אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא ר׳Ohr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 200
א׳פר"ח זצ"ל ש"מ דאי אית ליה למקבל עיסקא אחריתי לדידי' דשקיל וטרי. אע"ג דלא שקל שכר טורחו ממרי עיסקא שרי. כרב דפר' ריבית איסורא הוא וקיימא לן הילכתא כרב באיסורי ומדרבי אלעזר מהגרוניא כרב דקיי"ל מעשה רב עכ"ל. כתב רבי' יצחק אלפס זצ"ל והילכתא כר' מאיר דסתם מתני' כוותיה. מיהו הא דאמר ר' מאיר בין מרובה בין מועט לא בכולי יומי דשותפת' קאמר אלא בכל יום ויום קאמר עד דמישלם יומי דשותפתא דיהיב כל יומא כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל הימנה והיינו דקאמ' בין מרובה בין מועט כדפסקי ומתני אהדדי לפום האי עבידתא דבטל הימנה. ואי בעי למיפסק בכל יומי דשותפתא פסקי כדרבא. דאמר רבא אי שקיל מלוה באגר הוי תרי תילתי בהפסד. וההוא טופיינא דשקיל ליה ממתנתיה דמלוה הוי לשכר עמלו ומזונו. וה"מ בחנוני וכיוצא בו דלית ליה עיסקא אחריתי לדיליה אלא האי עיסקא בלחוד כדתניא המושיב את חבירו בחנות למחצית שכר אם היה אומן לא יעסוק באומנתו לפי שאין עיניו על החנות בשעה שעוסק באומנותו. אבל מאן דאית ליה עיסקא אחרינא ולא קא מבטל ליה מיניה לא בעי אגריה כולי האי כדאמרינן אמר רב מותר שליש בשכרך מותר. ושמואל אמר לא מצא מותר כו' כדפרי' לעיל והילכתא כרב דקיי"ל הילכתא כרב באיסורי עכ"ל. רבי אלעזר מהגרוניא זבן בהמה ויהיב ליה לאריסיה למחצה בשכר והפסד מפטם ליה ויהיב ליה רישא באגריה ויהיב ליה פלגא רווחא. אמרה ליה איתתיה אי משתתפת בהדיה יהיב לך נמי אליתא זבן בהדיה. פלגא לאליתא א"ל תא ניפלגיניה לרישא א"ל השתא מעיקרא נמי לא א"ל עד האידנא זוזי דידי הוו אי לא הוה יהיבנא לך טפי פורתא מיחזי כרבית דאשתכח דקא טרחת בפלגא דפקדון משום פלגא דמלוה השתא שותפי אנן מאי קאמרת טרחנא טפי פורתא להכניס ולהוציא. דאילו למזון אם הוצרך לסובין או לשעורין קנו לאמצע כדין שותפי. אמרי אינשי סתם אריסא למריה דארעא קא משעביד נפשיה. לאתויי ליה רעיא מרעה לבהמותיו בדבר שאינו צריך לקנות בשוק יש עליו טורח בשבילו. ירושלמי תני הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר ולא לקח אין לו עליו אלא תרעומות. ואם ידוע שלקח ומכר הרי זה מוציא ממנו בעל כרחו. והנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר רשאי הלוקח ליקח מכל מין שירצה ולא יקח לא כסות ולא עצים. פרק הגוזל קמא ת"ר הנותן מעות לשלוחו ליקח בהן חיטים ולקח בהן שעורין שעורין ולקח בהן חיטין תני חדא אם פחתו פחתו לו הותירו הותירו לו. ותניא אידך אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע. א"ר יוחנן לא קשיא הא ר' מאיר דאמר שינוי קונה. הא ר' יהודה דאמר שינוי אינו קונה וכו'. וכתב התם רבינו שמשון זצ"ל בתוספותיו שמעינן מהכא לר' יהודה דכוות' קיימא לן לגבי ר' מאיר שמותר להלוות מעות למחצית שכר ולומר לו השמר שלא תלוום אלא על הכספים ותשמרם בקרקע כענין שמירת כספים דאין להם שמירה אלא בקרקע. ואם הוא משנה ומלוום על דברים אחרים אם פחתו מכאן ואילך פחתו לו. ואם הותירו לאמצע כדאמ' הכא ולא חשיב בהכי כריבית מפני שעתה קרוב לשכר ורחוק להפסד שכל אחריות עליו כיון שאם היה עושה כמו שאמר לו היה קרוב לשכר ולהפסד. וגם במה שהוא משנה ממה שאמר לו לא חשיב בהכי גזלן. דהא אכתי חשיב לי' בשמעתין שלוחו. ועוד שגם בעל המעות לא יקפיד שרוצה שיהיה האחריות עליו. וגם לא קני כדקאמ' הותירו לאמצע. א"כ לא חשיב גזלן כלל. עכ"ל:
1
ב׳[שם]
