אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא ר״אOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 201
א׳פי' הרב ר' אלחנן זצ"ל בשם רבי' יצחק אביו זצ"ל דהא דקתני נוטל מחצה בשלו וחצי מחצה בשל חבירו אע"ג דלא פירש למריה דעיסקא באותה שעה בא ונחלוק ואם לאו אני אטול מיכן ואילך מחצה וחצי מחצה דהכי משמע בעובדא דרב מנשי דלא הניחו אביי משום דא"ל מאן פלג לך פי' חלק שכירות לעצמך מן הולדות שהשביח יותר מחלק שהנחת לבעל הבהמות לא זכית בו על ידי חלוקה שעשית בפני עצמך כיון שלא חלקת על פי שלשה. הא לאו הכי הוה אמינא שפיר עבד ואע"ג דלא אמר למריה דעיסקא כדמשמע מדפריך ליה ממקום שנהגו לגדל דמשמע דבמקום שנהגו לחלוק היה נוטל מחצה שלו וחצי מחצה של חבירו אם היתה חלוקה נעשת בפני שלשה אע"פ שלא אמר לו בא ונחלוק. וכיון שאם חלק בפני שלשה שלא ברשות נוטל חלקו שבירר על פי השלשה. א"כ גם כשלא נתברר חלקו אלא הכל מעורב מחצה שלו וחצי מחצה בשל חבירו. דלא מיסתבר לפרושי מאן פלג לך מי יתרצה לך לחלוק וליטול מחצה בשכרך שהיה עתיד לבא בחלק חבירו מן הולדות שלא אמרה הברייתא כו' אלא כשבא בעל העיסקא לבעל הבהמות ואמר ליטול חלקם ושומרו שאם תניחו בידי אטול החצי בשבח העתיד לבא לחלקך אבל כל זמן שלא אמר לו כן שומר לו חלקו בחנם. זה הפתרון אינו משמעות מאן פלג לך. ובסמוך בתרי כותאי לא הוי בכי האי גוונא פי' מאן פלג לך אלא כדפרישית. עכ"ל:
1
ב׳[שם ע"ב]
רב חמא הוה מוגר זוזי בפשיטא ליומא בלשון שכירות ולא בלשון הלואה הנני משכיר לך זוז היום בפשוט דהיינו זוז מדינה שמיני שבזוז צורי. כלו זוזי דרב חמא ירדו לטמיון כדאמר' שהמלוים בריבית מתמוטטין. הא סבר מאי שנא ממרא. ולא היא מרא הדרא בעינא אותו כלי עצמו חוזר בעין ואינו הלואה אצלו בדמים ואין אחריותו עליו אם נאנס או נשבר מחמת מלאכה. הילכך אין שכרו ריבית אבל זוזי לא הדרי בעינייהו ואת"ל הדרי בעינייהו מרא ידיע פחתא שניכר פגמו שהוא נפגם ומתקלקל מחמת מלאכה זוזי לא ידיע פחתייהו נמצא שכרו חנם וריבית. תניא בתוספתא בפ' המוכר פירות משכיר אדם מעותיו לשולחני להתלמד בהם ולהתנאות בהם ולהתעטר בהם נגנבו או שאבדו חייב באחריותן ניטלו מלפניו באונס הרי זו כנושא שכר. נשתרש עליהם אסור משום ריבית ואם עשה כן בהקדש הרי זה מעל פי' דוקא להתלמד בהם ולהתנאות בהם ולהתעסק בהן שרי שאינו מוציאן ואינו עושה בהם שום סחורה ואינו מרויח בהם דוקא כי האי גוונא שרי שלא הוציאם מרשותו ומחזיר לו אותם מעות עצמם ולא הרויח בהם כלום. אבל נשתרש בהם שהוציאם והרויח בהם. אע"פ שלבסוף באו לידו אותם מעות עצמם והחזיר לו אותם מעות עצמם אסור משום ריבית הואיל ונשתרש בהם שהרויח בהם. ודרב חמא נמי הכי הוה שהוציאם השוכר ונשתרש בהם:
רב חמא הוה מוגר זוזי בפשיטא ליומא בלשון שכירות ולא בלשון הלואה הנני משכיר לך זוז היום בפשוט דהיינו זוז מדינה שמיני שבזוז צורי. כלו זוזי דרב חמא ירדו לטמיון כדאמר' שהמלוים בריבית מתמוטטין. הא סבר מאי שנא ממרא. ולא היא מרא הדרא בעינא אותו כלי עצמו חוזר בעין ואינו הלואה אצלו בדמים ואין אחריותו עליו אם נאנס או נשבר מחמת מלאכה. הילכך אין שכרו ריבית אבל זוזי לא הדרי בעינייהו ואת"ל הדרי בעינייהו מרא ידיע פחתא שניכר פגמו שהוא נפגם ומתקלקל מחמת מלאכה זוזי לא ידיע פחתייהו נמצא שכרו חנם וריבית. תניא בתוספתא בפ' המוכר פירות משכיר אדם מעותיו לשולחני להתלמד בהם ולהתנאות בהם ולהתעטר בהם נגנבו או שאבדו חייב באחריותן ניטלו מלפניו באונס הרי זו כנושא שכר. נשתרש עליהם אסור משום ריבית ואם עשה כן בהקדש הרי זה מעל פי' דוקא להתלמד בהם ולהתנאות בהם ולהתעסק בהן שרי שאינו מוציאן ואינו עושה בהם שום סחורה ואינו מרויח בהם דוקא כי האי גוונא שרי שלא הוציאם מרשותו ומחזיר לו אותם מעות עצמם ולא הרויח בהם כלום. אבל נשתרש בהם שהוציאם והרויח בהם. אע"פ שלבסוף באו לידו אותם מעות עצמם והחזיר לו אותם מעות עצמם אסור משום ריבית הואיל ונשתרש בהם שהרויח בהם. ודרב חמא נמי הכי הוה שהוציאם השוכר ונשתרש בהם:
2