אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא רכ״טOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 229
א׳שמעי' משמעתא שיכול אדם למכור דבר שהשכין על ידי אחדים וה"מ דאמר בערכין ס"פ האומר משקלי עלי שאם הקדיש המשכיר את הבית אין השוכר רשאי לדור בו יותר ואם דר בו מעל אלמא יכול להקדיש דבר המושכר. וקשה בפ' אע"פ דאמר התם בית זה שהשכנתי לך לכשאפדנו ממך תיקדוש קדוש ומשמע דאי אמר השתא ליקדוש לא קדיש כיון שהוא במשכון. וכתב הרב אלחנן זצ"ל שהבית אינו קדוש אלא עודף על שכירותו שהבית אינו שוה שנה אחת דמי שכירותו אלא ב' דינרין. וכל השנים שיעמוד שוה הרבה יותר והבית קדוש מה ששוה יותר מב' דינרין. אבל כנגד דמי שכירותו אינו קדוש אלא מוכרין הבית ונוטל זה שכירותו משם ומה שאינו יכול לחזור בו משום שיש הקדש מעות בביתו ולא היה יכול לברר חלקו וה"ה בכתובות דאי אמר השתא ליקדוש דקדיש יותר על החוב אלא האי דקאמר ליה לכשאפדנו ממך תקדוש דקדשא היינו דקדשא כולה. והכי נמי רב מרי לא היה מפסיד כאן שהשוכר אינו מפסיד כההיא דערכין דאע"פ שיכול למכור דבר המושכן. מ"מ יכול המלוה לגבות את חובו ממנו שלא יתן רב מרי לרבא את הבית עד שיפרע לו חובו או עד שידחוק את הגוי שיפרע לו עכ"ל. ולעיל פ"ק פירשתי מענין זה. ומלשון פר"ח זצ"ל משמע להדיא שיכול למכור דבר הממושכן. וזה לשונו והא דמישכן גוי בית לרב מרי בר רחל והדר זבניה לרבא וא"ל לא שקילנא ממך האי אגר ביתא עד דפרענא לך זוזי דילך בדינייהו דגוים דלא הוו זבינייהו זביני במידי דממושכן עד דפרקי למשכנתא כדגרסינן בתחילת פירקין דגוים דמפרקי מלוה למלוה אגר משכנתא משום דבידיניהם בתורת זביני אתו לה. עכ"ל. הרי פירש להדיא דדיני גוים הן אלו דלא הוו זביניה זביני במידי דממושכן. אבל בישר' הוו זביני' זביני:
1
ב׳[שם]
א"ל רבא מברניש לרב אשי חזי מר רבנן דקא אכלי ריביתא יהבי זוזי אחמרא בתשרי ומבחרי ליה בטבת פירש"י זצ"ל נוטלין יין טוב ואי הוו שקלי ליה מתשרי או דילמ' הוו מחמיץ. ואישתכח משום דאקדמו מעות בתשרי. ועדיין לא יצא השער קיבל המוכר עליו אחריות. דלא דמי ליש לו חיטין לפי שהיין רגיל להתחמץ ושמא שלו החמיץ. א"ל אינהו נמי אחמרא קא יהבי אחלא לא קא יהבי מעיקרא משעה שלקחוהו דחמרא חמרא חלא חלא קילקולו בתוכו הוא אלא שאינו ניכר ויין מקולקל לא לקח ממנו. ודמההיא שעתא דמבחרי נפשייהו פר"ח זצ"ל אע"פ שהוקיר לקונה הוקיר ושרי:
א"ל רבא מברניש לרב אשי חזי מר רבנן דקא אכלי ריביתא יהבי זוזי אחמרא בתשרי ומבחרי ליה בטבת פירש"י זצ"ל נוטלין יין טוב ואי הוו שקלי ליה מתשרי או דילמ' הוו מחמיץ. ואישתכח משום דאקדמו מעות בתשרי. ועדיין לא יצא השער קיבל המוכר עליו אחריות. דלא דמי ליש לו חיטין לפי שהיין רגיל להתחמץ ושמא שלו החמיץ. א"ל אינהו נמי אחמרא קא יהבי אחלא לא קא יהבי מעיקרא משעה שלקחוהו דחמרא חמרא חלא חלא קילקולו בתוכו הוא אלא שאינו ניכר ויין מקולקל לא לקח ממנו. ודמההיא שעתא דמבחרי נפשייהו פר"ח זצ"ל אע"פ שהוקיר לקונה הוקיר ושרי:
2
ג׳[שם]
רבינא הוה יהיב זוזי לבני אקרא דשנוותא ושפכי ליה טפייתא פרש"י זצ"ל יהיב להו רבינא זוזי לפני הבציר לתת לו היין בשעת הבציר כשער היוצא ושפכי ליה טפייתא מדעתם שלא בתנאי אתא לקמיה דרב אשי א"ל מי שרי א"ל אין אחולי הוא מחלי גבך הואיל ולא פסקת עמהם ומדעתם נותנים לך ואין מזכירם לך בשכר מעותיך שהיו בטלים אצלינו מתנה בעלמא היא. א"ל והא ארעא לאו דידהו היא. אלא שהיו עשירים ורואים בני אדם שהניחו שדותיהם וברחו ואין נותנים מס הקרקע למלך והם נוטלים השדות והכרמים ופורעים מם למלך ושמא היין שאני לוקח מהם גזל הוא בידי דקרקע אינה נגזלת ולעולם של בעלים היא והפירות גזל. א"ל ארעא לטסקא משתעבדא מס של קרקע. ומלכא אמר מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא. א"ל רב פפא לרבא חזי מר הנך רבי רב פפא בר אבא דיהבי זוזי אכרגא דאינשי ומשעבדי בהו עיבדתא טפי פרש"י זצ"ל כרגא כסף גולגלתא שהיו כל היהודים נותנים כל אחד כסף גולגלם למלך. א"ל השתא איכו שכיבא לא אמרי