אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא ש׳Ohr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 300
א׳וכן פסק רבינו שמשון בשם רבינו יצחק בפרק המדיר דאין תנאי בחליצה ואע"ג דלא קיימיה לתנאיה הויא חליצה כשירה. וכן כתב פר"ח זצ"ל בפרק המדיר וזה לשונו מכל מקום אין תנאי בחליצה דהא דתני רבינא ס"פ ר"ג כ"ע יש תנאי בחליצה דיחויא הוא ולא סמכי' עליה דהוא העושה מעשה והיא החולצת ומי שאין המעשה תלוי בו אם יתנה אינו תנאי. דגרסינן בפרק איזהו נשך ההוא שכיב מרע דכתב גט לדביתהו ואתנח א"ל אמאי קא מתנחת אי קיימת דידך אנא. ואסיקנא כיון דלאו בדידה למישדא תנאה בגיטא לאו תנאה הוא כו' אבל אם אמר על מנת כן אני חולץ שתתן לי מאתים זוז ספיקא הוא עכ"ל. הרי פסק דאין תנאי בחליצה. מיהו אין לי ראיה מדבריו דתנאי דלאו אי איפשר לקיימו על ידי שליח לא הוי תנאי. שהרי הוא טעם מפני שאין בידה להתנות שאין המעשה תלוי בה. ולא מפני שאי איפשר לקיימו על ידי שליח. ותו שכתב שאם אמר על מנת כן אני חולץ שתתן לי מאתים זוז ספיקא הוי אלמא לא פשיטא ליה דתנאי דלא איפשר לקיימו על ידי שליח לא הוי תנאי. מיהו סוגיא דתלמורא לא תלי טעמא אלא משום דלא איפשר לקיימו על ידי שליח וכן הלכה כל תנאי דלא איפשר לקיימו על ידי שליח הוה ליה כאילו לא התנה והמעשה קיים אע"פ שלא קיים התנאי כדמוכח במצות חליצה ובהמדיר וכדפסיק רבינו יצחק זצ"ל. וכן פסק רבינו תם זצ"ל דקיימא לן אין תנאי בחליצה. וקשה בפ' ר"ג דתניא החולץ ליבמתו וחזר וקידשה ר' מאיר אומר אם קידשה לשם אישות צריכה הימנו גט לשום יבמות אינה צריכה הימנו גט וחכמים אומרים בין שקידשה לשום אישות בין שקידשה לשום יבמות צריכה הימנו גט. ואוקמה רב שרביא לפלוגתייהו בחליצה פסולה כגון שחלץ אחר הגט. מר סבר חליצה פסולה פוטרת ולרבנן אין חליצה פסולה פוטרת ולא אפקעתא לזיקא שפיר ויש אחריה כלום הילכך קני מאמר וצריכה ממנו גט. רב אשי אמר דכולי עלמא אין חליצה פסולה פוטרת והכא ביש תנאי בחליצה קמיפלגי שחלץ לה על מנת שתתן לו מאתים זוז מר סבר יש תנאי בחליצה ומר סבר אין תנאי בחליצה ואפילו לא נתנה לו הויא חליצה. הילכך לא תפוס מאמר שעשה בלשון זיקת יבמין אבתרה דהא אפקעתיה לזיקה ולרבנן יש תנאי וכל כמה דלא קיימתיה לא פקעה זיקה וכי א"ל התקדשי לי על ידי כסף זה בזיקת יבמין קני. רבינא אמר דכ"ע יש תנאי בחליצה והכא בתנאי כפול קמיפלגי מר סבר בעינן תנאי כפול ומר סבר לא בעינן תנאי כפול. והשתא תיקשי לך בין לרב אשי בין לרבינא דלרב אשי לר' אין תנאי בחליצה ולרבנן יש תנאי. וקיימא לן הלכה כר' מחבירו אבל לא מחבירו . ולרבינא לכ"ע יש תנאי א"כ קיימא לן תנאי דלא אפשר לקיימו על ידי שליח הוי תנאי. מיהו לא קשיא כי רש"י זצ"ל כתב לשם. ואף על גב דקיימא לן חליצה מוטעת כשירה הני תנאי לא סבירא להו. עכ"ל. רוצה לומר דרב אשי ורבינא טעמא דר' ורבנן קא מפרשי. אבל אינהו סבירא להו כר' יוחנן וכר' חייא דפ' מצות חליצה דאין תנאי בחליצה וחליצה מוטעת כשירה. ותנאי דלא אפשר לקיימו על ידי שליח הוה ליה כאילו לא התנה והמעשה קיים אע"פ שלא קיים התנאי. ורבינו תם זצ"ל ורבינו יצחק בר שמואל זצ"ל מפרשים דהא דמסיק רבינא דלכולי עלמא יש תנאי בחליצה לאו למימר דלא תהא מותרת לשוק בהא חליצה דודאי מותרת היא לשוק לרבינא אליבא דכולי עלמא אלא למימר דלהכי אהני תנאה דאכתי איכא עליה זיקת יבמין לענין לחול קידושין עלה כי אמר לה התקדשי בזיקת יבמין להצריכה גט מדרבנן. דאי לענין להתירה לשוק מיירי שמעתא דהתם איכא לאקשויי לרב שרביא ולרב אשי דמפלגי רבי ורבנן רב שרביא בחליצה פסולה ורב אשי ביש תנאי בחליצה דאדמפלגי רבי ורבנן בהחולץ ליבמתו ובקידושין לשם יבמות אי צריכה גט ליפלגו בלהתירה לשוק הואיל וטעמייהו נמי בהא תלוי השתא. ועוד תימא מה ראה רב אשי דאסיק לכ"ע חליצה פסולה אינה פוטרת ואפליג ר' ורבנן דברייתא למתני דהתם דקתני נתן גט וחלץ אין אחר