אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא רפ״בOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 282
א׳ירוש' על דעתיה דר' יוחנן בר מתיא. אדם שהולך לקדש אשה ממקום אחר צריך להתנאות עמה ולומר לה על מנת תעבדא כן וכן ואכלה כן וכן. מתני' רשב"ג אומר לא היה צריך הכל כמנהג המדינה. ירוש' אמר ר' הושעיא זאת אומרת שהמנהג מבטל הלכה. פי' אף על פי שמדין הלכה חייב ליתן להם מזונות כסעודת שלמה בשעתו אם לא התנה אפילו הכי הואיל ונהגו ליתן להם כמו שבעל הבית עצמו אוכל הלך אחד המנהג כי המנהג מבטל הלכה. א"ר אמי כל המוציא מחבירו עליו הראיה חוץ מזו:
1
ב׳[דף פ"ז ע"א]
הכל לאתויי מאי. לאתויי הא דת"ר השוכר את הפועל וא"ל הרי שכרך עלי כאחד ושנים מבני העיר נותן כפחות שבשכירות דברי ר' יהושע וחכמים אמרים משמנין ביניהם. פירש"י זצ"ל משמנין לא בפחות ולא ביותר אלא כמנהג המדינה כבינונים. ופר"ח זצ"ל כתב משמנין מחשבין הגדול שבשכירות [והקטן] וכולל זה עם זה ונותן לו חציו של שניהם וזהו בינוני:
הכל לאתויי מאי. לאתויי הא דת"ר השוכר את הפועל וא"ל הרי שכרך עלי כאחד ושנים מבני העיר נותן כפחות שבשכירות דברי ר' יהושע וחכמים אמרים משמנין ביניהם. פירש"י זצ"ל משמנין לא בפחות ולא ביותר אלא כמנהג המדינה כבינונים. ופר"ח זצ"ל כתב משמנין מחשבין הגדול שבשכירות [והקטן] וכולל זה עם זה ונותן לו חציו של שניהם וזהו בינוני:
2
ג׳[שם]
מתני' אלו פועלים אוכלים ממה שעוסקים בו מן התורה. העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה כשתולשין אותו ובתלוש מן הקרקע עד שלא נגמרה מלאכתן למעשר ואם בר חלה הוא עד שלא נגמרה מלאכתו לחלה ובדבר שגידולו מן הארץ. אלו שאין אוכלין העושה במחובר לקרקע בשעה שאינה גמר מלאכה כגון המנכש בבצלים. ובתלוש מן הקרקע מאחר שנגמרה מלאכתו כגון נתפרסו עגוליו. ובדבר שאין גידולו מן הארץ כגון החולב בהמותיו והמגבן:
מתני' אלו פועלים אוכלים ממה שעוסקים בו מן התורה. העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה כשתולשין אותו ובתלוש מן הקרקע עד שלא נגמרה מלאכתן למעשר ואם בר חלה הוא עד שלא נגמרה מלאכתו לחלה ובדבר שגידולו מן הארץ. אלו שאין אוכלין העושה במחובר לקרקע בשעה שאינה גמר מלאכה כגון המנכש בבצלים. ובתלוש מן הקרקע מאחר שנגמרה מלאכתו כגון נתפרסו עגוליו. ובדבר שאין גידולו מן הארץ כגון החולב בהמותיו והמגבן:
3
ד׳[שם ע"ב]
תניא כי תבא בכרם רעך נאמר כאן כי תבא ונאמר להלן כי תבא עליו השמש מה להלן בפועל הכתוב מדבר אף כאן בפועל הכתוב מדבר. כרם רעך ואל כליך לא תתן ולא כרם עכומ"ז שמותר ליתן. הניחא למ"ד גזל עכומ"ז אסור היינו דאיצטריך קרא למישרי פועל אלא למ"ד גזל עכומ"ז מותר השתא גזילה מותרת פועל מיבעיא. מוקים לה בכרם רעך ולא של הקדש דאסור לאכול. ואכלת ולא מוצץ היין לזרוק החרצנים וזגין. ענבים ולא ענבים ודבר אחר לטבל בהן ענבים במלח למתקן שיאכלו הרבה. בנפשך כן נפשו של פועל. מה נפשך אוכל ופטור מן המעשר דהא לא נגמרה מלאכתו למעשר דתנן יין משירד לבור. אף פועל אוכל ופטור ולא אמרינן הואיל ובאגריה אכיל ועל כרחו של בעל הבית הוי כמקח ומקח קובע למעשר אף דבר שלא נגמרה מלאכתו דכיון דזבניה אחשביה. שבעך ולא אכילה גסה. ואל כליך לא תתן בשעה שאתה נותן לכליו של בעל הבית אתה אוכל. בשעה שאי אתה נותן לכליו של בעל הבית אי אתה אוכל:
