אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא רפ״אOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 281
א׳וכתב הרב ר' ברוך מריגנשפורג זצ"ל בשם פר"ח זצ"ל ושערים דרב האיי גאון זצ"ל דלשנות המנהג אפי' במינו אינו נאמן. וכתב כמו כן אפי' תפס לא מהני לשנות המנהג. ואין להקשות מהא דאמרי' בכתובות ליעביד קמי בתולה ולא ליעביד קמי בעולה. זימנין דתפסה ואמ' האי דלא עבדיי קמיי איתניסו דהיינו משמע דתפיסה מהני לשנות המנהג לאו פירכא היא דהתם אין לשנות המנהג שהרי לא עשו. אבל אם עשו שלא כמנהג זהו שינוי. ותדע דכשעשו לבעולה או אפילו תפסה אינה נאמנת לומר שינו לי המנהג שהעבירו לפניי חבית מגולה. אלמא דכל לשנות המנהג תפיסה לא מהני. ור"ת זצ"ל אומר דיש מנהנים שלא לסמוך עליהם כדפרי' בתחילת בבא בתרא. מתני' מעשה בר' יוחנן בר מתיה שאמר לבנו צא ושכור לי פועלים הלך ופסק להן מזונות וכשבא אצל אביו אמר אפילו אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו לא יצאתה ידי חובתך עמהם שהם בני אברהם יצחק ויעקב. אלא עד שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להם על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד. ופרכי' מעשה לסתור וכי דרך בני אדם להביא מעשה על דבריו לראיה לסתור. חסורי מיחסרא והכי קתני ואם פסק מזונות מזונות ריבה להו ומעשה בר' יוחנן בר מתי'. פרש"י זצ"ל ריבה להם יותר על המנהג דכיון דלא צריך אתנויי ואתני למזונות יתירי קאמר:
1