החליצה כלום הוה ליה טפי לאסוקי חליצה פסולה פוטרת כדתנן מתניתין ופליג ביש תנאי כדהשתא. אלא ודאי הכי פירושא דשמעתין רב שרביא אמר חליצה פסולה קמיפלגי מר סבר חליצה פוטרת פי' מפקעת הזיקה לגמרי בכי קאמר לה התקדשי לי בזיקת יבמין אמר דלא ליהני הואיל וחליצה פסולה היא לענין שיחולו הקידושין מדרבנן מר סבר אינה פוטרת כלומר אינה מפקעת הזיקה דלהכי מהני הא דהויא פסולה דאכתי איכא קצת זיקין יבמין עלה מדרבנן לחול על הקידושין. אבל לענין להתירה לשוק כולי עלמא מודו דאין תנאי והשתא לא הוה מצי לאסוקי כולי עלמא חליצה פסולה פוטרת דאי פוטרת להפקיע הזיקה לגמרי כ"ש חליצה בתנאי שהיא כשירה יותר דהא חליצה פסולה איכא למ"ד צריכה לחזר על כל האחין מה שאין כן בחליצה על תנאי. רבינא אמר יש תנאי בחליצה ומילתא דרבינא נמי כי האי גוונא מיפדשא. הילכך איתבריר לן דאין תנאי בחליצה וכל תנאי דלא איפשר לקיימו על ידי שליח לא הוי תנאי. ושיהא תנאי כפול ושיהא תנאי בדבר אחד כההיא דפ' מי שאחזו דת"ר הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת על מנת שתחזירי לי את הנייר מגורשת. ואמר מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא. אמר אביי הא מני ר' מאיר היא דאמר בענין תנאי כפול והכא כגון דלא כפליה לתנאיה. מתקיף לה רבא טעמא דלא כפליה לתנאיה הא כפליה לתנאי לא הוי גיטא מכדי כל תנאי מהיכא גמרי' לה מתנאי בני גד ובני ראובן מה התם תנאי קודם למעשה אף כל תנאי קודם למעשה לאפוקי הכא דמעשה קודם לתנאי. מתקיף לה רב אדא בר אהבה טעמא דמעשה קודם לתנאי. הא תנאי קודם למעשה לא הוי גיטא. מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן לה מתנאי בני גד ובני ראובן מה התם תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר לאפוקי הכא דתנאי ומעשה בדבר אחד. אלא אמר רב אדא בר אהבה משום דתנאי ומעשה בדבר אחד. ותנן בפ' האומר בקידושין ר' מאיר אומר כל תנאי שאינו כבני גד ובני ראובן אינו תנאי שנא' ויאמר משה אליהם אם יעברו בני גד ובני ראובן כו' וכתיב אם לא יעברו חלוצים ר' חנני' בן גמליאל אומר צריך הדבר לאומרו שאם לא כן יש במשמע שאף בארץ כנען לא ינחלו. ושיהא הן קודם ללאו כההיא במי שאחזו דאתקין שמואל בגיטא בשכיב מרע אם לא מתי לא יהא גט אם מתי יהא גט. מתקיף לה רבא מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן לה מבני גד ובני ראובן מה התם הן קודם ללאו לאפוקי הכא דלאו קודם הן וכו'. הא למדת דלר' מאיר בעינן כל תנאי שיהא דומה לבני גד ובני ראובן בשבעה דברים. שלא יהא מתנה על מה שכתוב בתורה. ושיהא תנאי קודם למעשה. ושיהא אפשר לקיימו בסופו. ושיהא אפשר לקיימו על ידי שליח. ושיהא תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר. ושיהא הן קודם ללאו. ושיהא תנאי כפול. ופליג עליה ר' חנני' בן גמליאל בתנאי כפול בפ' האומר ור' יהודה במתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון בפ' הזהב ובפרק השוכר את הפועלים ובפרק אע"פ דתניא האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאין ליך עלי שאר כסות ועונה הרי זו מקודשת ותנאו בטל דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר בדבר של ממון תנאו קיים. וקיימא לן כר' מאיר דבעי בתנאי כפול כדמוכח בפרק מי שאחזו דת"ר הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת ע"מ שתחזירי לי את הנייר מגורשת. ופרכינן מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא ואוקמא אביי הא מני ר' מאיר היא דאמר בעינן תנאי כפול והכא כגון דלא כפליה לתנאיה ורבא נמי לא פליג אדאביי התם אלא בא לומר דאפי' לא כפליה לתנאיה לא הוי גיטא משום דמעשה קודם לתנאי. מדשקלי וטרו לשנויי ברייתא כר' מאיר. משמע לכאורה דסבירא להו כר' מאיר דאמר התם אתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט משום דבעי תנאי כפול. ורבא נמי סבר התם כדשמואל:
1