אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא רל״טOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 239
א׳כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל נקטינן מהאי שמעתא דהיכא דא"ל בעל הבית לשלוחיה צא ושכור לי פועלים בד' זוזי אמר לי אין סבור וקביל ואע"ג דשויא עבידתייהו דלא שקול אלא ג' דאוזילי קא מוזילי גביה אבל אית להו עליה תרעומות. דא"ל הואיל ואמר לך בעל הבית בד' אמאי בצרת לן זוזא לית לך אל תמנע טוב מבעליו. והיכא דא"ל בעה"ב בג' ואמר להו איהו בד' או אמר להו שכרכם עלי שקלי פועלים מיניה דידיה כדפסיק להו והדר איהו ושקיל תלתא מבעל הבית. ואי אמר להו שכרכם מבעל הבית חזינן היכי מיתגרי פועלים בההוא דוכתא אי בד' יהיב להו בעה"ב ד' ואי בג' יהיב להו בעה"ב ג' דכיון דשני שליח שליחותיה בטלה ליה שליחותיה והוו להו כמאן דעבדי ליה סתם דדיני' דשקיל כמנהג המדינה. ואי אפי' איכא מאן דמיתגר בתלתא ואיכא מאן דמיתגר בארבעה לא שקלי אלא תלתא דדעתיה דאינש אתרעא זולא ועלייהו דידהו דמיא לגלויי ליה לבעל הבית לא מתגרינן לך אלא בד'. וה"מ היכא דשויא עבידתייהו ד' כגון דטרחי אנפשייהו ועבדי להו עבידתא דשויא ד' שקלי ד' מבעל הבית דא"ל אי לאו דאמר לן שלוחך ד' לא הוה טרחינן ועבדינן לך מאי דשויא ד'. ואי לא ידיע עיבדתייהו מאי שויא כגון דיפקא דמלי מיא ואילו אמר' דשויא עיבדתייהו ד' לא שקלי אלא כמנהגא אבל אית להו תרעומות עליה דשליחא דא"ל אי לאו דאמרת לן ד' לא הוה טרחי' כולי האי. פשיטא א"ל בג' כו' אלא א"ל בעל הבית ד' ואזל איהו ואמר להו תלתא כו' ולא איפשיטא הילכך לית להו אלא תלתא. עכ"ל:
1
ב׳[שם ע"ב]
תניא השוכר את האומנין והטעו את בעל הבית או בעל הבית הטעה אותם אין להם זה על זה אלא תרעומות דאמ' להו השכירו עצמיכם לאחרים ואינהו נמי אמרי ליה כי הדרי בהו צא ושכור ומיהו תרעומות איכא שיהו מצריכין זה לחזר אחר פועלין וזה אחר משכירין . ותביעת ממון ליכא דהא דברים בעלמא נינהו. בד"א דאין להן עליהן ממון. אם חזר הוא כשלא הלכו למקום המלאכה ובבקר אומר להם חוזרני בי. אבל אם הלכו אצל המלאכה כגון חמרים ולא מצאו תבואה. פועלים מצאו שדה כשהיא לחה נותן להם שכרן של כל היום משלם. אבל אינו דומה הבא טעון להבא ריקם. עושה מלאכה ליושב בטל. ואומדין כמה אדם רוצה לפחות משכרו של אותו הדרך ולבא ריקן מלבוא טעון. וכמה אדם רוצה ליטול שכרו פחות ולישב בטל מלעדור כל היום. בד"א שלא התחילו במלאכה כו' ארישא קאי עד השתא פריש מידי דשכירות והשתא מפרש מידי דקבלנות. בד"א היכא דחזרו בהם או הוא דחזר בו דאין להם אלא תרעומות בזמן שלא התחילו במלאכה. אבל התחילו במלאכה יש דין ביניהם ומה הוא הדין שמין להם מה שעשו לפי התנאי ויקבלו לפי חשבון שעשו. כיצד קבלו קמה לקצור בשתי סלעים קצרו חציה והניחו חציה. בגד לארוג בשתי סלעים ארגו חציה והניחו חציה שמין להם מה שעשו. היה יפה ששה דינרין שאם היה בא לשכור שכירים