תניא כי תבא בכרם רעך נאמר כאן כי תבא ונאמר להלן כי תבא עליו השמש מה להלן בפועל הכתוב מדבר אף כאן בפועל הכתוב מדבר. כרם רעך ואל כליך לא תתן ולא כרם עכומ"ז שמותר ליתן. הניחא למ"ד גזל עכומ"ז אסור היינו דאיצטריך קרא למישרי פועל אלא למ"ד גזל עכומ"ז מותר השתא גזילה מותרת פועל מיבעיא. מוקים לה בכרם רעך ולא של הקדש דאסור לאכול. ואכלת ולא מוצץ היין לזרוק החרצנים וזגין. ענבים ולא ענבים ודבר אחר לטבל בהן ענבים במלח למתקן שיאכלו הרבה. בנפשך כן נפשו של פועל. מה נפשך אוכל ופטור מן המעשר דהא לא נגמרה מלאכתו למעשר דתנן יין משירד לבור. אף פועל אוכל ופטור ולא אמרינן הואיל ובאגריה אכיל ועל כרחו של בעל הבית הוי כמקח ומקח קובע למעשר אף דבר שלא נגמרה מלאכתו דכיון דזבניה אחשביה. שבעך ולא אכילה גסה. ואל כליך לא תתן בשעה שאתה נותן לכליו של בעל הבית אתה אוכל. בשעה שאי אתה נותן לכליו של בעל הבית אי אתה אוכל:
4
ה׳[דף פ"ח ע"ב]
אשכחן אדם במחובר דכתי' כי תבא בכרם רעך ושור בתלוש דכת' לא תחסום שור בדישו. אדם בתלוש ושור במחובר מנלן אמר רבינא מכדי שור שור משבת גמר ליכתוב רחמנא לא תדוש בחסימה שור דכתב רחמנא למה לי לאקושי חוסם לנחסם ונחסם לחוסם. מה חוסם אוכל במחובר אף נחסם אוכל במחובר ומה נחסם אוכל בתלוש אף חוסם אוכל בתלוש. פירש"י זצ"ל מכדי כל מילי איתנהו בחסימה כלומר על כרחין שור לאו דוקא דכל שאר בהמות נמי איתנהו באזהרת חסימה דילפי שור משור משבת בפ' שור שנגח וכיון דשור לאו דוקא למה לי דכתביה רחמנא לא תדוש כו':
אשכחן אדם במחובר דכתי' כי תבא בכרם רעך ושור בתלוש דכת' לא תחסום שור בדישו. אדם בתלוש ושור במחובר מנלן אמר רבינא מכדי שור שור משבת גמר ליכתוב רחמנא לא תדוש בחסימה שור דכתב רחמנא למה לי לאקושי חוסם לנחסם ונחסם לחוסם. מה חוסם אוכל במחובר אף נחסם אוכל במחובר ומה נחסם אוכל בתלוש אף חוסם אוכל בתלוש. פירש"י זצ"ל מכדי כל מילי איתנהו בחסימה כלומר על כרחין שור לאו דוקא דכל שאר בהמות נמי איתנהו באזהרת חסימה דילפי שור משור משבת בפ' שור שנגח וכיון דשור לאו דוקא למה לי דכתביה רחמנא לא תדוש כו':
5
ו׳[דף פ"ט ע"א]
ת"ר דייש מה דייש מיוחד דבר שגידולי קרקע גמר מלאכה זו היא שעת גמר דישה ולאו לענין מעשר דאכתי מחוסר מירוח פועל אוכל בו. אף כל שגידולי קרקע בשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו. יצא אדם החולב והמחבץ והמגבן שאין גידולי קרקע ואין פועל אוכל בו:
ת"ר דייש מה דייש מיוחד דבר שגידולי קרקע גמר מלאכה זו היא שעת גמר דישה ולאו לענין מעשר דאכתי מחוסר מירוח פועל אוכל בו. אף כל שגידולי קרקע בשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו. יצא אדם החולב והמחבץ והמגבן שאין גידולי קרקע ואין פועל אוכל בו:
6
ז׳[שם]
ת"ר דייש מה דייש מיוחד דבר שבשעת גמר פועל אוכל בו שעכשיו גומר מלאכתו ומתני' לאחר גמר מלאכתו קאמר דאין אוכלין כגון נתפרסו עגולין אף כל דבר שבשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו. יצא המנכש בשומין ובבצלים שעוקר מביניהם שאר ירקות שאינם יפים הואיל שאין גמר מלאכתו אין פועל אוכל בו. למה לי מואל כליך לא תתן נפקא. צריכא אע"ג דקא משליף קטיני בוכיני אלימי יש בבצלים שמסתרסין ולא יהו גסין לעולם ועוקרין אותן מבין הגדולים להרחיב להם מקום ולהתפשט דאיכא השתא נתינה לכליו של בעל הבית ולא מימעטי מואל כליך. וממעט להו מדייש דלאו שעת גמר מלאכה דעיקר פעולה משום תיקון גדולים הוא שהם מחוברים ועומדים:
ת"ר דייש מה דייש מיוחד דבר שבשעת גמר פועל אוכל בו שעכשיו גומר מלאכתו ומתני' לאחר גמר מלאכתו קאמר דאין אוכלין כגון נתפרסו עגולין אף כל דבר שבשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו. יצא המנכש בשומין ובבצלים שעוקר מביניהם שאר ירקות שאינם יפים הואיל שאין גמר מלאכתו אין פועל אוכל בו. למה לי מואל כליך לא תתן נפקא. צריכא אע"ג דקא משליף קטיני בוכיני אלימי יש בבצלים שמסתרסין ולא יהו גסין לעולם ועוקרין אותן מבין הגדולים להרחיב להם מקום ולהתפשט דאיכא השתא נתינה לכליו של בעל הבית ולא מימעטי מואל כליך. וממעט להו מדייש דלאו שעת גמר מלאכה דעיקר פעולה משום תיקון גדולים הוא שהם מחוברים ועומדים:
7
ח׳[שם]
תניא אידך מה דייש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה פועל אוכל בו אף כל דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה פועל אוכל בו יצא הבודל בתמרים ובגרוגרות שמדבקות זו בזו ומבדילן במגריפה הואיל ונגמרה מלאכתו למעשר אין פועל אוכל בו. והתניא הבודל בתמרים ובגרוגרות פועל אוכל בו. אמר רב פפא כי תניא ההיא בתוחלני תמרים רעים שאינן מתבשלים באילן לעולם ומכניסן לקיום בכלי של כפות תמרים ובשמן חולתות ומתחממות ומתבשלות וקודם שנתלשו קאמר דהבודל בהן פועל אוכל בם דלא נגמרה מלאכתו למעשר:
תניא אידך מה דייש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה פועל אוכל בו אף כל דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה פועל אוכל בו יצא הבודל בתמרים ובגרוגרות שמדבקות זו בזו ומבדילן במגריפה הואיל ונגמרה מלאכתו למעשר אין פועל אוכל בו. והתניא הבודל בתמרים ובגרוגרות פועל אוכל בו. אמר רב פפא כי תניא ההיא בתוחלני תמרים רעים שאינן מתבשלים באילן לעולם ומכניסן לקיום בכלי של כפות תמרים ובשמן חולתות ומתחממות ומתבשלות וקודם שנתלשו קאמר דהבודל בהן פועל אוכל בם דלא נגמרה מלאכתו למעשר:
8
ט׳[שם]
