אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא רי״דOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 214
א׳השיב רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל היכא דנתן ישר' לגוי משכונו ואמר לו לך לוה לי עליו מנה מישר' נראה לי שזה העושה כן להיתר מתכוין ומלוה משכונו לגוי להיות שלו למשכנו בשביל המעות וחוזר ולוה המעות מן הגוי ואינו יכול בעל המשכון לתובעו למלוה כלום ממשכונו דמסתמא כיון שעשה כן ללות עליו מישראל בריבית סברא הוא שהקנהו לגוי להיות ברשותו למשכנו ולא יוכל לתובעו למלוה כלום. אבל ודאי היכא שלא עשה כן אלא הגוי מישכנו שלא מדעת בעל המשכון התם שייכא תקנת השוק וחייב המלוה להחזיר המשכון לבעליו ואותם דמים שהלוה עליו דהואיל וכן אם היה נותן ריבית היה אסור שזו הלואה על בעל משכון היא עכ"ל. וזו תשובת רבינו שמשון זצ"ל. גוי שלוה מעות מישראל בריבית על משכונות של ישראל אע"פ שהמלוה יודע שהגוי לוום לצורך ישראל חבירו גובה קרן וריבית. דמה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית. נמצא דאין לו עם הגוי. ואעפ"י שישר' פורע הריבית ליד ישראל חבירו לא אסרה תורה אלא ריבית הבאה מלוה למלוה והגוי הוא הלוה מישראל אחר והישראל אחר לוה מן הגוי. ושלום - שמשון ב"ר אברהם זצ"ל. הרי עשה כדברי רבינו יצחק אבל לא פירש אם הגוי לוה מדעת בעל המשכון אם לאו. מיהו מסתמא לא פליג אדרבינו יצחק רביה:
1