אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא של״בOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 332
א׳ופסק ר"ת זצ"ל דדוקא הלואה דלא עביד אינש דפרע בגו זימניה משום דלהוצאה ניתנה אבל בפקדון שאסור ליגע בו אע"ג שקיבל להיות נפקד עד אותו הזמן יכול לומר לו החזרתי לך בתוך זמנו:
1
ב׳[דף ק"ג ע"א]
אמר רבא א"ר נחמן האי מאן דאגר ביתא לחבריה לעשר שנין וכתב ליה משכיר לשוכר שטרא שהשכירה לו לעשר שנין ולא נכתב בשטר זמן ולאחר זמן בא לבד ואמר כבר דרתה בו חמש שנין. וזה אומר לא דרתי אלא שלש מהימן בעל הבית. דקרקע בחזקת בעליו עומדת על כל דבר ספק הבא לפנינו. א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא אלא מעתה אוזפיה מאה זוזי בשטרא וא"ל פרעתי לך פלגא הכי נמי דמהימן א"ל הכי השתא התם שטרא לגוביינא קאי אי איתא דפרעיה איבעי ליה למיכתב אגביה אי נמי מיכתב עליה תברא. אבל הכא א"ל האי דכתבי לך שטרא כי היכי דלא תיחזק ביה דלא תימא לקוחה היא בידי ולא שתוכל לתבוע עשר שנים לעולם. פר"ח זצ"ל מאן דאגר ביתא לחבריה י' שנין וכתב ליה שטרא בהכי ולא פירש בשטר זמן כלל לא תחילת שנים לא תשלומת אלא סתם כתב השכרתי לך חצרי לדור בה י' שנים וקיבלתי שכירות וטען המשכיר שדר בה כבר ה' שנים כיון דשטרא דנן לאו לגוביינא קאי אלא משום דלא יחזיק בקרקע לא אמרינן היה לך למיכתב אגביה כבר דר בה כך וכך שנים או הוה לך למיכתב עליה תברא בהני שני אלא המשכיר נאמן ובשבועה. יש מי שאומר כך כתוב בשטר בזמן כך וכך שכרתי חצירו של פלוני י' שנים בק' דינרין בכל שנה ואחר ה' שנים טען השוכר ואמ' השוכר למשכיר נקיטת שכירות ה' שנים כו' ואסקינן שוכר נאמן ובשבועה ומסתברא כי האי פירושא בתרא עכ"ל. וכתב רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דלשון זה נראה עיקר. חדא דבנאמנות השוכר האומר שפרע שכירות איירי לעיל ולהכי שייכא האי מילתא הכא שפיר. ועוד דהשתא ניחא טפי שאומר במסקנא שלא נעשה השטר לגוביינא אלא כדי שלא יחזיק השוכר בבית. כי לפי פי' זה ישנו השטר ביד משכיר:
אמר רבא א"ר נחמן האי מאן דאגר ביתא לחבריה לעשר שנין וכתב ליה משכיר לשוכר שטרא שהשכירה לו לעשר שנין ולא נכתב בשטר זמן ולאחר זמן בא לבד ואמר כבר דרתה בו חמש שנין. וזה אומר לא דרתי אלא שלש מהימן בעל הבית. דקרקע בחזקת בעליו עומדת על כל דבר ספק הבא לפנינו. א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא אלא מעתה אוזפיה מאה זוזי בשטרא וא"ל פרעתי לך פלגא הכי נמי דמהימן א"ל הכי השתא התם שטרא לגוביינא קאי אי איתא דפרעיה איבעי ליה למיכתב אגביה אי נמי מיכתב עליה תברא. אבל הכא א"ל האי דכתבי לך שטרא כי היכי דלא תיחזק ביה דלא תימא לקוחה היא בידי ולא שתוכל לתבוע עשר שנים לעולם. פר"ח זצ"ל מאן דאגר ביתא לחבריה י' שנין וכתב ליה שטרא בהכי ולא פירש בשטר זמן כלל לא תחילת שנים לא תשלומת אלא סתם כתב השכרתי לך חצרי לדור בה י' שנים וקיבלתי שכירות וטען המשכיר שדר בה כבר ה' שנים כיון דשטרא דנן לאו לגוביינא קאי אלא משום דלא יחזיק בקרקע לא אמרינן היה לך למיכתב אגביה כבר דר בה כך וכך שנים או הוה לך למיכתב עליה תברא בהני שני אלא המשכיר נאמן ובשבועה. יש מי שאומר כך כתוב בשטר בזמן כך וכך שכרתי חצירו של פלוני י' שנים בק' דינרין בכל שנה ואחר ה' שנים טען השוכר ואמ' השוכר למשכיר נקיטת שכירות ה' שנים כו' ואסקינן שוכר נאמן ובשבועה ומסתברא כי האי פירושא בתרא עכ"ל. וכתב רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דלשון זה נראה עיקר. חדא דבנאמנות השוכר האומר שפרע שכירות איירי לעיל ולהכי שייכא האי מילתא הכא שפיר. ועוד דהשתא ניחא טפי שאומר במסקנא שלא נעשה השטר לגוביינא אלא כדי שלא יחזיק השוכר בבית. כי לפי פי' זה ישנו השטר ביד משכיר:
2