אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא שכ״וOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 326
א׳כתב רבי' יצחק אלפס זצ"ל. ירוש' תני ללינה אין פחות מיום אחד. (לשביתה אין פחות מיום אחד). לשביתה אין פחות משני ימים. לנישואים אין פחות מל' יום. ואם השכירו בזמן ידוע והגיע זמנו אפילו בימות הגשמים הגיע. מאי טעמא דידע זמניה בשבט או בטבת הוא. עכ"ל. ועייני בירושלמי שלפניי ולא מצאתי אך בתוספ' בפ' השוכר את הפועל לשמור תניא השואל פונדוק מחבירו ללינה אין פחות מיום אחד לשביתה אין פחות משני ימים לנישואין אין פחות מל' יום. עכ"ל התוספתא. ולא מצינא למיקם עלה דמילתא שכתב היכא שהשכירו בזמן ידוע שאין צריך להודיעו. ובדברי רב יהודה נמי גרסינן המשכיר בית לחבירו סתם כו' דהיינו משמע כדברי הגאון שאם השכירו לזמן ידוע שאע"פ שזמנו בשבט או בטבת אין צריך מקודם להודיעו שאין דעתו להשכיר לו אלא יוצא בשבט או בטבת. א"כ הא דקאמר המשכיר בית לחבירו סתם האי סתמא היכי דמי אי דהשכירו לחדשים ולתקופה אכתי ידע מתי מטא זימניה ואי לאו דברי הגאון הייתי מפרש האי דקאמר המשכיר בית לחבירו סתם היינו שהשכיר לו לחצי שנה של ימות החמה או של ימות הגשמים. ולא פירש לצורך חצי שנה אחרת אם דעתו להשכיר לו אם לאו. גם השוכר לא פירש אם דעתו לשכור לצורך חצי שנה אחרת אם לאו אז צריכים להודיע זה את זה. אבל אם פירשו מתחילה אין צריכים להודיע. אבל לדברי הגאון שפי' אם השכירו בזמן ידוע דאין צריך להודיעו ואע"פ שלא פירשו מתחילה שאין דעתם להשכיר ולשכור א"כ סתמא מאי הוי על כרחיך צריך אני לפרש לדברי הגאון שהשכירו לששה חדשים ולא פירש לאיזה ששה חדשים אם דעתו להכנס בתשרי ויכלו חדשיו בסוף אדר. או דעתו להכנס בטבת ויכלו חדשיו בסיון כי האי הוי סתמא. אבל היכא שפירש דעתו מתי דעתו להכנס הוי זמן ידוע ואין צריך להודיעו. ואין זה מיושב בלבי דמ"מ כשנכנס הרי הוא יודע מתי יגיע זמנו. ואם מה שכתב שאם השכירו בזמן ידוע והגיע זמנו אפי' בימות הגשמים שיוצא אפי' בשבט. אם זה לשון הירוש' אז נראה בעיני דהלכה למעשה כדפרישית. וכל זה אני מגמגם לפי מה שפירש רש"י זצ"ל המשכיר בית לחבירו סתם וכלו ימי השכירות בימות הגשמים. מכלל שבשעת השכירות פירש לכמה השכיר לו ואפי' הכי קרי סתמא. ואי לא פירוש רש"י זצ"ל הייתי מפר' המשכיר בית לחבירו בסתם שאמר לו השכיר לי ביתך לצורך ימי הגשמים אינו יכול להוציאו אלא א"כ הודיעו. אבל אם פירש לו לכמה חדשים בימות הגשמים וכלו ימי השכירות בימות הגשמים אין צריך להודיעו ויוצא אפי' בשבט וטבת. וכן דעת הגאון וכן כתב בה"ג בסתם. אבל בפי' בין בית בין חנות כי מפרש שוכר או משכיר ל' יום או חרש או שנה או פחות או יותר כי מלו ימי שכירות אפי' בימי טבת בעי למיפק כי אמור רבנן ימות החמה וימות הגשמים ושלשים יום ושנים עשר חדש בסתם אמור ושוכר ומשכיר דינהון חד בין בסתם בין במפרש עכ"ל ה"ג. ולזאת דעתי מסכמת לדון כן בשעת מעשה:
1
ב׳מעשה באחד שיצא מן הבית בחצי הזמן. והשיב הרב ר' אלחנן בשם רבינו יצחק אביו זצ"ל יגדל שלום דודי החבר ר' שלמה כנפשי החתום והנני משיב על שאלתו בשם אבי בכל אשר צוני. על ראובן שטוען את שמעון השכרתי לך בית בי"ח דינרין לשנה ותן לי השכירות שאעפ"י שיצאת בתוך זמנך מה בתוך. ושמעון משיב לא שכרתיך אלא בי"ג דינרין מראש השנה ויצאתי ממנו ט"ו ימים אחר הפסח ואני הפקדתי בידך כ"א דינרין ולא החזרת לי ועל כרחי אתה מעכבם והנני שואלם ממך אך העולה לחצי השנה תעכב לחשבון י"ג דינרין וראובן אומר כ"א דינרין שהפקדת אצלי אתה אמרת ליתנם לפלוני במעמד שלשתן. ושמעון כופר ואומר לא היו דברים מעולם:
2