אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא שכ״זOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 327
א׳נראה אל אבי כי ודאי נתחייב השוכר למשכיר שכירות לשנה שלימה אם החזיק השוכר בבית אחר ששכרו כי שכירות קרקע ניקנת בכסף בשטר בחזקה וכיון שמסר לו מפתחות לדור בו כמאן דאמר ליה לך חזק וקני דמי והועילה החזקה שעשה אחר כך לקנות לו הבית בשכירות כל השנה כאשר התנה עמו וכיון שקנה השוכר את הבית נתחייב ליתן למשכיר את שכירות הבית מאותה השנה בסוף השנה ואפילו אם לא היה שם מה למסור לשוכר אלא השוכר עשה מפתחות כיון שמסר לו הבית לדור בו ודר בו חצי שנה על פיו וברשותו אין לך לך חזק וקני גדול מזה והועילה יפה חזקה שהחזיק בו להקנות לו הבית בתורת שכירות עד תום שנת שכירות ונראין הדברים כי ודאי החזיק השוכר בבית דאי איפשר שלא נעל וגדרו פרץ כ"ש דהוי חזקה וכמו כן תיזל איהי ותיחוד ותפתח דגיטין ריש הזורק שהיה חשוב חזקה ואע"פ שיצא מעצמו ומרצונו בתוך הזמן מן הבית אין למשכיר בכך להפסיד את שכרו. ואם שום אדם דר בו אחר שיצא ממנו אם יש לשוכר שום תביעה עליו יתבענו אם ירצה אבל חייב לשלם למשכיר כל שכרו משנה אחת בסוף. ועתה אם אין עדים על השכירות ששכרו לשנה ולא קול השכנים שהיו יודעים בדבר נאמן השוכר לפטור עצמו מן השכר במה שטוען שתופס המשכיר משלו ויעכבהו בשכרו דנאמן הוא בכך אע"פ שהוא תוך זמנו דנהי דאינו נאמן למה שיש לו בידו כנגד שכרו במיגו דהוה מצי למימר לא פרעתיך שכר ביתך דהא אין אדם פורע תוך זמנו מ"מ נאמן הוא במינו דהוה מצי למימר לא שכרתיך כי אם עד הפסח ואז הוה חשוב אחר זמנו והיה אז נאמן לומר פרעתיך בזמנו ונאמן על יד מינו בשבועה שישבע שזה הפקדון זה ביד המשכיר כנגד שכרו. אבל אם יש עדים שהשכיר לו שנה שלימה אז אין לו מיגו שלא היה יכול לומר לו עד הפסח היה זמנו ואפי' אין עדים גמורים אלא קול של בני אדם שהם בחזקת ששכרו לשנה שלימה. אז גם אין לו מיגו שמתבייש היה לומד טענה שיכחיש בה את הקול כדאמ' בההיא דרבה בר שרשום בחזקת הבתים לקוחה בידי לא מצית אמרת דנפק עליה קלא דארעא דיתמי היא ואינו נאמן אפי' בשבועה לומר שיש למשכיר משלו כנגד שכרו רק שהמשכיר ישבע שהשוכר אמר לו תנם לפלוני במעמד שלשתן ויהיה נאמן בשבועה בכך במיגו שהיה יכול לומר החזרתי והיה נאמן בשבועה אפי' הפקידו בעדים דקיימא לן המפקיד אצל חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים. ואם אין לו עדים ולא קול ששכר הבית לשנה שלימה אז נאמן השוכר לפטור עצמו מן השכר כפי מה שטוען שיש לו ביד המשכיר אז לא ישבע המשכיר שא"ל השוכר מכל הכ"א דינרין תנם לפלוני במעמד שלשתן אלא מן העודף על שכד הבית שהשוכר תובעו שישלם לו על זה ישבע לו אתה אמרת תנם לו לפלוני במעמד שלשתן ולא ישבע כך על כל הכ"א דינרין כי למה יהיו אלו ואלו באי' לידי שבועת שוא בחנם. אבל אם השוכר אין לו שום מינו שיש עדים או קול ששכר הבית לשנה אינו נאמן אפילו בשבועה לפטור עצמו מכלום במה שטוען שיש לו ביד המשכיר אלא ישבע המשכיר על כ"א דינרין שהשוכר תובעו אתה אמרת ליתן לפלוני במעמד שלשתן ועל י"ח דינרין שכופר מהם השוכר ה' דינרין ואומר כי לא שכרו רק בי"ג דינרין ויהיה נאמן בשבועה - ושלום אלחנן בן רבינו יצחק זצ"ל:
1
ב׳[שם]
פשיטא נפל לו ביתא אמר לא עדיפת מינאי פירש"י זצ"ל נפל ליה ביתא למשכיר א"ל לשוכר לא עדיפת מינאי הואיל והגיע זמנו מוציאו וא"ל והלא אינך בא עלי אלא מחמת שלא הודעתיך ועתה אינך מוצא הבית לשכור אף אני לא היה לי להודיעך שלא ידעתי שיפול הבית ואני איני מוצא בית לשכור ולא טוב שתדור אתה בפנים ואני מבחוץ. זבניה לאחר האי משכיר או אורתיה או יהביה במתנה אמר ליה שוכר לזה שקנאה לא עדיפת מגברא דאתית מיניה מי שמכרה לך לא היה יכול להוציאני ואף אתה אין כחך יותר ממנו. כלליה לבריה שהשיא את בנו וצריך לו לבית חתנות. חזינן נמי אי איפשר לאודועי איבעי ליה לאודועי ואי לא לא עדיפת מינאי א"ל. ההוא גברא דזבן ארבא דחמרא ולא אשכח דוכתא לאותוביה א"ל לההיא איתתא אית לך דוכתא לאוגרי א"ל לא אזל קידשה יהבה ליה דוכתא ועייליה אזל לביתיה כתב לה גיטא ושדר לה ואזלא איהי ואגרא אגורי מיניה וביה ואפיקתיה ואותביה בשבילא. אמר רב הונא בריה דרב יהושע כאשר עשה כן יעשה לו. לא מיבעיא חצר דלא קיימא לאגרא. אלא אפילו חצר דקיימא לאגרא א"ל לכולי עלמא ניחא לי לאוגרי לדידך לא ניחא לי דדמית עלי כי אריא ארבא כארי אורב:
פשיטא נפל לו ביתא אמר לא עדיפת מינאי פירש"י זצ"ל נפל ליה ביתא למשכיר א"ל לשוכר לא עדיפת מינאי הואיל והגיע זמנו מוציאו וא"ל והלא אינך בא עלי אלא מחמת שלא הודעתיך ועתה אינך מוצא הבית לשכור אף אני לא היה לי להודיעך שלא ידעתי שיפול הבית ואני איני מוצא בית לשכור ולא טוב שתדור אתה בפנים ואני מבחוץ. זבניה לאחר האי משכיר או אורתיה או יהביה במתנה אמר ליה שוכר לזה שקנאה לא עדיפת מגברא דאתית מיניה מי שמכרה לך לא היה יכול להוציאני ואף אתה אין כחך יותר ממנו. כלליה לבריה שהשיא את בנו וצריך לו לבית חתנות. חזינן נמי אי איפשר לאודועי איבעי ליה לאודועי ואי לא לא עדיפת מינאי א"ל. ההוא גברא דזבן ארבא דחמרא ולא אשכח דוכתא לאותוביה א"ל לההיא איתתא אית לך דוכתא לאוגרי א"ל לא אזל קידשה יהבה ליה דוכתא ועייליה אזל לביתיה כתב לה גיטא ושדר לה ואזלא איהי ואגרא אגורי מיניה וביה ואפיקתיה ואותביה בשבילא. אמר רב הונא בריה דרב יהושע כאשר עשה כן יעשה לו. לא מיבעיא חצר דלא קיימא לאגרא. אלא אפילו חצר דקיימא לאגרא א"ל לכולי עלמא ניחא לי לאוגרי לדידך לא ניחא לי דדמית עלי כי אריא ארבא כארי אורב:
2
ג׳[שם]
מתני' ובחנויות חנוני שמקיף הקפות למכירין ושוהין מלשלם לו ימי' רבי' וכשמביאין לו מעותיו באין על פתח החנות שהקיפו שם ואם הולך למקום אחר אינם יודעים אנה ימצאו אותו אינו יכול להוציאו כל שנים עשר חדש רשב"ג אומר חנות של נחתומים מוכרי ככרות ושל צבעים שלש שנים. תנא מפני שהקיפן מרובה לזמן ארוך. כתב בה"ג וליתא לדרשב"ג:
מתני' ובחנויות חנוני שמקיף הקפות למכירין ושוהין מלשלם לו ימי' רבי' וכשמביאין לו מעותיו באין על פתח החנות שהקיפו שם ואם הולך למקום אחר אינם יודעים אנה ימצאו אותו אינו יכול להוציאו כל שנים עשר חדש רשב"ג אומר חנות של נחתומים מוכרי ככרות ושל צבעים שלש שנים. תנא מפני שהקיפן מרובה לזמן ארוך. כתב בה"ג וליתא לדרשב"ג:
3