אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא שכ״טOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 329
א׳כתב הרב ר' משה בר מיימון זצ"ל המשכיר חייב לעשות דברים שהן מעשה אומן והם עיקר גדול בישיבת הבתים והחצרות. השוכר חייב לעשות מעקה ומזוזה ולתקן מקום המזוזה משלו. וכן אם רצה לעשות סולם או מרזב או להטיח גגו הרי זה עושה משל עצמו. עכ"ל:
1
ב׳[דף ק"ב ע"א]
ת"ר המשכיר בית לחבירו על השוכר לעשות לו מזוזה וכשהוא יוצא לא יטלנה בידו ויוצא. ובנוי נוטלה בידו ויוצא. ומעשה באחד שנטלה בידו ויצא וקבר את אשתו ושני בניו. מעשה לסתור. אמר רב ששת ארישא. מתני' הזבל של בעל הבית המשכיר אין לו לשוכר אלא היוצא מן התנור ומן הכיריים אפר הוא עושה זבל:
ת"ר המשכיר בית לחבירו על השוכר לעשות לו מזוזה וכשהוא יוצא לא יטלנה בידו ויוצא. ובנוי נוטלה בידו ויוצא. ומעשה באחד שנטלה בידו ויצא וקבר את אשתו ושני בניו. מעשה לסתור. אמר רב ששת ארישא. מתני' הזבל של בעל הבית המשכיר אין לו לשוכר אלא היוצא מן התנור ומן הכיריים אפר הוא עושה זבל:
2
ג׳[שם]
במאי עסקינן אילימא בחצר דאגירא ליה לשוכר ותורי דשוכר אמאי של בעל הבית. אלא בחצר דלא אגירא לשוכר ותורי דמשכיר פשיטא. לא צריכא בחצר דמשכיר שלא השכיר את החצר ותורי דאתו מעלמא וקמו בה וסתם גללים אפקורי אפקרינהו להו בעלים וקניא ליה חצירו. ואפילו קדם שוכר והגביה לא זכה בהם מסייע ליה לר' יוסי בר חנינא דאמר ר' יוסי בר חנינא חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו. שברפת ושבחצר הרי אלו של בעל הבית. אמר רב אשי זאת אומרת המשכיר בית סתם לא השכיר רפת שבה:
במאי עסקינן אילימא בחצר דאגירא ליה לשוכר ותורי דשוכר אמאי של בעל הבית. אלא בחצר דלא אגירא לשוכר ותורי דמשכיר פשיטא. לא צריכא בחצר דמשכיר שלא השכיר את החצר ותורי דאתו מעלמא וקמו בה וסתם גללים אפקורי אפקרינהו להו בעלים וקניא ליה חצירו. ואפילו קדם שוכר והגביה לא זכה בהם מסייע ליה לר' יוסי בר חנינא דאמר ר' יוסי בר חנינא חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו. שברפת ושבחצר הרי אלו של בעל הבית. אמר רב אשי זאת אומרת המשכיר בית סתם לא השכיר רפת שבה:
3
ד׳[שם]
מתני' המשכיר בית לחבירו לשנה נתעברה השנה נתעברה לשוכר ולא ירבה לו שכר חודש העיבור שהעיבור בכלל שנה. השכיר לו לחדשים נתעברה השנה נתעברה למשכיר. מעשה בציפורי באחד ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהובים לשנה מדינר זהב לחודש ובא מעשה לפני רשב"ג ולפני ר' יוסי ואמרו יחלקו את חדש העיבור. מעשה לסתור רישא תנא או כוליה למשכיר או כוליה לשוכר ואייתי מעשה דיחלקו. חסירי מיחסרא והכי קתני ואם אמר לו בשנים עשר זהובים לשנה מדינר זהב לחדש יחלוקו ומעשה נמי בציפורי באחד ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהובים לשנה מדינר זהב לחודש ובא מעשה לפני רשב"ג ולפני ר' יוסי ואמרו יחלקו את חודש העיבור דאיכא תרי לישני לשנה ולחדשים ולא ידענא אי תפוס לשון ראשון או תפוס לשון אחרון:
מתני' המשכיר בית לחבירו לשנה נתעברה השנה נתעברה לשוכר ולא ירבה לו שכר חודש העיבור שהעיבור בכלל שנה. השכיר לו לחדשים נתעברה השנה נתעברה למשכיר. מעשה בציפורי באחד ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהובים לשנה מדינר זהב לחודש ובא מעשה לפני רשב"ג ולפני ר' יוסי ואמרו יחלקו את חדש העיבור. מעשה לסתור רישא תנא או כוליה למשכיר או כוליה לשוכר ואייתי מעשה דיחלקו. חסירי מיחסרא והכי קתני ואם אמר לו בשנים עשר זהובים לשנה מדינר זהב לחדש יחלוקו ומעשה נמי בציפורי באחד ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהובים לשנה מדינר זהב לחודש ובא מעשה לפני רשב"ג ולפני ר' יוסי ואמרו יחלקו את חודש העיבור דאיכא תרי לישני לשנה ולחדשים ולא ידענא אי תפוס לשון ראשון או תפוס לשון אחרון:
4
ה׳[שם ע"ב]
אמר רב אי הואי התם יהיבנא ליה כוליה למשכיר תפוס לשון אחרון. ושמואל אמר מתני' דתנא יחלקו בבא לב"ד באמצע החודש וא"ל צא מביתי או תן לי שכר החדש הזה. אבל בא בתחלת החודש כולו למשכיר בא בסוף החדש כולו לשוכר. דמספקא לן אי תפוס לשון ראשון או לשון אחרון. ואמרי' העמד ממון על חזקתו ומה שדר בה כבר לא מפקינן מיניה דילמא לשון ראשון אית ליה למיתפס ומה שלא עבר החודש או יצא או יתן שכרו העמד קרקע בחזקת בעלים. ורב נחמן אמר קרקע בחזקת בעלים עומדת ואפילו בא בסוף החודש כולו למשכיר. מאי קמ"ל תפוס לשון אחרון היינו דרב. אע"ג דאפיך מיפך וא"ל מעיקר' מדינר זהב לחדש בשנים עשר זהובים לשנה קאמר רב נחמן כולו למשכיר דטעמא לאו משום תפוס לשון אחרון הוא אלא ספוקי מספק' ליה וספיק' שדי ליה תחילת החודש וקרקע בחזקת בעליו תעמידנו:
אמר רב אי הואי התם יהיבנא ליה כוליה למשכיר תפוס לשון אחרון. ושמואל אמר מתני' דתנא יחלקו בבא לב"ד באמצע החודש וא"ל צא מביתי או תן לי שכר החדש הזה. אבל בא בתחלת החודש כולו למשכיר בא בסוף החדש כולו לשוכר. דמספקא לן אי תפוס לשון ראשון או לשון אחרון. ואמרי' העמד ממון על חזקתו ומה שדר בה כבר לא מפקינן מיניה דילמא לשון ראשון אית ליה למיתפס ומה שלא עבר החודש או יצא או יתן שכרו העמד קרקע בחזקת בעלים. ורב נחמן אמר קרקע בחזקת בעלים עומדת ואפילו בא בסוף החודש כולו למשכיר. מאי קמ"ל תפוס לשון אחרון היינו דרב. אע"ג דאפיך מיפך וא"ל מעיקר' מדינר זהב לחדש בשנים עשר זהובים לשנה קאמר רב נחמן כולו למשכיר דטעמא לאו משום תפוס לשון אחרון הוא אלא ספוקי מספק' ליה וספיק' שדי ליה תחילת החודש וקרקע בחזקת בעליו תעמידנו:
5