אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא רמ״וOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 246
א׳ובירוש' דזרעים אמר שאסור לו למלמד ליקץ בליל' יותר מעונתו מפני שלמחר עצל ללמוד. וגם אין לו לעצר במאכל ובמשתה אם הוא בפרנסת עצמו מפני שלא יוכל לטרוח וללמוד כדאיתא התם. ודכוותה אין להרבות במאכל ובמשתה. וכל המשנה ידו על התחתונה ומעברינן ליה. ובירושלמי תני לא יחרוש אדם בפרתו בלילה וישכירנה ביום ולא יעשה בשלו בלילה וישכיר עצמו בשל אחרים ביום ולא יעריב לפי שממעט במלאכתו של בעל הבית. ע"כ לשון מו' רבינו אבי העזרי זצ"ל שכתב בספרו הנקרא אבי - אסף. ולעיל בפ' איזהו נשך פירשתי בשם רבי' שמשון זצ"ל בענין אסמכתא דקנסינן מלמד תינוקות שחזר בו. ועוד יש בבבא בתרא מענין מלמדי תינוקות. תוספתא בפרקין השוכר את הפועל להביא לו שליחות ממקום למקום והלך ולא הביא נותן לו שכרו משלם השוכר את הפועל להביא לו קנים ודוקרנים לכרם והלך ולא הביא נותן לו שכרו משלם. השוכר את הפועל להביא לו ענבים ותפוחים ודורמסקין לחולה והלך ומצאו שמת או שהבריא לא יאמר לו טול מה שהבאת בשכרך אבל נותן לו שכרו משלם:
1
ב׳[דף ע"ז ע"ב]
תניא הרי שמכר שדה לחבירו באלף זוז ונתן לו מהם מאתים זוז בזמן שהמוכר חוזר יד לוקח על העליונה. רצה אומר לו או תן לי מעותיי או תן לי קרקע כנגד מעותיי מהיכן מגבהו מן העידית לקמן מפרש טעמא. ובזמן שהלוקח חוזר בו יד מוכר על העליונה רצה אומר לו הילך מעותיך או הילך קרקע כנגד מעותיך מהיכן מגבהו מן העידית. רשב"ג אומר מלמדין אותו לכל הלוקח קרקע ואין לו מעות כולן אלא מקצתן לעשו' ביניהם דבר תחילה דבר קיום שלא יוכלו לחזור כיצד כותב לו אני פלוני בר פלוני מכרתי שדה זו לפלוני בר פלוני באלף זוז ונתן לי מהם מאתים זוז והרי אני נושה בו שמונה מאות זוז דכיון שעשאם עליו מלוה הוה ליה כאילו נטלם והלום. אמר מר מגבהו מן העידית קס"ד מעידית דשאר נכסיו שאם יש לו קרקע שוה יותר מזו יטול בה שוה מאתים לא יהא אלא בעל חוב ובעל חוב דינו בבינונית. אמר רב נחמן בר יצחק מעידית שבה ומזיבורית שבה. ר' חייא ברי' דרב אויא אמר אפי' תימא מעידית דנכסיו סתם דמזבין באלף זוז ארעא אוזילי מוזיל ומזבין פי' סתם איש הקונה קרקע גדולה ויקרה כזו אין לו כל כך מעות אלא א"כ מוכר מטלטלין ושדות קטנות וצריך למכור לו בזול וכי חוזר בו מוכר נמצא דניזק על ידו שנית. ותנן הניזקין שמין להם ניזקן לגבות מעידית נכסיו של מזיק כדכתי' מיטב שדהו ישלם:
תניא הרי שמכר שדה לחבירו באלף זוז ונתן לו מהם מאתים זוז בזמן שהמוכר חוזר יד לוקח על העליונה. רצה אומר לו או תן לי מעותיי או תן לי קרקע כנגד מעותיי מהיכן מגבהו מן העידית לקמן מפרש טעמא. ובזמן שהלוקח חוזר בו יד מוכר על העליונה רצה אומר לו הילך מעותיך או הילך קרקע כנגד מעותיך מהיכן מגבהו מן העידית. רשב"ג אומר מלמדין אותו לכל הלוקח קרקע ואין לו מעות כולן אלא מקצתן לעשו' ביניהם דבר תחילה דבר קיום שלא יוכלו לחזור כיצד כותב לו אני פלוני בר פלוני מכרתי שדה זו לפלוני בר פלוני באלף זוז ונתן לי מהם מאתים זוז והרי אני נושה בו שמונה מאות זוז דכיון שעשאם עליו מלוה הוה ליה כאילו נטלם והלום. אמר מר מגבהו מן העידית קס"ד מעידית דשאר נכסיו שאם יש לו קרקע שוה יותר מזו יטול בה שוה מאתים לא יהא אלא בעל חוב ובעל חוב דינו בבינונית. אמר רב נחמן בר יצחק מעידית שבה ומזיבורית שבה. ר' חייא ברי' דרב אויא אמר אפי' תימא מעידית דנכסיו סתם דמזבין באלף זוז ארעא אוזילי מוזיל ומזבין פי' סתם איש הקונה קרקע גדולה ויקרה כזו אין לו כל כך מעות אלא א"כ מוכר מטלטלין ושדות קטנות וצריך למכור לו בזול וכי חוזר בו מוכר נמצא דניזק על ידו שנית. ותנן הניזקין שמין להם ניזקן לגבות מעידית נכסיו של מזיק כדכתי' מיטב שדהו ישלם:
2
ג׳[שם]
רשב"ג אומר מלמדין כו' טעמא דכתב לו שזקפו עליו במלוה הא לא כתב ליה הכי לא קני והתניא הנותן ערבון לחבירו וא"ל אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך והלה אומ' אם אני חוזר בך אכפול לך ערבונך נתקיימו התנאים דברי ר' יוסי ר' יוסי לטעמיה דאמר אסמכתא קניא ר' יהודה אומר דיו שיקנה כנגד ערבונו רשב"ג אומר בד"א שיכול לחזור ולא יטול אלא כנגד מעותיו בזמן שנתן לו בתורת ערבון ולא בתורת תחלת פרעון דא"ל ערבוני יקון והאי לא מחיל גביה למכור לו כל הקרקע בכך אבל מכר לו שדה באלף זוז ונתן לו מהם חמש מאות זוז בתורת פרעון והשאר מלוה עליו קנה הקרקע כולו ומחזיר לו את השאר אפי' לאחר כמה שנים. אלא קשיא הך לא קשיא הא דקתני דאי לא זקפו עליו במלוה חוזר כדעייל מוכר ונפיק אזוזי אחר לוקח ליתן לו מעותיו דגלי דעתיה דזוזי הוא דאנסוהו למכור וכיון דלא יהב ליה זוזי בשעת דוחקו אדעת' דהכי לא זבן ליה והא דלא עייל ונפיק מוכר אזוזי. דאמר רבא האי מאן דזבין ליה מידי לחבריה וקא עייל ונפיק אזוזי לא קנה לא עייל ונפיק אזוזי קנה. ואמר רבא האי מאן דאוזיף מאה זוזי לחבריה ופרעיה זוזא זוזא פרעון הוה אלא תרעומות אית ליה דאמ' אפסדתינהו מינאי:
רשב"ג אומר מלמדין כו' טעמא דכתב לו שזקפו עליו במלוה הא לא כתב ליה הכי לא קני והתניא הנותן ערבון לחבירו וא"ל אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך והלה אומ' אם אני חוזר בך אכפול לך ערבונך נתקיימו התנאים דברי ר' יוסי ר' יוסי לטעמיה דאמר אסמכתא קניא ר' יהודה אומר דיו שיקנה כנגד ערבונו רשב"ג אומר בד"א שיכול לחזור ולא יטול אלא כנגד מעותיו בזמן שנתן לו בתורת ערבון ולא בתורת תחלת פרעון דא"ל ערבוני יקון והאי לא מחיל גביה למכור לו כל הקרקע בכך אבל מכר לו שדה