אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא רט״וOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 215
א׳כתב רבי' אבי העזרי זצ"ל אם ישראל חייב מעות לגוי ודחק אותו לפרוע ומסר לו ערבונו ללוות ממי שירצה והלך הגוי ולוה מישראל אחד ולבסוף כשבא הישראל לפדות ערבונו מן הגוי א"ל צא ופדה ערבונך מישראל חבירך אסור לקבל ריבית מזה הישראל שהרי לצורך ישראל הלוום שהרי על כרחו היה לו לפרוע הגוי. ודמי לשולח את הגוי להלוות מישראל חבירו בריבית דאסור. אבל אם השאיל ישראל ערבונו לגוי והשכינו ביד ישראל אחר בריבית לצורך עצמו. ואחרי כן לא פדה הגוי את ערבונו לפי שהוא אנס והלך הישראל עצמו ופדאו מותר לישראל לקבל הריבית מישראל והוי כמוכרו לו. אבל ישראל חייב מעות לגוי ונתן לו משכון התם ודאי לצורך ישראל לוה. אע"ג דאין שליחות לגוי נראה דאסור כיון שמיד ישראל בא הריבית עכ"ל. ולדברי רבי' יצחק בר שמואל זצ"ל ורבינו שמשון בר אברהם זצ"ל היתר גמור הוא זה:
1
ב׳כתב רבינו אבי העזרי זצ"ל אם ישראל השאיל ערבונו לגוי והגוי אינו רוצה לפדותו לפי שהוא אנס. אין ישראל המלוה יכול לעכב המשכון ולומר איני מחזירו אלא לגוי דלא יהא אלא גזלן שנטל מזה ונתן לזה כל זמן שלא נתיאש ממנו והוא בעין ודאי יחזיר לו בעל כרחו הכא נמי לא שנא. וכן פסק רבינו גרשום זצ"ל מאור הגולה. ומשמע משם דודאי אם הגוי אלם שאין זה ישראל יכול לעכב מליתן הערבון לגוי אין נראה שיחזיר הישראל המלוה המשכון בלא ריבית. אבל אם הגוי אינו אנס כיון שיכול לעכב הערבון עבור הריבית יעכב המשכון ואם זה ישראל רוצה ליתן בשביל הגוי מותר לזה לקבל שהרי הישראל שלוחו לא לוה. ואם ישראל נצטרך למעות ואמר לישראל הילך עירבון של הגוי ואחר כך טען שלי הוא ורמיתיך יכול המלוה לעכב המשכון עד שיתן לו הריבית אפילו רוצה לישבע שאינו של גוי יאמר זה איני מאמין אלא לדבריך הראשונים ודבר זה רפיא בידי עכ"ל. משמע שסובר שאם עומד בדבריו הראשונים שהמשכון הוא של גוי שפשיטא שחייב לו הרבית אע"פ שלא הקנה לו ישראל ראשון לשני את המשכון ולא נסתלק הימנו. ורבינו יצחק בר שמואל ז"ל השיב דבעינן שיסתלק ממנו ישר' ראשון. וזה לשונו: מה ששאלת אם ישראל הלוה את הנכרי בכך וכך לחדש והמשכון שוה כפליים ולאחר ימים נצטרכו לו מעות והביאו לישראל חבירו וא"ל כך וכך יש לי על משכון זה מגוי פלו' תנם לי עליו ומהיום ההוא והלאה יהא שלך ונשתקע המשכון ביד ישראל השני שלא פדאו גוי אם יכול לבוא לישראל הראשון הממשכן ולפדותו ולתת לו הריבית לישראל משלם בהיתר כיון שהמשכון שוה הקרן והריבית נמצא שאין ישראל שני עומד ממעותיו אלא על המשכון ולא על ישראל הראשון ואין כאן מלוה מישראל לישראל חבירו. או דילמא כיון דקיי"ל דישראל מגוי לא קני כרבנן דפליגי עליה דרבי מאיר אישתכח דישראל הוא דקא מוזיף בריבית. או דילמ' יכיל ישראל השני לומר לראשון לא אקח ממך הפדיון כי מכרת לי כל זכותך שהיה לך בו ונסתלקת מכל ההפסד