אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא ל״דOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 34
א׳הא למדת דגרושה גמורה אע"ג דלא פרע כתובתה אין לה מזונות ואע"ג דשמואל מוקי לה התם כששמעו בו שמת שיש עתה לדחות ולומר דדוקא ששמעו בו שמת וכבר גירשה בחייו להכי לית לה מזונות מנכסיו דאע"ג דלא גביא כתובתה עדיין אבל היכא שהוא חי וגירשה חייב במזונותיה עד שיפרע לה כל כתובתה. לא היא דשמואל הוא דמוקי לה התם הכי משום דקשיא ליה מתני' דסברה פוסקי' ומוקמי לה כששמע בו שמת. אבל אנן קיימא לן כרב דפוסקין מזונות לאשת איש ומיתוקמא מתני' אע"פ שלא שמעו בו שמת וילפינן מינה שפיר דגרושה גמורה לית לה מזוני אע"ג דלא פרע לה כתובתה הילכך הוצרך להעמיד מתני' במגורש' ואינ' מגורשת:
1
ב׳[שם]
לשון רבינו יצחק אלפס זצ"ל: מצא שטרי חוב אם יש בו אחריות נכסים לא יחזיר שב"ד נפרעים מהם אין בהן אחריות נכסים יחזיר שאין בית דין נפרעין מהן דברי ר' מאיר וחכמים אומרים בין כך ובין כך לא יחזיר דסבירא להו אחריות טעות סופר הוא ואפי' שטר שאין בו אחריות גובה מנכסים הילכך אם החייב מודה לא יחזיר דחיישינן לקנוניא אם אין החייב מודה לא יחזיר דחיישינן לפרעון וכן הילכתא. והא דתנן כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו ולא חיישינ' אי נמי שמא כתב ללוות בניסן ולא לוה עד תשרי ואתי למיטרף ללקוחות שלא כדין אוקימנא בשטרי הקנאה פי' שטר שיש בו קנין שמשעה שקנו מידו של הלוה למלוה שיעבד לו נפשיה והשתא דטריף טריף כדין אבל שטר שאין בו קנין דלא שיעבד ליה נפשיה עדיין אין כותבין ללוה עד שיהא מלוה עמו ולא אישתעבד עד דשקיל ליה מלוה לשטרא. ודילמא איחר הלוה השטר בידו ולא אישתעבד ליה מההיא שעתא. אביי אמר עדיו בחתומיו זכין לו כלומר דמשתעבד ליה משעת חתימה ולית הילכתא כוותיה דהא רבא פליג עליה בהאי סברא דאמר לקמן ת"ר מצא שובר בזמן שהאשה מודה יחזיר לבעל והוינן בה אמאי יחזיר לבעל ניחוש דילמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי ומפיק ליה שובר דכתיב בניסן ואתי למיטרף לקוחות שלא כדין ואמר רבא ש"מ איתא לדשמואל דאמר המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפי' יורש מוחל פי' דאמר אי לקנוניא בעיא הוה לה למחול לבעלה ותיהדר ותפליג בהדיה מדלא מחלה ליה לבעלה אלא כתבה לי' שובר ש"מ דוקא כתבה ליה וליכא קנוניא על הלקוחות ושמע מינה דאיתא דשמואל דאמר המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל. אביי אמר אפי' תימא ליתא לדשמואל הכא במאי עסקינן דלא חיישינן לקנוניא כגון שהיתה שטר כתובה יוצא מתחת ידה דכיון דשטר כתובה יוצא מתחת ידה לא חיישי' דילמא זבנתה בטובת הנאה דאם איתא דזבנתה בטובת הנאה מאי בעי גבי לוקח הוא דהואי. ורבא אמר אי משום שטר כתובה חיישי' לשתי כתובות וקא יהבה ללוקח חדא ופשא גבה חדא ומדלא חיישינן להא מילתא שמעינן דאי' להא דשמואל. ואביי לשתי כתובות לא חיישינן ועוד שובר בזמנו טורף כלומר אע"ג דזבנתה לכתובה בטובת הנאה מניסן ועד תשרי דכיון דכתבה ליה לשובר בניסן זכה הבעל בההוא קרקע דכתוב' משעת חתימת עדים כשובר ואע"ג דלא מטא לידיה דהוה ליה