אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא רמ״דOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 244
א׳ואני המחבר אומר היכא דהדר ביה מלמד ולא משכח מלמד אחר הוה ליה כדבר האבד ולא יתן לו שכרו אם לא ישלים שנתו. דהחורש שהנער הולך בטל היא אבידה שאינה חוזרת. ובזה נראה כדברי מורי' אבי דבר הידוע לשניהם שעל המלמד להתנאות כדלעיל ודכוותה לקמן בפ' השוכר את הפועלים בגמ' דאוכל פועל קישות. ולימא להו איבעי ליה לאסוקי אדעתייהו דילמא ניקפי. ומשני באתרא דההוא דנגיד ההוא מקפה. וכן גרסינן גבי משלם ואע"פ שגם לבעל הבית ידוע. והיכא דיבש נהרא רבה הוה ליה מכת מדינה כדגרסי' בפ' המקבל בגמ' דהמקבל שדה מחבירו והיא בית השלחין. היכי דמי דיבש נהרא רבא אמאי אין מנכה לו מן חבירו לימא ליה מכת מדינה היא כדתנן התם המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה אם מכת מדינה היא מנכה לו מן חבירו ומשני בגמרא דיבש נהרא זוטא וגרסי' נמי בגמ' ר' יהודה אומר אם קיבלה הימנו במעות ההוא גברא דקביל ארעא בזוזא למיעבד בה תומי אגודא דנהרא מלכא סבא אתא לקמיה דרבא א"ל נהר מלכא סבא לא עביד דמסתכר מכת מדינה היא זיל נכי ליה. ולפי זה צריך לפרש בשמעתין פסק נהרא נהרא זוטא היורד מנהרא רבא:
1