אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא ר״מOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 240
א׳ונראה דאפי' בשבועה לא מהימן להיפטר ולומר לזו השכרתי אתכם מדקאמר בהאי לישנא פסידא דבעל הבית. וכן משמע לשון פר"ח זצ"ל שכתב דיכול הפועל לומר תן לי שדה אחרת ואחפור בה ויהיב להו כפועל בטל:
1
ב׳[דף ע"ז ע"א]
ואמר רבא האי מאן דאגר אגירא לדוולא להשקות שדות ואתא מיטרא והשקה אותם פסידא דפועלים. אתא נהרא גדל נהר ועלה ונכנס בחריצין העשויין בשדה ומהם היא שותה ואינה צריכה לדוולא פסידא דבעל הבית דפועלים אינם יודעים שמנהג שדהו שיהא נהר עולה להשקותה אך הוא היה יודע ויהיב להו כפועל בטל:
ואמר רבא האי מאן דאגר אגירא לדוולא להשקות שדות ואתא מיטרא והשקה אותם פסידא דפועלים. אתא נהרא גדל נהר ועלה ונכנס בחריצין העשויין בשדה ומהם היא שותה ואינה צריכה לדוולא פסידא דבעל הבית דפועלים אינם יודעים שמנהג שדהו שיהא נהר עולה להשקותה אך הוא היה יודע ויהיב להו כפועל בטל:
2
ג׳[שם]
ואמר רבא האי מאן דאוגיר אגירא לדוולא ופסק נהרא שממנו משקין בפלגא דיומא אי לא הוה רגיל למיסק פסידא דפועלים אי הוה רגיל למיפסק אי בני מתנא נינהו פסידא דפועלים לאו בני מתא פסידא לבעל הבית:
ואמר רבא האי מאן דאוגיר אגירא לדוולא ופסק נהרא שממנו משקין בפלגא דיומא אי לא הוה רגיל למיסק פסידא דפועלים אי הוה רגיל למיפסק אי בני מתנא נינהו פסידא דפועלים לאו בני מתא פסידא לבעל הבית:
3
ד׳[שם]
ואמר רבא האי מאן דאגר אוגרא לעובדתא ושלים עובדתא בפלגא דיומא. אי אית ליה עובדתא דניחא מינה. אי נמי דכוותה עבדי ליה דקשי מינה לא. ונותן להם שכרו משלם ואמאי נותן להו כפועל בטל כי קאמר רבא באוכלשי דמחוזא שהוא עירו של רבא והיו שם בני אדם הרגילים לשאת משאות תמיד וכשיושבין בטילין קשה להם וכי לא עבדי חלשו. אמר מר יד פועל על התחתונה או יגמרו מלאכתן ויטלו שני סלעין פשיטא לא צריכא דזל עובדתא ואימר בעל הבית ואזיל פועל ופייסיה. מהו דתימא מצי דאמר להו אדעתא דבצירתו לי מן אגרא קמ"ל דאמרו ליה דעבידנא לך עיבדתא שפירתא. סלע נותן להם פשיטא. אמר רב הונא בר נתן לא צריכא דזל עיבדתא השתא לכך יגמר בסלע. אבל בשעת תנאם היה חציה ראוי ליותר מסלע. והם כשפסקו על כולה שני סלעים דחוקים היו ואוזילו גביה. מהו דתימא הואיל ולר' דוסא יד פועל על התחתונה. נימא להו בבציר זוזא שקולו והרי הכל עושין חציה בסלע טלו אתם במה שעשיתם סלע חסר זוז קמ"ל דאמרי ליה כי אמרינן לך לא הוה קים לך בנויה וראינוך שאי אפשר להוסיף נתרצינו אנו לסלע דהואי פחות מכדי שכר פעולה השתא דקים לך אי אפשינו בפחות מיכן שהרי בסלע נתרצית:
ואמר רבא האי מאן דאגר אוגרא לעובדתא ושלים עובדתא בפלגא דיומא. אי אית ליה עובדתא דניחא מינה. אי נמי דכוותה עבדי ליה דקשי מינה לא. ונותן להם שכרו משלם ואמאי נותן להו כפועל בטל כי קאמר רבא באוכלשי דמחוזא שהוא עירו של רבא והיו שם בני אדם הרגילים לשאת משאות תמיד וכשיושבין בטילין קשה להם וכי לא עבדי חלשו. אמר מר יד פועל על התחתונה או יגמרו מלאכתן ויטלו שני סלעין פשיטא לא צריכא דזל עובדתא ואימר בעל הבית ואזיל פועל ופייסיה. מהו דתימא מצי דאמר להו אדעתא דבצירתו לי מן אגרא קמ"ל דאמרו ליה דעבידנא לך עיבדתא שפירתא. סלע נותן להם פשיטא. אמר רב הונא בר נתן לא צריכא דזל עיבדתא השתא לכך יגמר בסלע. אבל בשעת תנאם היה חציה ראוי ליותר מסלע. והם כשפסקו על כולה שני סלעים דחוקים היו ואוזילו גביה. מהו דתימא הואיל ולר' דוסא יד פועל על התחתונה. נימא להו בבציר זוזא שקולו והרי הכל עושין חציה בסלע טלו אתם במה שעשיתם סלע חסר זוז קמ"ל דאמרי ליה כי אמרינן לך לא הוה קים לך בנויה וראינוך שאי אפשר להוסיף נתרצינו אנו לסלע דהואי פחות מכדי שכר פעולה השתא דקים לך אי אפשינו בפחות מיכן שהרי בסלע נתרצית:
4
ה׳[שם]
אמר רב הלכה כר' דוסא ומי אמר רב הכי והאמר רב יכול לחזור בו אפי' בחצי היום וכי תימא שני ליה לר' דוסא בין שכיר יום לקבלנות. דגבי שכיר יום איתא להאי טעמא דעבדיי הם ולא עבדים לעבדים אבל קבלנות אין זה עבד אלא לעצמו ור' דוסא בקבלנות מיירי כדקתני קיבלו קמה לקצור בגד לארוג. ודרב מי שני ליה בשכיר יום. והתניא השוכר את הפועל לחצי היום שמע שמת לו מת או שאחזתו חמה אם שכיר הוא נותן לו שכרו אם קבלן הוא נותן לו קבלנותו. הואיל ואנוס הוא אין לקונסו ולעשות ידו על התחתונה. ונותן לו דמי שכרו. וש"מ מדנקט אונס בתרוייהו הא לא אניס לא ואפי' שכירות נמי. מני הוא אילימא רבנן מאי שמת לו מת או שאחזו חמה דאניס. כי לא אניס נמי הא אמרי רבנן יד פועל על העליונה. אלא לאו ר' דוסא היא וש"מ לא שני ליה בין שכירות לקבלנות. אמר רב נחמן בר יצחק לעולם שני ליה ומודה הוא בשכיר דידו על העליונה. והאי דנקט אונס בשכיר אפי' רבנן נמי אמרי ליה דאי לא אניס לא הדר וכ"ש ר' דוסא דהא מתני' בדבר האבד עסקינן ודברי הכל אין הפועל יכול לחזור בו. תנן כל המשנה ידו על התחתונה וכל החוזר בו ידו על התחתונה. בשלמא כל המשנה ידו על התחתונה סתם לן תנא כד' יהודה דצבע דתנן נתן צמר לצבוע כו'. אלא כל החוזר בו ידו על התחתונה מאי לאו לאתויי פועל שכיר יום דרישא דמתני' תנא אומנין דמשמע קבלן ותנא בהן ידו על התחתונה והדר תנן כל החוזר בה לאתויי פועל. ר' דוסא תרתי קאמר ורב סברא ליה כוותיה בקבלן ופליג עליה בשכיר יום. פר"ח זצ"ל אסקי' דר' דוסא תרתי קאמר בשכירות ובקבלנות בתרוייהו יד פועל על התחתונה וכי אמר רב הלכה כר' דוסא ה"מ בקבלנות אבל בשכירות לא עכ"ל:
אמר רב הלכה כר' דוסא ומי אמר רב הכי והאמר רב יכול לחזור בו אפי' בחצי היום וכי תימא שני ליה לר' דוסא בין שכיר יום לקבלנות. דגבי שכיר יום איתא להאי טעמא דעבדיי הם ולא עבדים לעבדים אבל קבלנות אין זה עבד אלא לעצמו ור' דוסא בקבלנות מיירי כדקתני קיבלו קמה לקצור בגד לארוג. ודרב מי שני ליה בשכיר יום. והתניא השוכר את הפועל לחצי היום שמע שמת לו מת או שאחזתו חמה אם שכיר הוא נותן לו שכרו אם קבלן הוא נותן לו קבלנותו. הואיל ואנוס הוא אין לקונסו ולעשות ידו על התחתונה. ונותן לו דמי שכרו. וש"מ מדנקט אונס בתרוייהו הא לא אניס לא ואפי' שכירות נמי. מני הוא אילימא רבנן מאי שמת לו מת או שאחזו חמה דאניס. כי לא אניס נמי הא אמרי רבנן יד פועל על העליונה. אלא לאו ר' דוסא היא וש"מ לא שני ליה בין שכירות לקבלנות. אמר רב נחמן בר יצחק לעולם שני ליה ומודה הוא בשכיר דידו על העליונה. והאי דנקט אונס בשכיר אפי' רבנן נמי אמרי ליה דאי לא אניס לא הדר וכ"ש ר' דוסא דהא מתני' בדבר האבד עסקינן ודברי הכל אין הפועל יכול לחזור בו. תנן כל המשנה ידו על התחתונה וכל החוזר בו ידו על התחתונה. בשלמא כל המשנה ידו על התחתונה סתם לן תנא כד' יהודה דצבע דתנן נתן צמר לצבוע כו'. אלא כל החוזר בו ידו על התחתונה מאי לאו לאתויי פועל שכיר יום דרישא דמתני' תנא אומנין דמשמע קבלן ותנא בהן ידו על התחתונה והדר תנן כל החוזר בה לאתויי פועל. ר' דוסא תרתי קאמר ורב סברא ליה כוותיה בקבלן ופליג עליה בשכיר יום. פר"ח זצ"ל אסקי' דר' דוסא תרתי קאמר בשכירות ובקבלנות בתרוייהו יד פועל על התחתונה וכי אמר רב הלכה כר' דוסא ה"מ בקבלנות אבל בשכירות לא עכ"ל:
5