במחילה וכשהוא טורף עכשיו בניסן בדין הוא טורף והיינו דאמר אביי לטעמיה דאמר עדיו בחתומיו זכין ליה. ושמעי' מינה דלית לי' לרבא האי סברא דאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין ליה דאי אית ליה האי סברא לרבא ואביי לא שמיע ליה מהא מתניתין דאיתא דשמואל וקיימא לן דכל היכא דפליגי אביי ורבא הלכה כרבא ואי אמרת דהאי דאיפלוג בהדיה רבה הוא הוא נמי רביה דאביי הוא ואין הלכה לתלמיד במקום רבו. ועוד דאמר בהמפקיד מאימת אכיל פירי אמר רבה מכי מטא אדרכתא לידיה אביי אמר עדיו בחתומיו זכין לו. רבא אמר מכי שלמו ימי אכרזתא. פי' מכריזין על הקרקע לאחר כתיבת אדרכתא והנה רבה ורבא נמי תרוייהו לא סבירא להו הא דאמר אביי עדיו בחתומיו זכין לו. עכ"ל:
לשון רבינו יצחק אלפס זצ"ל: מצא שטרי חוב אם יש בו אחריות נכסים לא יחזיר שב"ד נפרעים מהם אין בהן אחריות נכסים יחזיר שאין בית דין נפרעין מהן דברי ר' מאיר וחכמים אומרים בין כך ובין כך לא יחזיר דסבירא להו אחריות טעות סופר הוא ואפי' שטר שאין בו אחריות גובה מנכסים הילכך אם החייב מודה לא יחזיר דחיישינן לקנוניא אם אין החייב מודה לא יחזיר דחיישינן לפרעון וכן הילכתא. והא דתנן כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו ולא חיישינ' אי נמי שמא כתב ללוות בניסן ולא לוה עד תשרי ואתי למיטרף ללקוחות שלא כדין אוקימנא בשטרי הקנאה פי' שטר שיש בו קנין שמשעה שקנו מידו של הלוה למלוה שיעבד לו נפשיה והשתא דטריף טריף כדין אבל שטר שאין בו קנין דלא שיעבד ליה נפשיה עדיין אין כותבין ללוה עד שיהא מלוה עמו ולא אישתעבד עד דשקיל ליה מלוה לשטרא. ודילמא איחר הלוה השטר בידו ולא אישתעבד ליה מההיא שעתא. אביי אמר עדיו בחתומיו זכין לו כלומר דמשתעבד ליה משעת חתימה ולית הילכתא כוותיה דהא רבא פליג עליה בהאי סברא דאמר לקמן ת"ר מצא שובר בזמן שהאשה מודה יחזיר לבעל והוינן בה אמאי יחזיר לבעל ניחוש דילמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי ומפיק ליה שובר דכתיב בניסן ואתי למיטרף לקוחות שלא כדין ואמר רבא ש"מ איתא לדשמואל דאמר המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפי' יורש מוחל פי' דאמר אי לקנוניא בעיא הוה לה למחול לבעלה ותיהדר ותפליג בהדיה מדלא מחלה ליה לבעלה אלא כתבה לי' שובר ש"מ דוקא כתבה ליה וליכא קנוניא על הלקוחות ושמע מינה דאיתא דשמואל דאמר המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל. אביי אמר אפי' תימא ליתא לדשמואל הכא במאי עסקינן דלא חיישינן לקנוניא כגון שהיתה שטר כתובה יוצא מתחת ידה דכיון דשטר כתובה יוצא מתחת ידה לא חיישי' דילמא זבנתה בטובת הנאה דאם איתא דזבנתה בטובת הנאה מאי בעי גבי לוקח הוא דהואי. ורבא אמר אי משום שטר כתובה חיישי' לשתי כתובות וקא יהבה ללוקח חדא ופשא גבה חדא ומדלא חיישינן להא מילתא שמעינן דאי' להא דשמואל. ואביי לשתי כתובות לא חיישינן ועוד שובר בזמנו טורף כלומר אע"ג דזבנתה לכתובה בטובת הנאה מניסן ועד תשרי דכיון דכתבה ליה לשובר בניסן זכה הבעל בההוא קרקע דכתוב' משעת חתימת עדים כשובר ואע"ג דלא מטא לידיה דהוה ליה במחילה וכשהוא טורף עכשיו בניסן בדין הוא