ת"ר השם בהמה לחבירו עד מתי חייב ליטפל בה. סומכוס אומר באתונות שמונה עשר חדש. בגודרות עשרים וארבעה חדש. ואם בא לחלוק חבירו מעכב עליו. אבל אינו דומה טיפולה של שנה זו לטיפולה של שנה אחרת. פרש"י זצ"ל אם בא לחלוק בתוך הזמן חבירו בעל הבהמה מעכב עליו: אבל אינו דומה טיפולה של שנה זו הראשונה לטיפולה של שנה שניה שצריכה בשנה שניה למזונות מרובין יותר מן הראשונים. מאי אבל דקאמר. כ"ש דהיינו טעמא דמעכב עליו. אלא ה"ק לפי שאינו דומה כו'. וכיון דכך מנהג המקבלין חבירו מעכב עליו. ואני שמעתי איפכא אם בעל הבהמה בא לחלוק בתוך זמנו המקבל מעכב עליו לפי שאינו דומה טיפולה כו' שטיפולה שנה ראשונה מן השניה מפני שהיא דקה וטיפולה קשה להכניס ולהוציא. אבל טיפול השניה קל ושבחה מרובה. וקשיא לי אם טיפולה של שניה קל מראשונה מאי לשון חייב ליטפל בה דקתני רישא דמשמע בעל כרחו חייב ליטפל בה כל הזמן הזה עכ"ל. תניא אידך השם בהמה לחבירו עד מתי חייב ליטפל בולדות פי' שאף הם נחלקים למחצה והמקבל בא לומר חלוק אותו מיד שלא אעסוק בחלק שלך שאינו נוטל בו כלום. בדקה שלשים יום. בגסה חמשים יום. ר' יוסי אומר בדקה שלשה חדשים מפני שטיפולה מרובה מאי מפני שטיפולה מרובה מפני ששניה דקות. פר"ח זצ"ל ששיניה דקות ואינה יכולה ללעוס וצריך להלעיטה. מיכן ואילך נוטל מחצה שלו וחצי מחצה בשל חבירו. פירש"י זצ"ל כשהיו בני ג' חדשים ישומו אותן בדמין מה שישביחו מיכן ואילך יטול המקבל מחצה שלם בשביל חלקו שהרי חציין שלו הן. ובמחצה שניה שהיא של חבירו יטול חצי המחצה בשבח כדרך שנוטל באמה מחצית שכר ושכר עמל ומזון ליכא. ואע"ג דחצי אחריות של מחצית חבירו עליו. דכיון דבעי למטרח משום מחצה שלו מפני שהוא קרן גמור ואינו מלוה כי קא טרח משום דידיה קא טרח ואין בו משום ריבית עכ"ל. רב מנשי בר גידל שקל מחצה שלו וחצי מחצה בשל חבירו אתא לקמיה דאביי א"ל מאן פלג לך כלומר מי שם אותה לך שמא לא נישומה לך יפה ועוד מקום שנהגו לגדל הוא ותנן מקום שנהגו לגדל יגדלו הולדות עד שיהו גדולים:
ת"ר השם בהמה לחבירו עד מתי חייב ליטפל בה. סומכוס אומר באתונות שמונה עשר חדש. בגודרות עשרים וארבעה חדש. ואם בא לחלוק חבירו מעכב עליו. אבל אינו דומה טיפולה של שנה זו לטיפולה של שנה אחרת. פרש"י זצ"ל אם בא לחלוק בתוך הזמן חבירו בעל הבהמה מעכב עליו: אבל אינו דומה טיפולה של שנה זו הראשונה לטיפולה של שנה שניה שצריכה בשנה שניה למזונות מרובין יותר מן הראשונים. מאי אבל דקאמר. כ"ש דהיינו טעמא דמעכב עליו. אלא ה"ק לפי שאינו דומה כו'. וכיון דכך מנהג המקבלין חבירו מעכב עליו. ואני שמעתי איפכא אם בעל הבהמה בא לחלוק בתוך זמנו המקבל מעכב עליו לפי שאינו דומה טיפולה כו' שטיפולה שנה ראשונה מן השניה מפני שהיא דקה וטיפולה קשה להכניס ולהוציא. אבל טיפול השניה קל ושבחה מרובה. וקשיא לי אם טיפולה של שניה קל מראשונה מאי לשון חייב ליטפל בה דקתני רישא דמשמע בעל כרחו חייב ליטפל בה כל הזמן הזה עכ"ל. תניא אידך השם בהמה לחבירו עד מתי חייב ליטפל בולדות פי' שאף הם נחלקים למחצה והמקבל בא לומר חלוק אותו מיד שלא אעסוק בחלק שלך שאינו נוטל בו כלום. בדקה שלשים יום. בגסה חמשים יום. ר' יוסי אומר בדקה שלשה חדשים מפני שטיפולה מרובה מאי מפני שטיפולה מרובה מפני ששניה דקות. פר"ח זצ"ל ששיניה דקות ואינה יכולה ללעוס וצריך להלעיטה. מיכן ואילך נוטל מחצה שלו וחצי מחצה בשל חבירו. פירש"י זצ"ל כשהיו בני ג' חדשים ישומו אותן בדמין מה שישביחו מיכן ואילך יטול המקבל מחצה שלם בשביל חלקו שהרי חציין שלו הן. ובמחצה שניה שהיא של חבירו יטול חצי המחצה בשבח כדרך שנוטל באמה מחצית שכר ושכר עמל ומזון ליכא. ואע"ג דחצי אחריות של מחצית חבירו עליו. דכיון דבעי למטרח משום מחצה שלו מפני שהוא קרן גמור ואינו מלוה כי קא טרח משום דידיה קא טרח ואין בו משום ריבית עכ"ל. רב מנשי בר גידל שקל מחצה שלו וחצי מחצה בשל חבירו אתא לקמיה דאביי א"ל מאן פלג לך כלומר מי שם אותה לך שמא לא נישומה לך יפה ועוד מקום שנהגו לגדל הוא ותנן מקום שנהגו לגדל יגדלו הולדות עד שיהו גדולים:
2