אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא רמ״גOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 243
א׳וזה לשון רבינו אבי העזרי זצ"ל שכתב בספרו שקראו אבי - אסף. פסק אבא מרי רבינו יואל זצ"ל ראובן שהשכיר מלמד לבנו ולאחד כך נעשה חולה נ"ל הואיל וראובן אנוס יש לו למלמד להשלים עיכוב החולי. כדתניא השוכר את הפועל ולחצי היום שמע שמת לו מת או אחזתו חמה אם שכיר הוא נותן לו שכרו. אם קבלן הוא נותן לו קבלנותו. ואוקימ' בדבר האבד וד"ה ואע"ג דבעה"ב מפסיד שאינו מוצא פועלים דאי משכח פועל כי לא אניס נמי דחוזר כדמוכח לעיל בברייתא. והכא נמי הואיל ואניס ישלים מלאכתו לכשיבריא. ואע"פ שמפסיד המלמד שאינו מוצא תינוקות אחרים ללמוד. ותו דגרסי' בפ' הגוזל בתרא ירד להציל ולא הציל מהו א"ל אין לו אלא שכרו. איתיביה השוכר את הפועלים להביא לו כרוב ודורמסקין לחולה והלך ומצא שמת או הבריא נותן לו שכרו משלם. א"ל התם עביד שליח שליחותוה. הכא לא עביד. אלמא היכא דלא עביד שליחותיה כי הכא שחלה הבן לא יהיב. וזהו כגון שהבן אינו מלומד בחולי ולא הוה ליה לאסוקי אדעתיה להתנות שמא יחלה. כדאמר רבא האי מאן דאגיר אגירא לדוולא ואתא מיטרא פסידא דפועלים שהיה להם להתנות. ואע"ג שגם לבעל הבית ידוע שרגיל למיטרא לירד. משמע שלכל דבר שלשניהם ידוע עלייהו להתנות ולא לבעל השדה. אבל אם אין ידוע כי אם לבעל השדה על בעל השדה להתנאות. דאמר רבא האי מאן דאגיר אגירא לדוולא ופסק נהרא בפלגא דיומא אי לא הוה דגיל פסידא דפועלים. אי הוה רגיל אמאי פסק וכו' אי בני מתא פסידא דפועלים לאו בני מתא פסידא דבעל הבית. ואם למלמד ידוע שהנער מלומד בחולי צריך לאתנויי ואם לא התנה יפסיד שכרו כל ימי חוליו. ונ"ל דהמשכיר עצמו ללמוד שנה הן חסר הן יתר דינו כפועל ויכול לחזור בו בזמן שירצה ואין דינו כמו קבלן שאין יכול לחזור בו. דקבלן אינו קבוע לו זמן אלא מקבל קמה לקצור הן לזמן מרובה הן לזמן מועט יתן לו קבלנותו. ואם מת הבן תוך שנתו יכול לתובעו כל שכרו כדאי' בפרקין השוכר את הספינה וטבעה לו בחצי הדרך אם נתן לא יטול ואם לא נתן יתן. ופריך היכי דמי אם בספינה סתם ויין זה להכי אמר אם נתן לא יחזיר דמצי אמ' ליה הב לי חמרא ואנא מייתינא ספינתא ויין אחר אינו יכול ליתן לו שהרי אמר יין זה והרי אבוד. אכתי אם לא נתן אמאי לא יתן. לימא ליה הב לי חמרא ואנא מייתינא ספינתא. והכא נמי לבנו זה השכירו ומצי אמר ליה הב לי ברך ואלמדהו. וכן אמר לו בנו סתם וידוע על איזה בנו. והא רפיא בידי אם יכול לומר תלמוד לי נער אחד במקומו דאי דמי ליין כדפרי' או אינו יכול לומר כן. או שמא הואיל דמשכח לאוגרי מהו המלמד מפסיד את הנער הזה חריף בבן שמת דדמי להא דאמ' הכא אי משכח עיבדתא דכוותה מפקיר להו או דילמא התם לא אמר מלאכה זו כדהכא וכשחלה הבן אין שייך לומר תן לי ואני אלמוד שאין זה שייך לומר אלא כשמת והניח חיים לכל ישראל עכ"ל:
1