שיכול לבוא על המשכון ונכנסתי אני באחריותו על כן השכר שלי. הנני משיב לאדוני כי במה שנאמר שאינו קונה משכונו של גוי אין המלוה הראשון הממשכן לשני נעשה בכך יותר כלום מן השני אפי' לא יהא לו כח למוכרו לו כי כיון שכשנותן לו השני המעות על המשכון פוטרו הראשון לשני מן המשכון הזה אפי' מכרו וסומך עליו שמדעתו יחזיר המשכון לגוי אם יפדנו אע"פ שישראל הראשון אינו יכול להוציאו מידו של שני ואינו יכול לתובעו כלום כי התנה עמו שזהו פוטרו לגמרי. הואיל וכן נמצאים מסולקים זה מזה כאילו היה המשכון של ישראל ראשון וקנוי לו לגמרי ומוכרו לישראל שני ואין חילוק בין יהא הראשון קונה משכון מן הגוי בין אם לא יהא קונה. דבין הכי ובין הכי אם יכול הראשון לתובעו המשכון כדי להחזירו לגוי כשיפדנו הרי הגוי לוה מישראל על המשכון וחייב לו בין קרן בין ריבית ואם יקבל ישראל השני הריבית שהגוי חייב לישראל ראשון הרי זה ריבית מישראל ראשון לישראל שני. ואם פוטר ישראל ראשון את השני מלהחזיר המשכון לגוי כאילו היה המשכון של ישראל ראשון ומכרו לישראל שני אין כאן ריבית מישראל לישראל שהישראל ראשון אינו חייב לשני כלום כיון שאינו יכול לתובעו המשכון על ידי פריעת ממון אלא מסולק השני לגמרי. לכך אין חילוק בין אם ישנו המשכון קנוי לו בין אם אין קנוי לו. ובדידי הוה עובדא שפעם אחת היה לרבינו יעקב מ"כ משכון מגוי והוצרך למעות ונתן המשכון לידי ללות ממנו עליו מעות ויהא החוב שלי. ואמרתי לפניו האיך אהי' מותר ברבית הגוי לוה ממך וחייב לך הריבית ואתה לוה ממני על משכונו נמצאתי מקבל ריביתיך ממנו על המלוה זו שאתה לוה ממני. וענני אני מוכר לך כל המשכון ולא תענה לי עוד ממנו. אם אינך רוצה אני פוטרך שלא תענני עוד ממנו ולא אתחייב לך המעות ואתה לא תתחייב לי המשכון. ובענין זה עשה עמי רבינו עכ"ל. הרי פי' להדיא דבעינן שיסתלק הישר' בפי' מן המשכון. מיהו לדברי רבינו יצחק זצ"ל עצמו יש לי ללמוד דישר' שהלוה לנוי בריבית על המשכון ולקח המשכון ואמר לישראל אחר זה המשכון עומד לי מן הגוי בריבית תלוה לי עליו כך וכך שמותר ישראל שני ליקח ריבית מישר' ראשון דמסתמא להיתירא נתכוון ואע"פ שלא פירש כך היה בדעתו שיהא מסולק ממנו לגמרי שאם ירצה לא יחזיר לו המשכון כלל אלא שהוא סומך עליו שמעצמו יחזיר לו ויניח לו לפדותו ויקבל ממנו קרן וריבית כדפרי' לעיל גבי ישראל שנתן משכונו לגוי ואמר לו לך לוה לי עליו מנה מישר' שפי' רבי' יצחק זצ"ל דלהיתירא נתכוון והלוה משכונו לגוי להיות שלו למשכנו בשביל המעות וחוזר ולוה מעות מן הגוי יכול בעל המשכון לתובעו למלוה כלום ממשכונו. הכי נמי הכא יש לי לומר דלהיתירא נתכוון ואע"ג דלא פירש שהוא מסתלק מן המשכון לגמרי כאילו פירש דמי. ורבינו תם זצ"ל נמי אי לאו דא"ל רבינו יצחק זצ"ל היאך אהיה מותר בריבית שאז ענה לו אני מוכר לך המשכון היה מוסר לו בשתיקה. והיינו טעמא דמסתמא דעתו להיתירא ואע"ג דלא פי' שהוא מסתלק מן המשכון כמאן דפירש דמי:
2