בזולא שמתחילה לא היה שואל והא קרוב לשכר ורחוק להפסד הוא ולא משלם שהי' סובר שהיא הלואה ודמי ריבית פורתא. ומתרץ לו דמכר הוא אבל הכא הלואה היא שהמקבל חייב באחריותו עכ"ל. רבא בר רב שילא אמר רב חסדא ואמרי לה אמר רב יוסף בר חמא אמר רב ששת מעות של יתומים נותנים אותם קרוב לשכר ורחוק להפסד. פירש"י זצ"ל שיהיו היתומים נוטלין חלק בשכר ולא בהפסד אבל ריבית ממש לא אלא מה שישתכרו מעותיהם יחלוקו ואע"ג דבדיקנני אסיר לאו ריבית ממש הוא אלא אבק ריבית הוא ומדרבנן וביתמי לא גזור שלא יכלו מעותיהם להאכילן פרוטה ופרוטה:
2