אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא רנ״בOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 252
א׳וזה לשון פר"ח. אם בדרך הליכתה ניטלה פי' אם פגעו בה בדרך הליכתה ואילו לא פגעוה בדרך לא היו מחפשים אחריה אומר לו ממך ניטלה. אבל אם היו מחפשים אחריה ומצאוה ואנסוה מחמת המשכיר הוא. שאפי' אם היתה בביתו משם היו נוטלים אותה. לפיכך חייב המשכיר להעמיד החמור לשוכר. וקיימא לן דכל היכי דפליגי רב ושמואל ולא איתמר הילכתא כחד מינייהו הילכתא כשמואל בממון. הרב ר' אלחנן זצ"ל כתב בשם רבינו יצחק אביו זצ"ל דנראה לו כפר"ח זצ"ל:
1
ב׳[דע"ט א']
תניא רשב"א אומ' השוכר את החמור לרכוב עלי' והבריק' או שנשתטתה חייב להעמיד לו חמור שמא תפול תחתיו בגשר או תשליכנו באחת הפחתים. א"ר פפא לכלי זכוכי' כלרכוב עליה דמי. אמר רבב"ח א"ר השוכ' את החמו' לרכוב עלי' ומתה לו בחצי הדרך ואין לו לשוכר על המשכיר אלא תרעומות שהשכיר לו חמור כחושה. היכי דמי אי דשכיח למיגר אחרת כאן תרעומות מאי עיבדתיה. אי דלא שכיח לאוגרי אגרא בעי למיתב ליה. לעולם דלא שכיח לאוגרי ומשום דא"ל אילו בעית למיתא עד הכא לאו אגרא הוה יהבת אי דא"ל חמור סתם ניגר לי' חמור אחר. לא צריכ' דא"ל חמור זה אם יש בדמיה של נבילה ליקח חמור כל שהוא יקח וישלם תנאו כשאין בדמיה ליקח ואם יש לשכור ימכור שוכר זה את נבילה באשר הוא שם וישכור חמור לעצמו. רב לטעמיה דאמר לא מכלינן קרנא. וכי תנן נמי במתני' חייב להעמיד לו חמור. היכא דמתה בעודה בבית הבעלים דמוסיף ולוקח חמור ולא כליא קרנא. אבל למוכרה ולהוציא הדמים לשכור אחרת לא דאיתמר השוכר את החמור ומתה לו בחצי הדרך אמר רב אם יש בדמיה ליקח יקח לשכור אל ישכור ושמואל אמר אף לשכור ישכור. במאי קמיפלגי מר סבר לא מכלינן קרנא ושמואל אמר מכלינן קרנא. כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל אם אין בדמיה לא ליקח ולא לשכור נותן לו שכרו של חצי הדרך משום דא"ל אילו בעית למיתא עד הכא לאו אגרא בעית למיתב לי. הילכך נותן לו שכרו של חצי הדרך ואין לו על המשכיר אלא תרעומות. והוא דא"ל חמור זה אני משכיר לך. אבל א"ל חמור סתם חייב להעמיד לו אחר אע"פ שאין בדמיה לא ליקח ולא לשכור. והילכתא כשמואל דאמר מכלינן קרנא דקיי"ל הילכתא כשמואל בדיני. ואי קשיא לך הא דגרסי' בפ' המקבל בענין ההוא דמישכן לי' פרדיסא לחבריה לעשר שנים וקש לחמש שנין אביי אמר פירא הוי רבא אמר קרנא הוי וילקח בו קרקע והוא אוכל פירות דשמעינן מינה דבין לאביי ובין לרבא תרוייהו אית להו דלא מכלינן קרנא. התם אפשר לזבוניה ולמיזבן ארעא ומיכל מינה פירא. אבל הכא דלא אפשר דשמואל נמי לא אמר דמכלינן קרנא אלא היכא דאין בדמיה ליקח. הא יש בדמיה ליקח יקח ואל ישכור. עכ"ל:
תניא רשב"א אומ' השוכר את החמור לרכוב עלי' והבריק' או שנשתטתה חייב להעמיד לו חמור שמא תפול תחתיו בגשר או תשליכנו באחת הפחתים. א"ר פפא לכלי זכוכי' כלרכוב עליה דמי. אמר רבב"ח א"ר השוכ' את החמו' לרכוב עלי' ומתה לו בחצי הדרך ואין לו לשוכר על המשכיר אלא תרעומות שהשכיר לו חמור כחושה. היכי דמי אי דשכיח למיגר אחרת כאן תרעומות מאי עיבדתיה. אי דלא שכיח לאוגרי אגרא בעי למיתב ליה. לעולם דלא שכיח לאוגרי ומשום דא"ל אילו בעית למיתא עד הכא לאו אגרא הוה יהבת אי דא"ל חמור סתם ניגר לי' חמור אחר. לא צריכ' דא"ל חמור זה אם יש בדמיה של נבילה ליקח חמור כל שהוא יקח וישלם תנאו כשאין בדמיה ליקח ואם יש לשכור ימכור שוכר זה את נבילה באשר הוא שם וישכור חמור לעצמו. רב לטעמיה דאמר לא מכלינן קרנא. וכי תנן נמי במתני' חייב להעמיד לו חמור. היכא דמתה בעודה בבית הבעלים דמוסיף ולוקח חמור ולא כליא קרנא. אבל למוכרה ולהוציא הדמים לשכור אחרת לא דאיתמר השוכר את החמור ומתה לו בחצי הדרך אמר רב אם יש בדמיה ליקח יקח לשכור אל ישכור ושמואל אמר אף לשכור ישכור. במאי קמיפלגי מר סבר לא מכלינן קרנא ושמואל אמר מכלינן קרנא. כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל אם אין בדמיה לא ליקח ולא לשכור נותן לו שכרו של חצי הדרך משום דא"ל אילו בעית למיתא עד הכא לאו אגרא בעית למיתב לי. הילכך נותן לו שכרו של חצי הדרך ואין לו על המשכיר אלא תרעומות. והוא דא"ל חמור זה אני משכיר לך. אבל א"ל חמור סתם חייב להעמיד לו אחר אע"פ שאין בדמיה לא ליקח ולא לשכור. והילכתא כשמואל דאמר מכלינן קרנא דקיי"ל הילכתא כשמואל בדיני. ואי קשיא לך הא דגרסי' בפ' המקבל בענין ההוא דמישכן לי' פרדיסא לחבריה לעשר שנים וקש לחמש שנין אביי אמר פירא הוי רבא אמר קרנא הוי וילקח בו קרקע והוא אוכל פירות דשמעינן מינה דבין לאביי ובין לרבא תרוייהו אית להו דלא מכלינן קרנא. התם אפשר לזבוניה ולמיזבן ארעא ומיכל מינה פירא. אבל הכא דלא אפשר דשמואל נמי לא אמר דמכלינן קרנא אלא היכא דאין בדמיה ליקח. הא יש בדמיה ליקח יקח ואל ישכור. עכ"ל:
2