תניא אידך דייש מה דייש מיוחד דבר שלא נגמר' מלאכתו לחלה ופועל אוכל בו אף כל דבר שלא נגמר' מלאכתו לחלה פועל אוכל בו. יצא הלש משנתן מים וגילגל נתחייבה בחלה ועדיין היא צריכה ללוש ולשוף הרבה והמקטף ועורך וטח פניה במים והאופה שנגמרה מלאכתו לחלה אין הפועל אוכל בהן. ופרכי' והלא נגמרה מלאכתו למעשר. אמר רבא כרוך ותני דייש מה דייש מיוחד שלא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה פועל אוכל בו יצא הבודל בתמרים ובגרוגרות והלש והמקטף והאופה ונגמר' מלאכתו למעשר ולחלה אין פועל אוכל בו:
תניא אידך דייש מה דייש מיוחד דבר שלא נגמר' מלאכתו לחלה ופועל אוכל בו אף כל דבר שלא נגמר' מלאכתו לחלה פועל אוכל בו. יצא הלש משנתן מים וגילגל נתחייבה בחלה ועדיין היא צריכה ללוש ולשוף הרבה והמקטף ועורך וטח פניה במים והאופה שנגמרה מלאכתו לחלה אין הפועל אוכל בהן. ופרכי' והלא נגמרה מלאכתו למעשר. אמר רבא כרוך ותני דייש מה דייש מיוחד שלא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה פועל אוכל בו יצא הבודל בתמרים ובגרוגרות והלש והמקטף והאופה ונגמר' מלאכתו למעשר ולחלה אין פועל אוכל בו:
9
י׳[שם]
איבעיא להו מהו שיהבהב באור ויאכל מי הוי כענבים ודבר אחר או לא. היכא דבטל ממלאכתו ומהבהב לא קא מיבעיא לן כי קא מיבעיא לן היכא דאשתו ובניו דמהבהבו ולא בטל ממלאכתו מאי. ולא איפשטא. הילכך יהבהבו ליה. תניא בתוספתא דמכילתין בפ' השוכר את הפועל אין הפועל רשאי לעשות מלאכתו בלילה ולהשכיר עצמו ביום לחרוש בפרתו ערבית ולהשכירה שחרית. ולא יהא מרעיב ומסגף עצמו ומאכיל את מזונותיו לבניו מפני גזל מלאכתו של בעל הבית. רשאין פועלין לאכול בציר כדי שיאכלו ענבים הרבה. ורשאי בעל הבית להשקותן יין כדי שיאכלו ענבים. רשאי בעל הפרה להרעיב ולסנף פרתו כדי שתאכל הרבה בשעה שהיא דשה. ורשאי בעל הבית להאכילה פקיעי עמיר כדי שלא תאכל הרבה בשעה שדשה. חמור וגמל אוכלין ממשאוי שעל גבן בדרך הליכתן ואין חוששין ובלבד שלא יטול בידו ויאכילם. היה משמר ארבעה וחמשה מקשאות ומדלעות לא ימלא כריסו מאחר מהן אלא אוכל מכל אחד ואחד לפי חשבון:
איבעיא להו מהו שיהבהב באור ויאכל מי הוי כענבים ודבר אחר או לא. היכא דבטל ממלאכתו ומהבהב לא קא מיבעיא לן כי קא מיבעיא לן היכא דאשתו ובניו דמהבהבו ולא בטל ממלאכתו מאי. ולא איפשטא. הילכך יהבהבו ליה. תניא בתוספתא דמכילתין בפ' השוכר את הפועל אין הפועל רשאי לעשות מלאכתו בלילה ולהשכיר עצמו ביום לחרוש בפרתו ערבית ולהשכירה שחרית. ולא יהא מרעיב ומסגף עצמו ומאכיל את מזונותיו לבניו מפני גזל מלאכתו של בעל הבית. רשאין פועלין לאכול בציר כדי שיאכלו ענבים הרבה. ורשאי בעל הבית להשקותן יין כדי שיאכלו ענבים. רשאי בעל הפרה להרעיב ולסנף פרתו כדי שתאכל הרבה בשעה שהיא דשה. ורשאי בעל הבית להאכילה פקיעי עמיר כדי שלא תאכל הרבה בשעה שדשה. חמור וגמל אוכלין ממשאוי שעל גבן בדרך הליכתן ואין חוששין ובלבד שלא יטול בידו ויאכילם. היה משמר ארבעה וחמשה מקשאות ומדלעות לא ימלא כריסו מאחר מהן אלא אוכל מכל אחד ואחד לפי חשבון:
10