באלף זוז ונתן לו מהם חמש מאות זוז בתורת פרעון והשאר מלוה עליו קנה הקרקע כולו ומחזיר לו את השאר אפי' לאחר כמה שנים. אלא קשיא הך לא קשיא הא דקתני דאי לא זקפו עליו במלוה חוזר כדעייל מוכר ונפיק אזוזי אחר לוקח ליתן לו מעותיו דגלי דעתיה דזוזי הוא דאנסוהו למכור וכיון דלא יהב ליה זוזי בשעת דוחקו אדעת' דהכי לא זבן ליה והא דלא עייל ונפיק מוכר אזוזי. דאמר רבא האי מאן דזבין ליה מידי לחבריה וקא עייל ונפיק אזוזי לא קנה לא עייל ונפיק אזוזי קנה. ואמר רבא האי מאן דאוזיף מאה זוזי לחבריה ופרעיה זוזא זוזא פרעון הוה אלא תרעומות אית ליה דאמ' אפסדתינהו מינאי:
3
ד׳[שם]
ההוא גברא דזבין ליה חמרא לחבריה ופש ליה זוזא וקא עייל ונפיק עילויה יתיב רב אשי וקא מעיין בה כי האי גוונא מאי אמר רב מרדכי לרב אשי הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרבא זוזא כזוזי דמי ולא קני. א"ל רב אחא בריה דרב יוסף לרב והא אמרינן משמיה דרבא קני א"ל תתרגם שמעתיך במוכר שדהו מפני דעתה דאנן סהדי דלאו משום אונסא דזוזי הוה מזבין לה והאי דעייל ונפיק ממהר הוא לגבות שלא יחזור בו הלוקח:
ההוא גברא דזבין ליה חמרא לחבריה ופש ליה זוזא וקא עייל ונפיק עילויה יתיב רב אשי וקא מעיין בה כי האי גוונא מאי אמר רב מרדכי לרב אשי הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרבא זוזא כזוזי דמי ולא קני. א"ל רב אחא בריה דרב יוסף לרב והא אמרינן משמיה דרבא קני א"ל תתרגם שמעתיך במוכר שדהו מפני דעתה דאנן סהדי דלאו משום אונסא דזוזי הוה מזבין לה והאי דעייל ונפיק ממהר הוא לגבות שלא יחזור בו הלוקח:
4
ה׳[דף ע"ח ע"א]
פשיטא בעי לזבוני במאה היה צריך למאה זוז ורצה למכור שדה קטנה בק' זוז ולא אשכח לזבוני במאה וזבן במאתים וקא עייל ונפיק אזוזי לא קנה דאנן סהדי דעל כרחו מכר המותר ויכול לומר לכך הייתי מחזר אחר המעות לקנות שדה אחרת קטנה תחתיה. אלא בעי לזבונא במאה ולא אשכח לה מיד ואי טרח הוה זבין במאה ולא טרח ומזבין במאתים וקא עייל ונפיק אזוזי במוכר שדהו מפני דעתה דמי כיון דמשום טירחא ואהדורי אחד הלוקחים ק' הוקל לו למכור את זו בלא דוחק מעות ש"מ לא היתה חביבה עליו או לא תיקו. ע"כ סגנון רבינו ש"י זצ"ל:
פשיטא בעי לזבוני במאה היה צריך למאה זוז ורצה למכור שדה קטנה בק' זוז ולא אשכח לזבוני במאה וזבן במאתים וקא עייל ונפיק אזוזי לא קנה דאנן סהדי דעל כרחו מכר המותר ויכול לומר לכך הייתי מחזר אחר המעות לקנות שדה אחרת קטנה תחתיה. אלא בעי לזבונא במאה ולא אשכח לה מיד ואי טרח הוה זבין במאה ולא טרח ומזבין במאתים וקא עייל ונפיק אזוזי במוכר שדהו מפני דעתה דמי כיון דמשום טירחא ואהדורי אחד הלוקחים ק' הוקל לו למכור את זו בלא דוחק מעות ש"מ לא היתה חביבה עליו או לא תיקו. ע"כ סגנון רבינו ש"י זצ"ל:
5