אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא שכ״חOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 328
א׳ירוש' המשכיר בית לחבירו ורצה למוכרו א"ר אמי לא עלתה על דעתו שימות ברעב. ר' זירא ור' אילא אמרי מ"מ קנוי הוא עד מישלם זימניה. אתיא עובדא קומי ר' אסי ולא קביל מה פליג לא אלא ברתיה דמשכיר הות משכונה גבי חד רומי ולא הוה ליה למיפרקה והורי כר' אמי שימכור. ופי' רבינו יואל זצ"ל וכגון שאין הלוקח רוצה לקנות אם לא יצא זה השוכר מן הבית ואפילו יש ללוקח זה בית אדר אפי' הכי בעל כרחו יצא דלא עלה על דעתו שימות ברעב. והא דאמר לא עדיפת מגברא דאתית מיניה כגון שקנה סתם ולא הזכיר שיצא:
1
ב׳[שם]
מתני' המשכיר בית לחבירו משכיר חייב בדלת ובנגר שנועלין בו הדלת ותוחבין אותו בחור האיסקופה ובמנעול. ובכל דבר שמעשה אומן אבל דבר שאין מעשה אומן השוכר עושהו. ת"ר המשכיר בית לחבירו משכיר חייב להעמיד לו דלתות לפתוח בו חלונות לחזק לו תקרה אם התליעו הנסרים ולסמוך לו קורה אם נשברה אחת מהם. שוכר חייב להעמיד לו סולם לעשות לו מעקה לעשות לו מרזב. כל גגותיהן טחין בטיט ומשופעין מן ארבע ידיהם וסומכין נסרין לכותל אצל הגג כרי להרחיק המים מן הכותל. וכשנופלת אחת מהן הדיוט מחזירה. ולהטיח גגו. בעו מיניה מרב ששת מזוזה על מי. מזוזה והאמר רב מזוזה חובת הדר היא. אלא מקום מזוזה על מי העץ שהדלת שוקף עליו ואף הוא קרוי מזוזה. ואם אבן הוא צריך לנקוב בה סדק להניחה בתוכה. אמר להו רב ששת תניתוה אבל דבר שאין בו מעשה אומן השוכר עושהו והא נמי לאו מעשה אומן הוא דאפשר לה בגוביתא דקניא ויתלה אותה אדשא:
מתני' המשכיר בית לחבירו משכיר חייב בדלת ובנגר שנועלין בו הדלת ותוחבין אותו בחור האיסקופה ובמנעול. ובכל דבר שמעשה אומן אבל דבר שאין מעשה אומן השוכר עושהו. ת"ר המשכיר בית לחבירו משכיר חייב להעמיד לו דלתות לפתוח בו חלונות לחזק לו תקרה אם התליעו הנסרים ולסמוך לו קורה אם נשברה אחת מהם. שוכר חייב להעמיד לו סולם לעשות לו מעקה לעשות לו מרזב. כל גגותיהן טחין בטיט ומשופעין מן ארבע ידיהם וסומכין נסרין לכותל אצל הגג כרי להרחיק המים מן הכותל. וכשנופלת אחת מהן הדיוט מחזירה. ולהטיח גגו. בעו מיניה מרב ששת מזוזה על מי. מזוזה והאמר רב מזוזה חובת הדר היא. אלא מקום מזוזה על מי העץ שהדלת שוקף עליו ואף הוא קרוי מזוזה. ואם אבן הוא צריך לנקוב בה סדק להניחה בתוכה. אמר להו רב ששת תניתוה אבל דבר שאין בו מעשה אומן השוכר עושהו והא נמי לאו מעשה אומן הוא דאפשר לה בגוביתא דקניא ויתלה אותה אדשא:
2