אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא רצ״אOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 291
א׳פר"ח זצ"ל ולית הילכתא כרבה אלא כרב חסדא ורבה בר רב הונא ורב פפא נמי עבד עובדא כוותייהו. וכן פסק רבינו יצחק אלפס זצ"ל. כתב הרב ר' אלחנן זצ"ל בשם אביו רבינו יצחק זצ"ל משמע דלא חשיב לה פשיעה אלא אבידה ולהכי מחייב ליה מטעמא דאדעתא דהכי יהבית לך אגר דתנן דתנטר לך נטירותא מעליא מדמייתי לה הכא וטור דאל"כ אמאי צווחו קמאי. הא מילתא דפשיטא היא שהן חייבים דאפי' שומר חנם חייב אלא משום אבידה הוא ודאי דמחייבו ליה דסבירא ליה כרבה דאמר בפ' הכונס לא הוי פשיעה ולא סבירא ליה כרב כהנא דאמ' פשיעה הוי גבי ההיא דנפלה לגינה והזיקה. עכ"ל:
1
ב׳[שם]
אייבו אפקיד כיתנא בי רוניא אזל שבו שמטיה מיני' שבו שם גנב וליסטים מזויין היה. לסוף הוכר הגנב אתא לקמיה דרב נחמן חייביה לשלם פרש"י חייביה לשלם הואיל והוכר הגנב ולא יפסיד כלום עליו לטרוח אחר הגנב עד שיוציא מידו. לימא פליגא דרב הונא בר אבין נגנבה באונס ואחר כך הוכר הגנב אם שומר חנם הוא נשבע אם שומר שכר הוא עושה עמו דין פרעון והיינו פליגא דהא רוניא שומר חנם הוא וחייביה רב נחמן. אמר רבא התם גברי דפרמוסקא הוו קיימי פי' אנשי השלטון היו שם והיה יכול לצעוק ולהציל:
אייבו אפקיד כיתנא בי רוניא אזל שבו שמטיה מיני' שבו שם גנב וליסטים מזויין היה. לסוף הוכר הגנב אתא לקמיה דרב נחמן חייביה לשלם פרש"י חייביה לשלם הואיל והוכר הגנב ולא יפסיד כלום עליו לטרוח אחר הגנב עד שיוציא מידו. לימא פליגא דרב הונא בר אבין נגנבה באונס ואחר כך הוכר הגנב אם שומר חנם הוא נשבע אם שומר שכר הוא עושה עמו דין פרעון והיינו פליגא דהא רוניא שומר חנם הוא וחייביה רב נחמן. אמר רבא התם גברי דפרמוסקא הוו קיימי פי' אנשי השלטון היו שם והיה יכול לצעוק ולהציל:
2