לחציה אינו מוצא בפחות מששה דינרים נמצא מפסיד בעה"ב במה שעתיד ליעשות אפי' הכי אין הולכין אחר העתיד ליעשות. אלא שמין להם את מה שעשו לפי חשבון תנאם ונותן להם סלע או יגמרו מלאכתן ויטלו ב' סלעים. ולית ליה להאי תנא הא דתנן כל החוזר בו ידו על התחתונה. ואם סלע שנמצאים הפועלים לעשות חציה השנית בסלע נותן להם ממה שעשו סלע ולקמן פריך פשיטא. רבי דוסא אומר שמין להם מה שעתיד ליעשות. ר' דוסא סבירא ליה כתנא קמא דאמר ידו עה"ת היה יפה העתיד ליעשות ששה דינרין נותן להם שקל והשאר יעכב מה שעשו כדי שישכור פועלים לגמור כפי תנאו הראשון או יגמרו מלאכתן ויטלו שני סלעים ואם סלע נותן להם סלע לקמן פריך פשיט'. בד"א דאין החוזר נפסד אלא לפי החשבון לר' דוסא ולרבנן מקבלין מה שעשו שאינו אבוד כלל. דאע"ג דאין פועלין מצויין עכשיו בזמן שאינו מוצא לשכור ימתין עד שימצא הואיל ודבר שאינו אבד אבל בדבר שאבד אם ימתין זה והוא אינו מוצא לשכור בכדי שכר הפועל שוכר עליהם פועלים אחרים ביותר מכדי שכר או מטען לאלו באיזה צד מטען אמר להר סלע קצצתי לכם בואו וטלו שנים. עד כמה שוכר עליהם עד ארבעה ושמונה זוז. בד"א ששוכר עליהם בזמן שאין שם פועלין לשכור אבל יש שם פועלים לשכור אומר לו צא ושכור מאלו ואין לו עליהם אלא תרעומות:
תניא השוכר את האומנין והטעו את בעל הבית או בעל הבית הטעה אותם אין להם זה על זה אלא תרעומות דאמ' להו השכירו עצמיכם לאחרים ואינהו נמי אמרי ליה כי הדרי בהו צא ושכור ומיהו תרעומות איכא שיהו מצריכין זה לחזר אחר פועלין וזה אחר משכירין . ותביעת ממון ליכא דהא דברים בעלמא נינהו. בד"א דאין להן עליהן ממון. אם חזר הוא כשלא הלכו למקום המלאכה ובבקר אומר להם חוזרני בי. אבל אם הלכו אצל המלאכה כגון חמרים ולא מצאו תבואה. פועלים מצאו שדה כשהיא לחה נותן להם שכרן של כל היום משלם. אבל אינו דומה הבא טעון להבא ריקם. עושה מלאכה ליושב בטל. ואומדין כמה אדם רוצה לפחות משכרו של אותו הדרך ולבא ריקן מלבוא טעון. וכמה אדם רוצה ליטול שכרו פחות ולישב בטל מלעדור כל היום. בד"א שלא התחילו במלאכה כו' ארישא קאי עד השתא פריש מידי דשכירות והשתא מפרש מידי דקבלנות. בד"א היכא דחזרו בהם או הוא דחזר בו דאין להם אלא תרעומות בזמן שלא התחילו במלאכה. אבל התחילו במלאכה יש דין ביניהם ומה הוא הדין שמין להם מה שעשו לפי התנאי ויקבלו לפי חשבון שעשו. כיצד קבלו קמה לקצור בשתי סלעים קצרו חציה והניחו חציה. בגד לארוג בשתי סלעים ארגו חציה והניחו חציה שמין להם מה שעשו. היה יפה ששה דינרין שאם היה בא לשכור שכירים לחציה אינו מוצא בפחות מששה דינרים נמצא מפסיד בעה"ב במה שעתיד ליעשות אפי' הכי אין הולכין אחר העתיד ליעשות. אלא שמין להם את מה שעשו לפי חשבון תנאם ונותן להם סלע או יגמרו מלאכתן ויטלו ב' סלעים. ולית ליה להאי תנא הא דתנן כל החוזר בו ידו על התחתונה. ואם סלע שנמצאים הפועלים לעשות חציה השנית בסלע נותן להם ממה שעשו סלע ולקמן