אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא שכ״הOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 325
א׳כתב רבי' יצחק אלפס זצ"ל אי אמר בעל הקרקע טול עציך ואבניך דלא בעינן בנין. הא מילתא ליתא בגמ' להדיא. ושדרו ממתיבתא דכי היכי כדא"ל בעל בנין עציי ואבניי אני נוטל ושומעין לו. הכי נמי אי אמר ליה בעל קרקע טול עציך ואבניך שומעין לו. אבל שביק ליה בעל בנין ואזל ליה וחזינן לבעל הקרקע לבתר הכי דקא גדר ומנטר ליה מחייבין בדמי בנין עד גמירא וידו על העליונה כי ההוא דאתא לקמיה דרב א"ל זיל שום ליה וידו על התחתונה. א"ל לא בעינן בנטיעתה שדה לבן היתה לי לסוף חזייה דקא גדר לה וקא מנטר לה א"ל גלית אדעתא דניחא לך זיל שום ליה וידו על העליונה. והאי טעמא טפי עדיף ומסתבר מההוא טעמא דכתב בסדר במקח וממכר דלא יהא אלא ספק דהא קיימא לן דספק ממונא לקולא לנתבע ולחומרא לתובע וכ"ש דטעמא דמסתבר הוא. עכ"ל:
1
ב׳[שם ע"ב]
מתני' המשכיר בית לחבירו בימות הגשמים אינו יכול להוציאו מן החג עד הפסח ובימות החמה עד שלשים יום. ובכרכים שהם מקום שווקים והכל נמשכים לגור שם והבתים אינן מצויים לשכור אחד ימות החמה ואחד ימות הגשמים שנים עשר חדש. קס"ד האי בימות הגשמים לימות הגשמים קאמר שפירש לו השכיר לי ביתך לימות הגשמים. ופרכינן מאי שנא ימות הגשמים דכי אגר איניש ביתא לכולהו ימות הגשמים אגר בימות החמה נמי היכא שאמר לו השכיר לי ביתך לימות החמה לכולהו ימות החמה אגר. אמר רב יהודה הנך ל' יום ושנים עשר חדש דקתני מתני' להודיעו קאמר והכי קתני המשכיר בית לחבירו סתם וכלו ימי השכירות בימות הגשמים אינו יכול להוציאו משום דלא שכיחי אלא א"כ הודיעו בימות החמה ל' יום שלא ירחיב לו זמן משיכלה זמנו והיינו מט"ו באלול צריך להודיע לו . וממילא שמעי' דאם כלו ימי שכירתו בימות החמה אינו יכול להוציאו עד ל' יום משהודיעו. ואם בא להודיעו בזמנו צריך להודיעו שלשים יום קודם הזמן. ובכרכים צריך להודיעו שנים עשר חדש קודם יציאתו ואם לא הודיעו לא יצא אלא נותן לו כמשפט הראשון. תניא נמי הכי כשאמרו ל' יום וכשאמרו שנים עשר חדש לא שידור בו ל' יום אלא שיודיעו לו קודם ל' יום ושיודיעו לו קודם לשנים עשר חדש. וכשם שהמשכיר צריך להודיעו כך השוכר צריך להודיעו דא"ל אי אודעתן הוה טרחנא ומותבינא ביה איניש מעליא. אמר רב אסי אם נכנס יום אחד בימות הגשמים מהני ל' יום אינו יכול להוציאו מן החג עד הפסח. אמר רב הונא אם בא בעל הבית להרבות לו בדמי השכר מרבה משיגיע זמנו ואפי' לא הודיעו. אמר ליה רב נחמן האי לינקטיה בכובסיה דלישבקיה לגלימא. הדי זה כאוחז ידו בביצים שלו עד שמניח לו טליתו הוא כלומר כיון שמעלה לו על דמיו אין לך מוציא גדול מזה. לא צריכא דאייקור בתי שהפסידו ניכר:
מתני' המשכיר בית לחבירו בימות הגשמים אינו יכול להוציאו מן החג עד הפסח ובימות החמה עד שלשים יום. ובכרכים שהם מקום שווקים והכל נמשכים לגור שם והבתים אינן מצויים לשכור אחד ימות החמה ואחד ימות הגשמים שנים עשר חדש. קס"ד האי בימות הגשמים לימות הגשמים קאמר שפירש לו השכיר לי ביתך לימות הגשמים. ופרכינן מאי שנא ימות הגשמים דכי אגר איניש ביתא לכולהו ימות הגשמים אגר בימות החמה נמי היכא שאמר לו השכיר לי ביתך לימות החמה לכולהו ימות החמה אגר. אמר רב יהודה הנך ל' יום ושנים עשר חדש דקתני מתני' להודיעו קאמר והכי קתני המשכיר בית לחבירו סתם וכלו ימי השכירות בימות הגשמים אינו יכול להוציאו משום דלא שכיחי אלא א"כ הודיעו בימות החמה ל' יום שלא ירחיב לו זמן משיכלה זמנו והיינו מט"ו באלול צריך להודיע לו . וממילא שמעי' דאם כלו ימי שכירתו בימות החמה אינו יכול להוציאו עד ל' יום משהודיעו. ואם בא להודיעו בזמנו צריך להודיעו שלשים יום קודם הזמן. ובכרכים צריך להודיעו שנים עשר חדש קודם יציאתו ואם לא הודיעו לא יצא אלא נותן לו כמשפט הראשון. תניא נמי הכי כשאמרו ל' יום וכשאמרו שנים עשר חדש לא שידור בו ל' יום אלא שיודיעו לו קודם ל' יום ושיודיעו לו קודם לשנים עשר חדש. וכשם שהמשכיר צריך להודיעו כך השוכר צריך להודיעו דא"ל אי אודעתן הוה טרחנא ומותבינא ביה איניש מעליא. אמר רב אסי אם נכנס יום אחד בימות הגשמים מהני ל' יום אינו יכול להוציאו מן החג עד הפסח. אמר רב הונא אם בא בעל הבית להרבות לו בדמי השכר מרבה משיגיע זמנו ואפי' לא הודיעו. אמר ליה רב נחמן האי לינקטיה בכובסיה דלישבקיה לגלימא. הדי זה כאוחז ידו בביצים שלו עד שמניח לו טליתו הוא כלומר כיון שמעלה לו על דמיו אין לך מוציא גדול מזה. לא צריכא דאייקור בתי שהפסידו ניכר:
2