אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא רל״גOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 233
א׳פר"ח זצ"ל וקיימא לן כרב פפא דהא רב אשי דהוא בתרא מתרץ כוותיה. וכתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל וה"מ בתגרא דזבין ומזבין אדעתא דנפשיה אבל אי יהיב זוזי לבעל הבית דלא זבין ומזבין אדעתא דנפשיה אלא אדעתא דבעל זוזי הוא דזבין שלוחא שוייה ומאי דזבן זבן ומיחייב לקבולי מיניה בתרעא דזבן ליה וה"מ דלא שני בשליחותיה אבל היכא דשני בשליחותיה א"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי. עכ"ל:
1
ב׳[שם]
מתני' מלוה אדם את אריסין חיטים בחיטים לזרע פי' סאה בסאה אבל לא לאכול שהיה ר"ג כלומר לכך הוצרך לשנות משנה זו לפי שהיה ר"ג רגיל להחמיר והיה מלוה את אריסיו חיטין בחיטין לזרע בזול והוקרו או שהוזלו והוא נתן ביוקר נוטל מהם בשער הזול. ואשמעי' מתני' לא מפני שהלכה כן אלא שרצה להחמיר על עצמו:
מתני' מלוה אדם את אריסין חיטים בחיטים לזרע פי' סאה בסאה אבל לא לאכול שהיה ר"ג כלומר לכך הוצרך לשנות משנה זו לפי שהיה ר"ג רגיל להחמיר והיה מלוה את אריסיו חיטין בחיטין לזרע בזול והוקרו או שהוזלו והוא נתן ביוקר נוטל מהם בשער הזול. ואשמעי' מתני' לא מפני שהלכה כן אלא שרצה להחמיר על עצמו:
2
ג׳[שם]
ת"ר מלוה אדם את אריסיו חיטין בחיטין לזרע בד"א שלא ירד האריס לעובדה בשום עבודה אבל ירד אסור. מאי שנא תנא דידן דלא קא מפליג בין ירד בין שלא ירד ומאי שנא תנא ברא דקא מפליג בין ירד ובין לא ירד. אמר רב אידי אסברה ניהלי באתרא דתנא דידן אריסא יהיב ביזרא בין ירד ובין לא ירד כמה דלא יהיב ביזרא מצי מסלק ליה מבעל הבית הילכך אפי' ירד שכבר חרשה הואיל וביד בעל הבית לסלקו בשביל שאין לו זרע כשלוה הימנו וזורע. וכשיוקירו החיטין יתן חיטין ואין זה הלואה אלא לבציר מהכי קא נחית והרי הוא כיורד לתוכה מעכשיו ועל מעת שיטול מבעל הבית מחלק המניע לאריס. והאריס יטול שאר בשביל שכר טורחו ויטול פחות משאר אריסין כשיעור הזרע וע"מ כן ירד שיטול פחות משאר אריסין. באתרא דתנא ברא מרי' דארעא יהיב ביזרא וזה היה קרקע שלו יפה ושינה ממנהג העיר ליטול הזרע על האריס. הילכך אם פסק עמו כן בתחילתו קודם שירד דמצי מסלק ליה כי נחית לבציר מהכי נחית ואין זה הלואה. אבל ירד מתחילתו ולא פסק עמו שיהא הזרע עליו. ואחר מיכן נתרצה מאליו על ידי קבלת דמים או מתנה אין ירידתו עכשיו לתוכה דנימ' לבציר מהכי נחית והלואה היא גביה ואסיר:
ת"ר מלוה אדם את אריסיו חיטין בחיטין לזרע בד"א שלא ירד האריס לעובדה בשום עבודה אבל ירד אסור. מאי שנא תנא דידן דלא קא מפליג בין ירד בין שלא ירד ומאי שנא תנא ברא דקא מפליג בין ירד ובין לא ירד. אמר רב אידי אסברה ניהלי באתרא דתנא דידן אריסא יהיב ביזרא בין ירד ובין לא ירד כמה דלא יהיב ביזרא מצי מסלק ליה מבעל הבית הילכך אפי' ירד שכבר חרשה הואיל וביד בעל הבית לסלקו בשביל שאין לו זרע כשלוה הימנו וזורע. וכשיוקירו החיטין יתן חיטין ואין זה הלואה אלא לבציר מהכי קא נחית והרי הוא כיורד לתוכה מעכשיו ועל מעת שיטול מבעל הבית מחלק המניע לאריס. והאריס יטול שאר בשביל שכר טורחו ויטול פחות משאר אריסין כשיעור הזרע וע"מ כן ירד שיטול פחות משאר אריסין. באתרא דתנא ברא מרי' דארעא יהיב ביזרא וזה היה קרקע שלו יפה ושינה ממנהג העיר ליטול הזרע על האריס. הילכך אם פסק עמו כן בתחילתו קודם שירד דמצי מסלק ליה כי נחית לבציר מהכי נחית ואין זה הלואה. אבל ירד מתחילתו ולא פסק עמו שיהא הזרע עליו. ואחר מיכן נתרצה מאליו על ידי קבלת דמים או מתנה אין ירידתו עכשיו לתוכה דנימ' לבציר מהכי נחית והלואה היא גביה ואסיר:
3
ד׳[שם]
ת"ר אומר אדם לחבירו הלויני כור חיטין וקוצץ לו דמים כך וכך כשער של עכשיו אתן לך. הוזלו נוטל חיטים הוקרו נוטל דמיהן. ופרכי' והלא קצץ וכי הוזלו נמי יטול דמים שקצץ דהא כמאן דאוזפיה זוזי הוא. אמר רב ששת הכי קאמר אם לא קצץ והוזלו נוטל חיטין. הוקרו נוטל דמיהן:
ת"ר אומר אדם לחבירו הלויני כור חיטין וקוצץ לו דמים כך וכך כשער של עכשיו אתן לך. הוזלו נוטל חיטים הוקרו נוטל דמיהן. ופרכי' והלא קצץ וכי הוזלו נמי יטול דמים שקצץ דהא כמאן דאוזפיה זוזי הוא. אמר רב ששת הכי קאמר אם לא קצץ והוזלו נוטל חיטין. הוקרו נוטל דמיהן:
4