אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא שכ״אOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 321
א׳כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל וכן הילכתא:
1
ב׳[שם ע"ב]
אמר רבא הני שקולאי דתברו חביתא דחמרא ביומא דשוקא מיזדבנא בחמשא בשאר יומי מיזדבנא בארבע. אהדריה ליה ביומא דשוקא אהדרו ליה חביתא דחמרא שיוכל למוכרה ביום השוק. בשאר יומי מהדרו ליה חמשא דאמ' להו אי הוה גבאי ביומא דשוקא חמשא הוה לי. ולא אמרן דמהדרי לי' חמשא אלא דלית ליה חנואה חמרא לזבוני דהשתא ודאי אילו אהדריה ניהליה הוה מזבין ליה. אבל הוה ליה חמרא לזבוני ולא זבין גלי דעתיה דלא הוה מזבין ולא משלמי אלא חביתא דחמרא וכי מהדרי ליה נמי חמשא מנכי להו חנוני מחמשא אגר טירחיה בפועל בטל כמה היה רוצה ליתן מי שעליו למכור יין חבית פרוטה פדוטה וישב בטל ודמי כדזניית' שנותנין למכריז על היין בעיד בשווקים וברחובות יש בבית פלו' יין למכור. ויש מפרשים שהיו צריכים לשכור אומנין לנקוב נקב בחבית מפני שהוא של חרס ולתקן בו ברזא הנך דמי מנכי להו שהרי פטרוהו מכל אלה:
אמר רבא הני שקולאי דתברו חביתא דחמרא ביומא דשוקא מיזדבנא בחמשא בשאר יומי מיזדבנא בארבע. אהדריה ליה ביומא דשוקא אהדרו ליה חביתא דחמרא שיוכל למוכרה ביום השוק. בשאר יומי מהדרו ליה חמשא דאמ' להו אי הוה גבאי ביומא דשוקא חמשא הוה לי. ולא אמרן דמהדרי לי' חמשא אלא דלית ליה חנואה חמרא לזבוני דהשתא ודאי אילו אהדריה ניהליה הוה מזבין ליה. אבל הוה ליה חמרא לזבוני ולא זבין גלי דעתיה דלא הוה מזבין ולא משלמי אלא חביתא דחמרא וכי מהדרי ליה נמי חמשא מנכי להו חנוני מחמשא אגר טירחיה בפועל בטל כמה היה רוצה ליתן מי שעליו למכור יין חבית פרוטה פדוטה וישב בטל ודמי כדזניית' שנותנין למכריז על היין בעיד בשווקים וברחובות יש בבית פלו' יין למכור. ויש מפרשים שהיו צריכים לשכור אומנין לנקוב נקב בחבית מפני שהוא של חרס ולתקן בו ברזא הנך דמי מנכי להו שהרי פטרוהו מכל אלה:
2
ג׳[דף ק' ע"א]
מתני' דמחליף פרה בחמור וילדה וכן המוכר שפחתו וילדה זה אומר משלקחתי ילדה וזה אומ' עד שלא מכרתי ילדה הרי זה יחלוקו. אמאי יחלוקו ליחזי ברשות דמאן דקיימא וליהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה. אמר רב חייא בר אבין א"ר שמואל בעומדת באגם שפחה נמי דקיימא בסימטא קרן זוית הסמוכה לרחבה ומוכרין בה בהמות ועבדים. ונוקמ' אחזקת דמרה קמא וליהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה הא מני סומכוס היא דאמר ממון המוטל בספק חולקין. וליתא לדסומכוס כדפרישי' בפרק שור שנגח את הפרה:
מתני' דמחליף פרה בחמור וילדה וכן המוכר שפחתו וילדה זה אומר משלקחתי ילדה וזה אומ' עד שלא מכרתי ילדה הרי זה יחלוקו. אמאי יחלוקו ליחזי ברשות דמאן דקיימא וליהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה. אמר רב חייא בר אבין א"ר שמואל בעומדת באגם שפחה נמי דקיימא בסימטא קרן זוית הסמוכה לרחבה ומוכרין בה בהמות ועבדים. ונוקמ' אחזקת דמרה קמא וליהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה הא מני סומכוס היא דאמר ממון המוטל בספק חולקין. וליתא לדסומכוס כדפרישי' בפרק שור שנגח את הפרה:
3
ד׳[שם]
מתני' היו לו שני עבדים אחד גדול ואחד קטן וכן שני שדות אחת גדולה ואחת קטנה הלוקח אומר גדול לקחתי והלה אומר איני יודע זכה בגדול. המוכר אומר קטן מכרתי והלה אומר איני יודע זכה הלה בקטן. זה אומר גדול וזה אומר קטן ישבע המוכר שהקטן מכר. זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו. אמאי מה שטענו לא הודה לו ועוד הילך הוא. ועוד אין נשבעין על העבדים פרש"י זצ"ל מה שטענו לא הודה לו דלא דמי לטענו במנה והודה לו בחמשים דהתם מקצת טענה הודה אבל זה הודה לו בעבד אחד ועל זה שטענו אומר להד"מ. ועוד אפילו אית ליה כמ"ד טענו חיטין והודה בשעורים חייב הילך הוא זה שמודה לו עליו מוכן הוא ליטלו ואיכא למ"ד הילך פטור בפ"ק. עכ"ל:
מתני' היו לו שני עבדים אחד גדול ואחד קטן וכן שני שדות אחת גדולה ואחת קטנה הלוקח אומר גדול לקחתי והלה אומר איני יודע זכה בגדול. המוכר אומר קטן מכרתי והלה אומר איני יודע זכה הלה בקטן. זה אומר גדול וזה אומר קטן ישבע המוכר שהקטן מכר. זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו. אמאי מה שטענו לא הודה לו ועוד הילך הוא. ועוד אין נשבעין על העבדים פרש"י זצ"ל מה שטענו לא הודה לו דלא דמי לטענו במנה והודה לו בחמשים דהתם מקצת טענה הודה אבל זה הודה לו בעבד אחד ועל זה שטענו אומר להד"מ. ועוד אפילו אית ליה כמ"ד טענו חיטין והודה בשעורים חייב הילך הוא זה שמודה לו עליו מוכן הוא ליטלו ואיכא למ"ד הילך פטור בפ"ק. עכ"ל:
4