אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא ר״גOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 203
א׳וזו תשובת רבינו שמשון בר אברהם זצ"ל. גוי שהלוה מעות מישראל בריבית על משכונות של ישראל אעפ"י שהמלוה יודע שהגוי לוה לצורך ישראל חבירו גובה קרן וריבית דמה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית. ונמצא דאין לו דין ודברים עם ישראל חבירו אלא עם הגוי. ואע"פ שישראל פורע לו הריבית ליד ישראל חבירו לא אסרה תורה אלא ריבית הבאה מלוה למלוה והגוי הוא דלוה מישראל והישראל אחד לוה מן הגוי - שמשון בר אברהם נ"ע:
1
ב׳[שם]
מתני' שמין פרה גדולה וחמור גדול וכל דבר שהוא עושה ואוכל שראויין למלאכה ומלאכתו כולו של מקבל. למחצה לחלוק שבח שישביחו בדמים וולדות. מקום שנהגו לחלוק את הוולד מיד כשתבא עונת חלוקתו כדאמ' לעיל בדקה שלשים יום בגסה חמשים יום חולקין. מקום שנהגו לגדל יגדלו. רשב"ג אומר שמין עגל עם אמו וסייח עם אמו ואין צריך ליתן שכר עמל ומזון לעגל אלא לאם שהרי אין לו טורח בשביל העגל:
מתני' שמין פרה גדולה וחמור גדול וכל דבר שהוא עושה ואוכל שראויין למלאכה ומלאכתו כולו של מקבל. למחצה לחלוק שבח שישביחו בדמים וולדות. מקום שנהגו לחלוק את הוולד מיד כשתבא עונת חלוקתו כדאמ' לעיל בדקה שלשים יום בגסה חמשים יום חולקין. מקום שנהגו לגדל יגדלו. רשב"ג אומר שמין עגל עם אמו וסייח עם אמו ואין צריך ליתן שכר עמל ומזון לעגל אלא לאם שהרי אין לו טורח בשביל העגל:
2
ג׳[שם]
מתני' מפרין על שדהו ואינו חושש פרש"י זצ"ל לשון פרה ורבה. ולי נראה מפריז בזיי"ן לשון מגדיל ומרחיב כמו פרזות תשב ירושלים. וכן במסכת נדה ולא כהלל שהפריז על מדותיו וכן יסד רבינו משלם זצ"ל חכמי מדות מפריזים:
מתני' מפרין על שדהו ואינו חושש פרש"י זצ"ל לשון פרה ורבה. ולי נראה מפריז בזיי"ן לשון מגדיל ומרחיב כמו פרזות תשב ירושלים. וכן במסכת נדה ולא כהלל שהפריז על מדותיו וכן יסד רבינו משלם זצ"ל חכמי מדות מפריזים:
3
ד׳[שם]
ת"ר מפריז על שדהו ואינו חושש משום ריבית. כיצד השכיר את השדה לחבירו בעשרת כור חיטים לשנה ואמר לו תן לי מאתים זוז כלו' הלויני מאתים זוז ואפרנסנה ואוציאה בשדה לזבל ולחרוש ואני אעלה לך שנים עשר כורין לשנה ואחזיר לך מעותיך מותר ואין זו ריבית שכר מעות אלא שחוכר ממנו שדה משובחת ומעלה לו בחכירות שדה טובה יותר משדה רעה מאתים זוז ושני כורין חיטין. אבל אין מפרין לו על שכר חנות ולא על שכר ספינה שאם שכר ממנו חנות וספינה אסור ללות ממנו מעות. ולקנות פירות ולמכור בחנות או פרקמטיא להוליך בספינה ויעלה לו דמי שכירותה דכיון דלאו בגופה דחנות וספינה קא מפיק להנך זוזי להשביח החנות או הספינה אין תוספת השכר בשביל החנות והספינה אלא בשביל שכר מעות. אמר רבה בר אבוה פעמים שמפרין על חנות לעשות לה צורה שיוציא מעות הללו לצור בה צורות שתהא נאה והכל רצין לתוכה לקנות הימנו ולאכול שם. פעמים שמפרין על הספינ' לעשות לה איסקריא ווילון ושאר כלי הספינה כגון תורן. ספינתא אמר רב אגדה פגרה פירש"י זצ"ל מותר להשכירה על מנת שאם תשבר ישלם אותה השוכר. אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב אי אגרה לא פגרה דכיון דנוטל שכר אין לו לתבוע דמי שבירתה. אי פגרה לא אגרא מאחר ששמאה זה בדמים שאם תשבר ישלם דמיה הויא מלוה גביה הוי שכרה ריבית. שתיק רב. אמר רב ששת מאי טעמא שתיק רב לא שמיע ליה הא דתניא אע"פ שאמרו אין מקבלין צאן ברזל מישר'. פירש"י זצ"ל עיסקא שאדם מקבל עליו אחריות שאם מתו מתו לו