אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא רפ״גOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 283
א׳כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל ודוקא מקשאות עקורין אבל מחוברין אינו אוכל כלל דקיי"ל כשמואל דאמ' משמר לאו כעושה מעשה מלאכה דמי כדבעינן למימר לקמן עכ"ל:
1
ב׳[שם ע"ב]
ת"ר הפועלים שהיו עודרין בתאנים ונודרין בתמרים ובוצרין בענבים ומוסקין בזיתים הרי אלו אוכלין ופטורין מן המעשר. ולא אמרי' שזה מקח הוא שאין זה תנאי שכרו אלא התורה זיכתה להם. בפיתן לא יאכלו לפי שאוכלין הרבה לא יספות במלח ויאכל דהוה ליה כענבים ודבר אחר:
ת"ר הפועלים שהיו עודרין בתאנים ונודרין בתמרים ובוצרין בענבים ומוסקין בזיתים הרי אלו אוכלין ופטורין מן המעשר. ולא אמרי' שזה מקח הוא שאין זה תנאי שכרו אלא התורה זיכתה להם. בפיתן לא יאכלו לפי שאוכלין הרבה לא יספות במלח ויאכל דהוה ליה כענבים ודבר אחר:
2
ג׳[שם]
ת"ר פרות המרכסאות בתבואה שורין שעורין במים ומייבשין אותן בתנור ודשין אותן בפרות להסיר קליפתן והוא חושלא אינו עובר משום לא תחסום. אבל מפני מראית העין שלא יאמרו עליו שהוא חוסם מביא מלא אגרוף מאותו מין ותולה לה בקרטילין שבפיה שק או טרסקל תולה בצוארה והמאכל בתוכה ואוכלת ר' שמעון בן יוחי אומר מביא כרשינין ותולה לה מפני שהן יפות לה מן הכל:
ת"ר פרות המרכסאות בתבואה שורין שעורין במים ומייבשין אותן בתנור ודשין אותן בפרות להסיר קליפתן והוא חושלא אינו עובר משום לא תחסום. אבל מפני מראית העין שלא יאמרו עליו שהוא חוסם מביא מלא אגרוף מאותו מין ותולה לה בקרטילין שבפיה שק או טרסקל תולה בצוארה והמאכל בתוכה ואוכלת ר' שמעון בן יוחי אומר מביא כרשינין ותולה לה מפני שהן יפות לה מן הכל:
3
ד׳[דף צ' ע"א]
גוי הדש בפרתו של ישראל אינו עובר משום בל תחסום פירש"י זצ"ל הבעלים שאמרו לו חסום פרתי ודוש בה תבואה שלך אין עליו עבירה דבל תחסום. וישראל הדש בפרתו של גוי עובר משום בל תחסום. לכאורה משמע דסיפא דומי' דרישא שהגוי דש תבואה של עצמו אז דוקא עובר. אבל ישראל הדש בפרתו של גוי תבואה של גוי הכי נמי דאינו עובר. וקשה קצת ליפלוג וליתני בדידה ישראל הדש בפרתו של גוי עובד משום בל תחסום בד"א בזמן שהוא דש תבואה של עצמו אבל אם הוא דש תבואה של גוי אינו עובר. ושמא הא מילתא דפשיטא היא ולא איצטריכא ליה למיתני. וישראל שאמר לגוי חסום פרתי ודוש בה תבואה שלך אפי' לכתחילה שרי למימר ליה הכי ואפי' איסורא ליכא כדמוכח לקמן. דאיבעיא להו מהו שיאמר אדם לגוי חסום פרתי ודוש בה מי אמרי' אמירה לגוי שבות ה"מ לענין שבת דאיסור סקילה אבל חסימה דאיסור לאו לא או דילמא לא שנא. ת"ש גוי הדש בפרתו של ישראל אינו עובר משום בל תחסום מעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא ודחינן בדין הוא דאיסורא נמי ליכא ואיידי דבעי למיתני סיפא עובר תנא נמי רישא אינו עובר:
גוי הדש בפרתו של ישראל אינו עובר משום בל תחסום פירש"י זצ"ל הבעלים שאמרו לו חסום פרתי ודוש בה תבואה שלך אין עליו עבירה דבל תחסום. וישראל הדש בפרתו של גוי עובר משום בל תחסום. לכאורה משמע דסיפא דומי' דרישא שהגוי דש תבואה של עצמו אז דוקא עובר. אבל ישראל הדש בפרתו של גוי תבואה של גוי הכי נמי דאינו עובר. וקשה קצת ליפלוג וליתני בדידה ישראל הדש בפרתו של גוי עובד משום בל תחסום בד"א בזמן שהוא דש תבואה של עצמו אבל אם הוא דש תבואה של גוי אינו עובר. ושמא הא מילתא דפשיטא היא ולא איצטריכא ליה למיתני. וישראל שאמר לגוי חסום פרתי ודוש בה תבואה שלך אפי' לכתחילה שרי למימר ליה הכי ואפי' איסורא ליכא כדמוכח לקמן. דאיבעיא להו מהו שיאמר אדם לגוי חסום פרתי ודוש בה מי אמרי' אמירה לגוי שבות ה"מ לענין שבת דאיסור סקילה אבל חסימה דאיסור לאו לא או דילמא לא שנא. ת"ש גוי הדש בפרתו של ישראל אינו עובר משום בל תחסום מעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא ודחינן בדין הוא דאיסורא נמי ליכא ואיידי דבעי למיתני סיפא עובר תנא נמי רישא אינו עובר:
4