אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא ש״לOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 330
א׳פר"ח זצ"ל וקיי"ל כרב נחמן דמקשה על רב כהנא בפרק המקבל הילכתא כרב נחמן דאמר קרקע בחזקת בעליו קיימא. וכן כתב ר' יצחק אלפס זצ"ל וקיימא לן כרב נחמן. ושמעינן מיהא דליתא הא דאמר רב איסתירא מאה מעי מאה מעי איסתירא אלא כשמואל דאמר הלך אחר פחות שבלשונות דמספקא לן אי תפיס לשון ראשון או לשון אחרון. הילכך הלך אחר פחות שבלשונות כדקיימא לן דמספיקא לא מפקינן ממונא אלא אי תפס לא מפקינן מיניה וה"מ במטלטלי אבל במקרקעי קיי"ל כרב נחמן. ודוקא במילתא דלא עבידא לגלויי כדבעינן למימר בפרקין לקמן עכ"ל. תוספתא בפ' השוכר את הפועלים המשכיר בית לחבירו עד אדר נתעברה השנה זה אומר עד אדר הראשון וזה אומר עד אדר השני חולקין ביניהם. עד סוף אדר נתעברה השנה זה אומר עד סוף אדר הראשון וזה אומר עד סוף אדר השני חולקין ביניהם:
1
ב׳[שם ע"ב]
בעו מיניה מר' ינאי שוכר אומר נתתי שכר השנה ומשכיר אומר לא נטלתי על מי להביא ראיה אימת אילימא בתוך זמנו דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף והוא יום אחרון של שנה. תנינא. אי לאחר זמנו תנינא. דתנן בפרק יש בכור מת האב בתוך שלשים יום בחזקת שלא נפדה עד שיביא ראיה שנפדה. לאחר ל' יום בחזקת שנפדה עד שיאמרו (בחזקת) שלא נפדה כת' גבי בכור אדם מבן חדש תפדה. הילכך מסתמא בתוך ל' לא פדאו אביו ולואי שיפרע אדם בזמנו וחייב הבן לפדות את עצמו מת לאחר ל' יום סתמו פדוי דפדאו אביו בזמנו עד שיאמרו לו השכינים ידוע לנו שלא פדאו אביו שהוא צוה בשעת מיתתו. וגבי כהן לא שייך למיתני לשון יביא ראיה דכהן לאו בעל דינו הוא דאי בעי א"ל לאו לדידך אלא לכהן אחר ולהכי תנא עד שיאמרו לו ומשיאמרו לו המצוה מוטלת עליו שיפדה את עצמו. לא צריכא שתבעו לדין ביומא דמישלם זימניה או לא. אמר להו ר' יוחנן תניתוה שכיר בזמנו נשבע ונוטל אם תבעו ביום שיצא ממלאכתו נשבע שלא קיבל ונוטל שכיר הוא דשקלו רבנן שבועה מבעל הבית משום דטרוד בפועליו וכסבור שנתן לזה כשנתן לחבירו ושדיוה אשכיר. אבל הכא שוכר מהימן אפי' ביום זמן לומר פרעתיך כבר ובשבועה ובה"ג ובשבועה וכן פירשו רבינו ש"י זצ"ל ופר"ח ורבינו יצחק אלפס זצ"ל דבשבועה מהימן:
בעו מיניה מר' ינאי שוכר אומר נתתי שכר השנה ומשכיר אומר לא נטלתי על מי להביא ראיה אימת אילימא בתוך זמנו דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף והוא יום אחרון של שנה. תנינא. אי לאחר זמנו תנינא. דתנן בפרק יש בכור מת האב בתוך שלשים יום בחזקת שלא נפדה עד שיביא ראיה שנפדה. לאחר ל' יום בחזקת שנפדה עד שיאמרו (בחזקת) שלא נפדה כת' גבי בכור אדם מבן חדש תפדה. הילכך מסתמא בתוך ל' לא פדאו אביו ולואי שיפרע אדם בזמנו וחייב הבן לפדות את עצמו מת לאחר ל' יום סתמו פדוי דפדאו אביו בזמנו עד שיאמרו לו השכינים ידוע לנו שלא פדאו אביו שהוא צוה בשעת מיתתו. וגבי כהן לא שייך למיתני לשון יביא ראיה דכהן לאו בעל דינו הוא דאי בעי א"ל לאו לדידך אלא לכהן אחר ולהכי תנא עד שיאמרו לו ומשיאמרו לו המצוה מוטלת עליו שיפדה את עצמו. לא צריכא שתבעו לדין ביומא דמישלם זימניה או לא. אמר להו ר' יוחנן תניתוה שכיר בזמנו נשבע ונוטל אם תבעו ביום שיצא ממלאכתו נשבע שלא קיבל ונוטל שכיר הוא דשקלו רבנן שבועה מבעל הבית משום דטרוד בפועליו וכסבור שנתן לזה כשנתן לחבירו ושדיוה אשכיר. אבל הכא שוכר מהימן אפי' ביום זמן לומר פרעתיך כבר ובשבועה ובה"ג ובשבועה וכן פירשו רבינו ש"י זצ"ל ופר"ח ורבינו יצחק אלפס זצ"ל דבשבועה מהימן:
2