אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא שי״גOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 313

א׳מיכן פסק מורי רבינו אבי העזרי זצ"ל שאם המשאיל תפש לשואל שטיגריי"ף בלשון אשכנז בשעה שהוא עולה על הסוס שאין זה שאלה בבעלים שאין כוונתו של משאיל להנאת השואל אלא להנאת סוסו הוא מתכוין שלא יגליד עורו כשהוא עולה:
1
ב׳[שם]
מתני' השואל את הפרה שאלה חצי יום ושכרה חצי יום. שאלה היום ושכרה למחר. שאל אחת ושכר אחת ומתה. משאיל אומר שאולה מתה היום כשהיתה שאולה מתה בשעה שהיתה שאולה מתה והלה אומר איני יודע חייב לשלם. השוכר אומר שכורה מתה ביום שהיתה שכורה מתה בשעה שהיתה שכורה מתה והלה אומר איני יורדע פטור:
2
ג׳[שם ע"ב]
שמעת מינה מנה לי בידך והלה אומ איני יודע חייב לימא תהוי תיובתא דרב נחמן דאיתמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע רב הונא אמ' חייב ורב נחמן ור' יוחנן אמרי פטור. כדאמר רב נחמן כגון שיש עסק שבועה ביניהם ה"נ כשיש עסק שבועה ביניהם. והיכי דמי עסק שבועה כדאמר רבא דאמר רבא מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא חמשים זוז והשאר אומר איני יודע מתוך שאינו יכול לישבע משלם:
3
ד׳[דף צ"ח ע"א]
ומשכחת לה רישא בתרתי וסיפא בתלת. רישא בתרתי דא"ל שתי פרות מסרתי לך פלג' דיומא בשאלה ופלגא דיומא בשכירות. אי נמי חד יומא בשאלה וחד יומא בשכירות ומתו תרוייהו בשעת שאלה. א"ל שואל אין חדא בעידן שאלה מתה ואידך לא ידענא אי בעידן שאלה מתה אי בעידן שכורה מתה מתוך שאינו יכול לישבע משלם. סיפא בתלת דא"ל ג' פרות מסרתי לך תרתי בשאלה וחדא בשכירות ומתו הני תרתי דשאלה וא"ל שואל אין חדא דשאלה מתה ואידך לא ידענא אי דשאלה מתה והך דקיימא דשכירות ואי דשכירות מתה והך דקיימא דשאלה. דמתוך שאינו יכול לישבע משלם. בבא קמא ובפ"ק דכתובות פרש"י דלרב נחמן ולר' יוחנן משביעינן ליה שבועת היסת שכן הוא כדבריו שאינו יודע שהוא חייב לו:
4