ואם אבדו אבדו לו והשכר יחלוקו. והיינו צאן ברזל שהוא קשה כברזל שקיים אצל בעלה ואינו פוחת אצלם כלום. ונראה לי שרוב המקבלים כן היו נוהגים לקבל בהמה דקה להכי קרי ליה צאן. אבל מקבלים צאן ברזל מן הגוים. השם בהמה לחבירו וא"ל הרי פרתך עשויה עלי בשלשים דינרין אם לא אשיבנה לך ואני אעלה בשכר שאחרוש בה סלע בחדש מותר. ואין זה ריבית לפי שלא עשאה דמים. והלא עשאה. אמר רב ששת לא עשאה דמים מחיים שאם יוזלו פירות בשוק ויעמדו דמיה על עשרים לא ישלם לו שלשים דינרין אלא לאחר מיתה אם תמות או תשבר אלמא כל כמה דלא קביל עליה זולא לאו מלוה היא גביה. וגבי ספינה נמי לא קביל עליה זולא. אמר רב פפא הילכתא ספינתא אגרא ופגרה ונהגו ביה כופרא פי' בעלי ספינות אגרא בשעת משיכה נותנין אותו מיד אע"פ שקיבל שכרה נותן לו דמיה בשעת שבירה. אטו במנהגא תליא מילתא והיכי שבקי' להו לקבל שכר הואיל וסופו לקנותה כולה משום דמתני' תניא דמותר כדקתני שלא עשאה דמים אלא לאחר מיתה נהוג מנהגא:
ת"ר מפריז על שדהו ואינו חושש משום ריבית. כיצד השכיר את השדה לחבירו בעשרת כור חיטים לשנה ואמר לו תן לי מאתים זוז כלו' הלויני מאתים זוז ואפרנסנה ואוציאה בשדה לזבל ולחרוש ואני אעלה לך שנים עשר כורין לשנה ואחזיר לך מעותיך מותר ואין זו ריבית שכר מעות אלא שחוכר ממנו שדה משובחת ומעלה לו בחכירות שדה טובה יותר משדה רעה מאתים זוז ושני כורין חיטין. אבל אין מפרין לו על שכר חנות ולא על שכר ספינה שאם שכר ממנו חנות וספינה אסור ללות ממנו מעות. ולקנות פירות ולמכור בחנות או פרקמטיא להוליך בספינה ויעלה לו דמי שכירותה דכיון דלאו בגופה דחנות וספינה קא מפיק להנך זוזי להשביח החנות או הספינה אין תוספת השכר בשביל החנות והספינה אלא בשביל שכר מעות. אמר רבה בר אבוה פעמים שמפרין על חנות לעשות לה צורה שיוציא מעות הללו לצור בה צורות שתהא נאה והכל רצין לתוכה לקנות הימנו ולאכול שם. פעמים שמפרין על הספינ' לעשות לה איסקריא ווילון ושאר כלי הספינה כגון תורן. ספינתא אמר רב אגדה פגרה פירש"י זצ"ל מותר להשכירה על מנת שאם תשבר ישלם אותה השוכר. אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב אי אגרה לא פגרה דכיון דנוטל שכר אין לו לתבוע דמי שבירתה. אי פגרה לא אגרא מאחר ששמאה זה בדמים שאם תשבר ישלם דמיה הויא מלוה גביה הוי שכרה ריבית. שתיק רב. אמר רב ששת מאי טעמא שתיק רב לא שמיע ליה הא דתניא אע"פ שאמרו אין מקבלין צאן ברזל מישר'. פירש"י זצ"ל עיסקא שאדם מקבל עליו אחריות שאם מתו מתו לו ואם אבדו אבדו לו והשכר יחלוקו. והיינו צאן ברזל שהוא קשה כברזל שקיים אצל בעלה ואינו פוחת אצלם כלום. ונראה לי שרוב המקבלים כן היו נוהגים לקבל בהמה דקה להכי קרי ליה צאן. אבל מקבלים צאן ברזל מן הגוים. השם בהמה לחבירו וא"ל הרי פרתך עשויה עלי בשלשים דינרין אם לא אשיבנה לך ואני אעלה בשכר שאחרוש בה סלע בחדש מותר. ואין זה ריבית לפי שלא עשאה דמים. והלא עשאה. אמר רב ששת לא עשאה דמים מחיים שאם יוזלו פירות בשוק ויעמדו דמיה על עשרים לא ישלם לו שלשים דינרין אלא לאחר מיתה אם תמות או תשבר אלמא כל כמה דלא קביל עליה זולא לאו מלוה היא גביה. וגבי ספינה נמי לא קביל עליה זולא. אמר רב פפא הילכתא ספינתא אגרא ופגרה ונהגו ביה כופרא פי' בעלי ספינות אגרא בשעת משיכה נותנין אותו מיד אע"פ שקיבל שכרה נותן לו דמיה בשעת שבירה. אטו במנהגא תליא מילתא והיכי שבקי' להו לקבל שכר הואיל וסופו לקנותה כולה משום דמתני' תניא דמותר כדקתני שלא עשאה דמים אלא לאחר מיתה נהוג מנהגא:
4