פריך פשיטא. רבי דוסא אומר שמין להם מה שעתיד ליעשות. ר' דוסא סבירא ליה כתנא קמא דאמר ידו עה"ת היה יפה העתיד ליעשות ששה דינרין נותן להם שקל והשאר יעכב מה שעשו כדי שישכור פועלים לגמור כפי תנאו הראשון או יגמרו מלאכתן ויטלו שני סלעים ואם סלע נותן להם סלע לקמן פריך פשיט'. בד"א דאין החוזר נפסד אלא לפי החשבון לר' דוסא ולרבנן מקבלין מה שעשו שאינו אבוד כלל. דאע"ג דאין פועלין מצויין עכשיו בזמן שאינו מוצא לשכור ימתין עד שימצא הואיל ודבר שאינו אבד אבל בדבר שאבד אם ימתין זה והוא אינו מוצא לשכור בכדי שכר הפועל שוכר עליהם פועלים אחרים ביותר מכדי שכר או מטען לאלו באיזה צד מטען אמר להר סלע קצצתי לכם בואו וטלו שנים. עד כמה שוכר עליהם עד ארבעה ושמונה זוז. בד"א ששוכר עליהם בזמן שאין שם פועלין לשכור אבל יש שם פועלים לשכור אומר לו צא ושכור מאלו ואין לו עליהם אלא תרעומות:
2
ג׳[שם]
תני תנא קמיה דרב בההיא דלעיל הלכו חמרים ולא מצאו תבואה נותן להם שכר משלם. א"ל חביבי אמר אילו הואי התם לאו יהבינא ליה אלא כפועל בטל ואת אמרת שכרו משלם. והא עלה קתני נמי אינו דומה הבא טעון להבא ריקם דהיינו כפועל בטל לא סיימוה קמיה. איכא דאמרי סייומי סיימוה קמיה והכי קאמר ליה חביבי אמר אי הואי התם אנא לא יהיבנא להם כלל ואת אמרת בפועל בטל. אלא קשיא הך. לא קשיא הא דסרא ארעא מאורתא. והוליך הפועלים שם וראוה ולא הבינו שהיא לחה לית להו כלל דהא חזו אינהו גופייהו דעל מנת כן נשכרו לו ולא היה להם לילך בבקר. הא דלא סיירא ארעא מאורתא עליו היה לתת לב לדבר ולהודיעם אם תמצאם שדה לחה לא אתן לכם כלום ויהיב להו כפועל בטל כי הא דאמר רבא האי מאן אגיר' לדפקא ואתא מיטרא ומלי מיא. אי סרא ארעא מאורתא פסידא דפועלים הגשמים שירדו הפסד פועלים הוא ולא יהיב להו מידי דאמר להו מזלייהו גרם. לא סרא ארעא מאורתא פסידא דבעל הבית. דאמרי ליה מי יימר דאדעתא דההיא ארעא אוגרתן:
תני תנא קמיה דרב בההיא דלעיל הלכו חמרים ולא מצאו תבואה נותן להם שכר משלם. א"ל חביבי אמר אילו הואי התם לאו יהבינא ליה אלא כפועל בטל ואת אמרת שכרו משלם. והא עלה קתני נמי אינו דומה הבא טעון להבא ריקם דהיינו כפועל בטל לא סיימוה קמיה. איכא דאמרי סייומי סיימוה קמיה והכי קאמר ליה חביבי אמר אי הואי התם אנא לא יהיבנא להם כלל ואת אמרת בפועל בטל. אלא קשיא הך. לא קשיא הא דסרא ארעא מאורתא. והוליך הפועלים שם וראוה ולא הבינו שהיא לחה לית להו כלל דהא חזו אינהו גופייהו דעל מנת כן נשכרו לו ולא היה להם לילך בבקר. הא דלא סיירא ארעא מאורתא עליו היה לתת לב לדבר ולהודיעם אם תמצאם שדה לחה לא אתן לכם כלום ויהיב להו כפועל בטל כי הא דאמר רבא האי מאן אגיר' לדפקא ואתא מיטרא ומלי מיא. אי סרא ארעא מאורתא פסידא דפועלים הגשמים שירדו הפסד פועלים הוא ולא יהיב להו מידי דאמר להו מזלייהו גרם. לא סרא ארעא מאורתא פסידא דבעל הבית. דאמרי ליה מי יימר דאדעתא דההיא ארעא אוגרתן:
3