טורף והיינו דאמר אביי לטעמיה דאמר עדיו בחתומיו זכין ליה. ושמעי' מינה דלית לי' לרבא האי סברא דאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין ליה דאי אית ליה האי סברא לרבא ואביי לא שמיע ליה מהא מתניתין דאיתא דשמואל וקיימא לן דכל היכא דפליגי אביי ורבא הלכה כרבא ואי אמרת דהאי דאיפלוג בהדיה רבה הוא הוא נמי רביה דאביי הוא ואין הלכה לתלמיד במקום רבו. ועוד דאמר בהמפקיד מאימת אכיל פירי אמר רבה מכי מטא אדרכתא לידיה אביי אמר עדיו בחתומיו זכין לו. רבא אמר מכי שלמו ימי אכרזתא. פי' מכריזין על הקרקע לאחר כתיבת אדרכתא והנה רבה ורבא נמי תרוייהו לא סבירא להו הא דאמר אביי עדיו בחתומיו זכין לו. עכ"ל:
2
ג׳ור"ת זצ"ל פסק כאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו מדאמר לקמן אלא מתני' דקתני מצא שטרי חוב אם יש בהן אחריות נכסים הרי זה לא יחזיר ואוקימנא כשחייב מורה ומשום שמא כתב ללוות בניסן ולא לוה עד תשרי. בשלמא לרב אסי דאמר בשטרי הקנאה מוקים לה למתני' דלאו שטרי הקנאה וכדאמרינן אלא לאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו במאי מוקים לה אמר לך אביי מתניתין היינו טעמא דחיישינן לפרעון ולקנוניא ולשמואל דאמר לפרעון ולקנוניא לא חיישינן בשלמא אי סבר לה כרב אסי דאמר בשטרי אקנייתא מוקים לה דלאו בשטרי אקנייתא כדאמרי' אלא אי סבר לה כאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו במאי מוקים לה שמואל להא מתניתין מוקים לה בשאין חייב מודה אי הכי כי אין בהם אחריות נכסים אמאי יחזיר נהי דלא גבי ממשעבדי מבני חרי מגבה גבי. שמואל לטעמיה דאמר אומר היה ר' מאיר שטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה לא מנכסים משועבדים ולא מנכסים בני חורין. ואומר ר"ת זצ"ל דהואיל ומהדר תלמודא לאוקמי מילתא דשמואל כאביי ש"מ דכאביי סבירא ליה דאמר עדיו בחתומיו זכין לו. ותו דאביי בתרא הוא. ותו מדהוצרך שמואל לומר דאומר היה ר"מ שטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה לא ממשעבדי ולא מבני חרי ש"מ דכאביי סבירא ליה דאי כרב אסי מצי לאוקמא מתני' דלאו שטרי אקנייתא ולעולם ר' מאיר שטר שאין בו אחריות נכסים גבי מבני חרי אלא מדקאמר שמואל לומר לר' מאיר דלא גבי מבני חרי ש"מ דעל כרחי' דכאביי סבירא ליה. הילכך קיימא לן כאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו. וקשה דאם כן קשיא הילכתא אהילכתא דהואיל דקיימא לן כאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו א"כ כתב לזה ומסר לזה זה שכתב לו קנה אע"פ שמסר לאחר הואיל וקדמה כתיבתו וחתימתו למסירתו של זה ואילו בפ' מי שהיה נשוי בכתובות משמע דקיי"ל דזה שמסר לו קנה אע"פ שקדמה חתימתו של אחר. דאיתמר שני שטרות היוצאי' ביום אחד רב אמר חולקין ושמואל אמר שודא דדייני ואוקימ' התם רב כר' מאיר דאמר עידי חתימה כרתי ושמואל אמר כרבי אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי. מיתיבי שני שטרות היוצאים ביום אחד חולקין תיובתא דשמואל אמר לך שמואל הא מני ר' מאיר היא אי כר' מאיר אימא סיפא כתב לאחד ומסר לאחר זה שמסר לו קנה ואי כר' מאיר אמאי קנה האמר עידי התימה