לכו הא מילתא. הכי אמר רב ששת מוהרקייהו דהני פי' חותם עבדות שלהם בטפסא דמלכא מנח ומלכא אמר מאן דלא יהיב כרגא לישתעבד למאן דיהיב כרגא פירש"י זצ"ל בארגז של מלך מונח והרי הם עבדים לו דדינא מלכותא דינא עכ"ל. וכן פר"ח זצ"ל דינא דמלכותא הוא מאן דלא יהיב כרגא לישתעבד למאן דיהיב כרגא. רב שעורי' אחוה דרבא הוה תקיף אינשי דלא מעלי ומעייל להו בגוהרקא דדהבא פי' עגלה מורכבת למרכבת אדם ובלשון אשכנז רַיְיטוַוגִן אמר ליה רבא שפיר קא עבדת דתניא ראיתו שאינו נוהג כשורה מנין שאתה רשאי להשתעבד בו ת"ל לעולם בהם תעבודו יכול אפילו נוהג כשורה ת"ל ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך. אמר רב חמא מאן דיהיב זוזי לחבריה למיזבן ליה חמרא ופשע ולא זבין לי' משלם ליה כדקא אזיל אפרוותא דוילשפט . פירש"י זצ"ל לקנות לו יין בימות הבציר משלם לו יין לפי דמים קלים שקונים אותו אפרוותא דוילשפט שם מקום שהיין נמכר ונקח לשם לרוב הלוקחים יין בימות הבציר. אמר אמימר אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא. אמר לי כי אמר רב אחא הני מילי ביין סתם אבל ביין זה לא מי יימר דמזבני ליה ניהליה. רב אשי אמר אפי' יין סתם נמי לא מאי טעמא אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא. פירש"י זצ"ל ואפילו הבטיחו ואמר אם איני קונה לך אפרע משלי אין זו אלא אסמכתא הואיל ולא קנו מידו. ולרב אשי מאי שנא מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא. התם בידו הכא לאו בידו:
רבינא הוה יהיב זוזי לבני אקרא דשנוותא ושפכי ליה טפייתא פרש"י זצ"ל יהיב להו רבינא זוזי לפני הבציר לתת לו היין בשעת הבציר כשער היוצא ושפכי ליה טפייתא מדעתם שלא בתנאי אתא לקמיה דרב אשי א"ל מי שרי א"ל אין אחולי הוא מחלי גבך הואיל ולא פסקת עמהם ומדעתם נותנים לך ואין מזכירם לך בשכר מעותיך שהיו בטלים אצלינו מתנה בעלמא היא. א"ל והא ארעא לאו דידהו היא. אלא שהיו עשירים ורואים בני אדם שהניחו שדותיהם וברחו ואין נותנים מס הקרקע למלך והם נוטלים השדות והכרמים ופורעים מם למלך ושמא היין שאני לוקח מהם גזל הוא בידי דקרקע אינה נגזלת ולעולם של בעלים היא והפירות גזל. א"ל ארעא לטסקא משתעבדא מס של קרקע. ומלכא אמר מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא. א"ל רב פפא לרבא חזי מר הנך רבי רב פפא בר אבא דיהבי זוזי אכרגא דאינשי ומשעבדי בהו עיבדתא טפי פרש"י זצ"ל כרגא כסף גולגלתא שהיו כל היהודים נותנים כל אחד כסף גולגלם למלך. א"ל השתא איכו שכיבא לא אמרי לכו הא מילתא. הכי אמר רב ששת מוהרקייהו דהני פי' חותם עבדות שלהם בטפסא דמלכא מנח ומלכא אמר מאן דלא יהיב כרגא לישתעבד למאן דיהיב כרגא פירש"י זצ"ל בארגז של מלך מונח והרי הם עבדים לו דדינא מלכותא דינא עכ"ל. וכן פר"ח זצ"ל דינא דמלכותא הוא מאן דלא יהיב כרגא לישתעבד למאן דיהיב כרגא. רב שעורי' אחוה דרבא הוה תקיף אינשי דלא מעלי ומעייל להו בגוהרקא דדהבא פי' עגלה מורכבת למרכבת אדם ובלשון אשכנז רַיְיטוַוגִן אמר ליה רבא שפיר קא עבדת דתניא ראיתו שאינו נוהג כשורה מנין שאתה רשאי להשתעבד בו ת"ל לעולם בהם תעבודו יכול אפילו נוהג כשורה ת"ל ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך. אמר רב חמא מאן דיהיב זוזי לחבריה למיזבן ליה חמרא ופשע ולא זבין לי' משלם ליה כדקא אזיל אפרוותא דוילשפט . פירש"י זצ"ל לקנות לו יין בימות הבציר משלם לו יין לפי דמים קלים שקונים אותו אפרוותא דוילשפט שם מקום שהיין נמכר ונקח לשם לרוב הלוקחים יין בימות הבציר. אמר אמימר אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא. אמר לי כי אמר רב אחא הני מילי ביין סתם אבל ביין זה לא מי יימר דמזבני ליה ניהליה. רב אשי אמר אפי' יין סתם נמי לא מאי טעמא אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא. פירש"י זצ"ל ואפילו הבטיחו ואמר אם איני קונה לך אפרע משלי אין זו אלא אסמכתא הואיל ולא קנו מידו. ולרב אשי מאי שנא מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא. התם בידו הכא לאו בידו:
3