אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא רפ״דOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 284
א׳וכך המסקנא וכן פר"ח דנדחית אותה סברא דבעא למימר הא איסורא איכא כך היא הלכה לפירש"י זצ"ל דפירש גוי הדש בפרתו של ישראל דהיינו תבואה של גוי. והרב ר' אלחנן זצ"ל כתב בשם רבינו יצחק אביו זצ"ל חסום פרתי ודוש בה תבואתי דמי קא"ל דוש בה תבואתך פשיטא דשרי דאמאי לא מצי למימר שיעשה איסור שאינו מצוה שלא לעשותו כיון שאין הישראל מפסיד כלום אין אינה חסומה שאין התבואה שלו וכי לא יאמר לו אכול נבילות אלא דא"ל ודוש בה תבואתי קמיבעיא ליה משום שהתבואה שלו. מיהו אומר רבי דלא דמי לגוי אוכל נבילות דהתם ודאי לא שייך אמירה לגוי שבות שהישראל עצמו יכול ליתן נבילה בפיו של גוי. אבל הכא אותו דבר עצמו שמצוה לגוי לעשות אינו יכול לעשו'. והילכך אין מיכן ראיה נמי שיוכל לומר לגוי בשבת עשה מלאכה זו בשבת לצורך עצמך דאף על גב דהכא מוכח דבשאר מצות נמי שייך אמירה לגוי שבות כמו בשבת. אפי' הכי דבר פשוט שיכול לומר לגוי אכול נבילה אלמא ליכא שבות דאמירה. ואני הייתי רוצה להביא ראיה דמותר דאמ' בירוש' דגיטין גבי מחזיקין גוים בשביעי' דא"ל חרוש מינה טבות ואנא נסיב לה מינך בתר שביעיתא אלמא דשרי למימר ליה חרוש בשביעית ור' אומר אין זה אלא דרכי שלום שכבר הוא חורש אבל אין לו לצוות ולחרוש עכ"ל. הילכך מסקנא דשמעתין כדברי רש"י זצ"ל דמיירי בגוי הדש תבואתו של עצמו אבל גוי הדש תבואה של ישראל וא"ל ישראל חסום פרתי ודוש בה איסורא היא ועבירה נמי איכא:
1
ב׳[שם]
בעו מיניה מרב ששת היתה אוכלת ומתרזת פי' שמוציאה ריעי צלול כמים שהחיטים קשים לה. משום דמעלו לה והא לא מעלו לה וליכא עבירת בל תחסום או דילמ' משום דחזיא ומצטער' ואיכא עבירת בל תחסום. א"ל רב ששת תניתוה ר' שמעון בן יוחי אומר מביא כרשינין ותולה לה שהכרשינין יפות לה מן הכל ש"מ משום דמעלו לה הוא ש"מ:
בעו מיניה מרב ששת היתה אוכלת ומתרזת פי' שמוציאה ריעי צלול כמים שהחיטים קשים לה. משום דמעלו לה והא לא מעלו לה וליכא עבירת בל תחסום או דילמ' משום דחזיא ומצטער' ואיכא עבירת בל תחסום. א"ל רב ששת תניתוה ר' שמעון בן יוחי אומר מביא כרשינין ותולה לה שהכרשינין יפות לה מן הכל ש"מ משום דמעלו לה הוא ש"מ:
2