כרתי. תנאי היא דתניא וחכמים אומרים יחלוקו וכאן אמרו מה שירצה השליש יעשה אלמא דלר' אלעזר ולשמואל דסבירא ליה כוותיה כתב לזה ומסר לזה זה שמסר לו קנה והכי קיימא לן דהא רב נחמן עבד עובדא כשמואל דאמר שורא עדיפא דאמר התם אימיה דרמי בר חמא בצפרא כתבתינהו לנכסיה לרמי בר חמא לאורתא כתבתינהו לרב עוקבא בר חמא אתא רמי בר חמא קמיה דרב ששת אוקמיה בנכסי אתא רב עוקבא בר חמא קמיה דרב נחמן אוקמיה בניכסי אתא רב ששת קמיה דרב נחמן א"ל מאי טעמא עבד מר הכי א"ל ומר מ"ט עבד הכי א"ל משום דקדים א"ל אטו בירושלם יתבינן דכתבינן שעות. אלא מר מ"ט עבד הכי. א"ל שודא דדייני עבדי. אנא נמי שורא עבדי. א"ל חדא דאנא דיינא ומר לאו דיינא הוא ועוד מעיקרא לאו בתורת הכי נחית ליה אלמא דרב נחמן אית ליה דשמואל ואית לי' דר' אלעזר דזה שמסר לו קנה ולא אמר עדיו בחתומיו זכין לו וקיימ' לן הילכתא כרב נחמן בדיני וקשיא הילכתא אהילכתא וקשיא נמי שמואל אדשמואל דהכא אסקי' שמואל אליבא דאביי והתם נמי במי שהיה נשוי סבר שמואל כר' אלעזר. ותו קשיא דאביי אדאביי דהכא סבר עדיו בחתומיו זכין לו ובפ' זה בורר משמע דסבר כר' אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי דאמ' התם ההוא מתנתא דהוה חתים עלה תרי גיסי דעלמא סבר רב יוסף לאכשורה דאמר רב יהודה א"ש הלכה כר' יוסי. א"ל אביי וממאי דר' יוסי דמתני' דמכשיר בגיסי דילמא כר' יוסי דברייתא דפסיל בגיסי. לא ס"ד דאמר שמואל כגון אנא ופנחס הוא דהוינן אחי וגיסי אבל דעלמא שפיר דמי דילמא כגון אנא ופנחס משום ניסי קאמר א"ל זיל קנייה בעידי מסירה כר' אלעזר א"ל והא אמר רבא מודה ר' אלעזר במזוייף מתותו שהוא פסול א"ל זיל לא קא שבקין לי דותבניה לך. הרי משמע דאי לאו דמזוייף מתוכו הוה מודה ליה לרב יוסף דקנייה בעידי מסירה ולא מיסתבר למימר דאביי לדבריו דרב יוסף קאמר וליה לא סבירא ליה. ופי' רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דכי אמר אביי עדיו בחתומיו זבין לו ה"מ בשני ימים שניכר מתוך השטר שקדם זכותו של זה לזכותו של זה ובכי האי גוונא סבר שמואל כאביי אבל ההיא דפרק מי שהיה נשוי מיירי שנכתבו ביום אחד שאינו ניכר מתוך השטר איזה קדם דהא לא כתבינן שעות. הילכך אע"פ שנכתב זה קודם. הקודם במסירה זכה דלא אמרי' עדיו בחתומיו זכין לו הואיל ואינו ניכר מתוך השטר שקדם. וא"ת לקמן שלהי פרקין גבי מצא שובר בזמן שהאשה מודה יחזיר לבעל דפריך ניחוש דילמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי ואזלה וזבינתה לכתובתה בטובת הנאה ומפקינן ליה לשובר דכתי' בניסן ואתי למיטרף לקוחות שלא כדין מאי קא משני אביי עדיו בחתומיו זכין לו אכתי ניחוש דילמא באותו יום שנכתב השובר מכרה כתובתה קודם מסירת השובר דלא אמר התם עדיו בחתומיו זכין לו הואיל ואין ניכר מתוך השטר שנכתב קודם המכירה. הא לא קשיא דכולי האי לא חיישינן דבאותו יום עצמו מכרה כתובתה. הילכך לשיטת רבינו תם זצ"ל לפי מה שפי' רבינו יצחק זצ"ל דכל היכא דניכר מתוך השטר שכתיבתו וחתימתו קדמה קיימא לן כאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו והיכא שאינו מתוך השטר איזה שקדם קיימא לן עידי מסירה עיקר:
3