אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא ר״בOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 202
א׳הילכך אע"פ שאותם מעות עצמם לבסוף באו ליד השוכר. ואותם עצמם החזיר לרב חמא אפי"ה הואיל שהרויח בהם אסור משום ריבית. כך נראה בעיני אני המחבר:
1
ב׳[שם]
אמר רבא שרי ליה לאיניש למימר ליה לחבריה הילך ארבעה זוזי ואוזיף לפ' זוזי לא אסרה תורה אלא ריבית הבאה מלוה למלוה. ואמר רבא שרי ליה לאיניש למימר ליה לחבריה הילך ארבע זוזי ואימ' ליה לפלניא לוזפן זוזי לא אסרה תורה אלא ריבית הבאה מלוה למלוה הכא שכר אמירה שקיל. כי הא דאבא מר בריה דרב פפא הוה שקיל אגני דקירא מקיראי. חלות הניתכות בכלים קטנים עגלות באגנות מתגרי מוכרי שעוה. וא"ל לאבוה לוזפינהו זוזי אמרו ליה רבנן לרב פפא קא אכיל מר בריה ריביתא א"ל כל כי האי ריביתא ניכול לא אסרה תורה אלא ריבית הבאה מלוה למלוה. הכא שכר אמירה קא שקיל ושרי:
אמר רבא שרי ליה לאיניש למימר ליה לחבריה הילך ארבעה זוזי ואוזיף לפ' זוזי לא אסרה תורה אלא ריבית הבאה מלוה למלוה. ואמר רבא שרי ליה לאיניש למימר ליה לחבריה הילך ארבע זוזי ואימ' ליה לפלניא לוזפן זוזי לא אסרה תורה אלא ריבית הבאה מלוה למלוה הכא שכר אמירה שקיל. כי הא דאבא מר בריה דרב פפא הוה שקיל אגני דקירא מקיראי. חלות הניתכות בכלים קטנים עגלות באגנות מתגרי מוכרי שעוה. וא"ל לאבוה לוזפינהו זוזי אמרו ליה רבנן לרב פפא קא אכיל מר בריה ריביתא א"ל כל כי האי ריביתא ניכול לא אסרה תורה אלא ריבית הבאה מלוה למלוה. הכא שכר אמירה קא שקיל ושרי:
2
ג׳לשון רבינו תם זצ"ל נראה בעיני היתר גמור ומצוה מן המובחר לתת מחיה לבני ברית שמותר ללוה ולמלוה שיתן הלוה המשכונות ליד גוי ואפי' עבדו ושפחתו ויאמר לו לוה מפלוני ישראל על משכונותי בריבית בין רב בין מעט אלא שישוה המשכון כנגד החוב ויותר כדרך שמלוים על המשכון בריבית כפי אותו ריבית שיקצוב. והגוי ילוה מן היהודי ומיד גוי יקבלם הלוה. ויהי' מסולק הלוה מן המלוה שהגוי אם ירצה היה תובעם ופודם מן המלוה. והמלוה לא יוכל לתובעו ולפדותו מן המלוה. אחרי כן אם ירצה המלוה יפקיד המשכונות ביד הלוה וישתמש בהם הלוה או ימכרם. אך הלוה נפקדו של מלוה הוא להחזיר לו הן או דמיהן. והרחקה טובה היא זו משכר אמירה דשרי תלמודא למישקל ארבע זוזי ואוזפיה לפלניא זוזי כי אין זו הערמה אלא דין גמור. ופעמים שההפסד של מלוה ושל לוה ששני דינין באו לפנינו בדבר זה שאבד הלוה כל אשר לו והעיסקא ולא רצה המלוה להחזיר המשכונות עד שגבה הכל. ועדיין ערוך של ר' דודו מבריינא ביד ר' שמואל מיונבילא שעכבו מפני שמיד הגוי בא לו אם החזיר לו עתה כשנפטר והערוך ניתן על יד גוי לר' שמואל כאשר פירשתי בשביל אחי אשת ר' דוד והפקידו ר' שמואל לר' דוד ואחי אשתו אבד הכל והחזיר לו דוד הערוך שהחזיר לו ועכבו וכך עשו הנה פעמיים כשאבדו בדליקה. ועוד ראיתי הפסדו של מלוה מעשה שאירע בחתני שהלוה על המשכונות שוים י' ליט' ק' דינרין ואיבד המשכונות וצעק הלוה על יד הגוי ולא נענה כי אמר מן הגוי לקחתים וכן נגמר הדין. הרי לך שאין המלוה על הלוה כלום ואין כאן הערמה. אלא מסולק הלוה מן המלוה והמלוה מן הלוה. והרוצה לגמול חסד גומל. והאכזרי לא חומל. מכלל זה אתה שומע שהריוח שנותן הלוה למלוה בהיתר גמור הוא שמכח הגוי הוא נוטלו ומכח קנין שכונותיו שהרי זה המלוה אם היה רוצה נוטלו ומוכרו בכדי דמיהן למען דעת כל אדם שהוא היתר גמור הארכתי בדבר. ואם יש לאדם מעות ברחוק ממנו ואינו רוצה ללכת שם יבקש לו אדם נאמן ויתן הלוה משכונות לגוי והגוי ילוה אותם ללוה ויטול הנאמן המשכונות מן הגוי. שהרי כתבתי הלוה מעות לגוי. ואם הנאמן מובטח מן הלוה שיחזור לו משכונותיו או דמיהן יפקידם לו כשאר פקדון הכל כאשר כתבתי למעלה ואם ירא בעל המעות דילמא נפלי קמי יתמי ויתבעום לעצמם יכתוב הנאמן שנעשה שליח לבעל המעות כן: אני החתום מטה קבלתי משכונות בכך וכך מעות לצורך פלוני בן פלוני הרי הן בחזקתו ושלו הן ומה שעשיתי כתבתי וחתמתי. פלוני בן פלוני. ואל יכתוב קבלתי משכונות כך וכך מפלוני בר' פלוני ישר'. אלא או יכתוב סתם כאשר כתבתי או יכתוב מפלוני גוי אך שם הלוה לא יזכיר על המשכונות וכן ישר. ויקום חילו ויעשר. עכ"ל רבינו תם זצ"ל. ואני המחבר העתקתי מכתב יד מורי רבינו יהודה בר יצחק זצ"ל הנקרא שיר ליאון מפריש שזהו לשון רבינו תם זצ"ל:
3