אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא רמ״בOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 242
א׳וזו תשובת רבני צרפת. אשר יש בני אדם מחזיקים מלמדי תינוקות בקבלן להיות ידו על התחתונה אם יחזור בו. א"כ לא ידעו פשט הלכה כמה מחלקים מקבלן דבר פשוט הוא זה לכל כי בפועל שאינו רשאי להתבטל כגון שכיר יום או שכיר חדש באותן אומר רב שיכול לחזור בו אפי' בחצי היום מטעם עבדיי הם. ולא עבדים לעבדים. אבל קבלן שקיבל עליו קמה לקצור בגד לארוג והוא רשאי להתבטל. רק שלאחר זמן יגמור. באותו אין שייך לומר עבדי עבדים כיון שהוא רשאי להתבטל כשהוא רוצה. דכוותה גבי מלמד תינוקות אם שכרוהו ללמוד כל הספר או חציו ולא קבעו לו זמן ללמוד ויכול להתבטל כשהוא רוצה אז היה חשוב קבלן. אבל מה שבא לחלק בדבר האבד בין פועל לקבלן אין נראה לי כי אין סברא לחלק ביניהם בדבר האבד. ואשכחן נמי דשני רב נחמן בדבר האבד. ודברי הכל בין על שכיר בין על קבל. ואע"ג דבמסקנא מסיק דלא שני לר' דוסא בין שכירות לקבלנות. ועוד דלשינויא דואי בעית אימא קאי שפיר שינויא דרב נחמן. אבל מ"מ אין לדמות כל לימוד תינוקות לדבר האבר דודאי גבי פועל וקבלן שמשכירין עצמם למלאכה דבר האבד בשעה שפועלים מצויים לשכור כגון שחרית שבני אדם רגילים להשכיר עצמם למלאכה. בזה שייך דין דבר האבד כשחוזרין בהן בחצי היום שאין בני אדם מצויין אז לשכור. ונ"ל דה"ה נמי במלמד תינוקות אם שכרוהו בשעה שבני אדם מצויין לשכור דומיא דשכירות פועלים שחרית וחוזר בו בשעה שבני אדם מצויין לשכור ויצטרך התינוק לבטל זמן מרובה על כך שיש לחושבו דבר האבד אע"ג דלא דמי לגמרי להנהו דבר האבד מתני' שאין כאן איבוד לגמרי כמו בפשתן אם לא יעלהו מן המשרה. כי גם בכאן יש הפסד מרובה קילקול התינוק כדאמ' אם תעזביני יום יומים אעזבך. גם בלא קילקול פסידא דלא הדר חשיב מה שהיה מתבטל בימים שהוא ראוי ללמוד. וק"ו שעשית שאין דבר האבד כאן לפי שאף שלמד כבר אין לו לרבו לשמור בבטנו וכ"ש דבמה שלהבא אין אחריות התינוק על המלמד להיות ידו על התחתונה אם יחזור בו מחמת אותו איבוד ק"ו פריכא הוא. כי על מה שלמד לא שכרוהו לשמור שהרי אין בידו. אבל על העתיד הוא שכור לשמור את התינוק מפסידא דלא הדר שהוא בידו. וגם על בגד לארוג אם שכרוהו לארוג בשעה שיש בני אדם שרגילים לקנותו ביוקר ושכרוהו בעלים על כך ויהא הפסד לבעלים אם לא יגמרוהו עכשיו כי לאחר זמן הוא בזול הרבה יותר מעכשיו. אני חושבו דבר האבד. והיטב יש לעשות ביטול התינוק שיהא פסידא דלא הדר כשאר דבר האבד. אם בשעה ששכרוהו לזה המלמד היו מלמדים מצויין יותר מעכשיו כי יותר מצויים מחמת שרבו הצריכים העובדים ושבים החפצים לשכור עצמם ולא יצטרך התינוק להתבטל בכך רק דבר מועט אין לכל היותר להביא דין כאן דין דבר האבד כי אם אותו לפי זמן מועט כיון שידוע שימצא מלמד בקרוב וגם באותו זמן מועט אפשר שאינו דבר האבד כגון שהתינוק יכול לקרות בעצמו בתורה נביאים וכתובים בלא מלמד באותו זמן מועט וגם בלא לימוד פעמים שהוא בריאות לתינוק שנותנים לו מעט ריוח מן הלימוד ואין כופין אותו אלא לרצונו ואין האב רגיל לדחוק עצמו על שכירות מלמד בזמן מועט בזה עד שיזדמן לו. אבל אם הוא בענין שדרך האב לדחוק עצמו בכך מחמת הפסידא דלא הדר דבר האבד חשבינן ליה ע"כ התשובה וכל רבותי' סברי דהלכה כדפסיק רב כר' דוסא דקבלן ידו עה"ת. אבל פועל חוזר בו אפי' בחצי היום. וכן כתב הרב ר' אלחנן זצ"ל ומסתמא דהלכה כרב דאמר פועל יכול לחזור בו בחצי היום. וא"ת הא אמרינן בהגוזל קמא גבי משנה ר' יהודה אומר אם השבח יתר על היציאה וכו'. ואיבעית תימא משום דתני לה גבי הילכתא פסיקתא כל המשנה ידו על התחתונה וכל החוזר בו ידו על התחתונה פי' ומשום הכי אהדרינהו רב יוסף לאפיה שלא היה צריך לפסוק כרבי יהודה מדקתני לה לההיא דכל המשנה גבי הילכתא פסיק' כל החוזר בו ש"מ דהילכתא היא והכא משמע דאין הלכה כי ההיא דכל החוזר בו דההיא ר' דוסא היא ואנן כרב סבירא לן י"ל מדחשיב תנא הני כללי כהדדי ש"מ שהיה סובר דהלכה הכי דהוי מחלוקת ואחר כך סתם דהלכה כסתם. וא"כ כל כמה דלא אשכחן אמורא דפליג עליה אין צריך לפסוק הלכה כמותו. אי נמי סבר כאיבעית תימא דהכא. עכ"ל:
1